Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 15

כה (49) כיצד הרגל פרק ב׳ בבא קמא על גבי עיסה או על גבי פירות משלמין חצי נזק. א)היזמחטטיןבךן3לא>חו»שםמ>^ ונפסק הדלי או שנשבר משלם נזק שלם. נפל על חבירו על העליון משלם נזק שלם ואתחתוז 3)חצי נזק. ואינו כעושה מר במקום אךןן*0 נ׳ ע־א בי® י י י * ויכיציאה ומזיק במקום אחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון מביון שאין דרכו ליפול אלא באותו הבור כמי שהוא בורו. ג)תני תרנוגלין שנפלו לגינה 0 תום׳■ ®ם , ושיברו את הירק וקירטמו החילפין משלם נזק שלם. סומכום אומר על הקירטום משלם נזק שלם. ועל השיכור משלם חצי נזק. י)תרננךלי> תוס- ®ם יס הפורח ממקו׳ למקד והזיק בגופו משלם נזק שלם. בריח שבק כנפיו משלם חצי נזק. סומבום אומר נזקשלם. ה)נפח בכלים ושבר?י®»״״> , , י 1 1 דת ה, ע*א וע> ב, משלם נזק שלם. י׳": ג׳ כיצד השן מועדת לוכל את הראוי לה. הבהמה מועדת לוכל פירות או ירקות. אבלה כסות או כלים משלם חצי נזק. במה פירוש. היו מחטטין בחבל הדלי ונפסק החבל ונשכר ופי׳ רש״י דל מחטטין מנקרין בחרטומיהן וכ״נ מבב, שם ומן התום׳ ב״מ פ״ח ה״ל משמע שפירושו חופרין בצפרניהם(כמו מהדסין) וחותרין ואולי אינה נופלת לשון ודרום על החבל שהוא קצרו ואתחתון. נ׳ שצ״ל ועל התחתון ו ואינו בעושה ע׳ לעיל ד״ה אבלו תרנוגלין שנפלו לגינה. בתום׳ שממנה הובאה ברייתא שלפנינו איתא תרנוגלין שירדו לגינה ובן נ, לג׳ באן דתנן לקמ' פ׳־ו מ״ב נפלה לנינה והזיקה משלמת מה שנהנית וכן בתוס׳פ״א ה׳יז וע׳ שם פ״ב ה״א לקמ׳ ה׳׳ה וב׳ כ״או ושיברו אח הירק ובו׳. נ׳ להגיה לפי התום' ושיברו את החליפין וקירטמו את הירק וכן הגיה ב' פני משה וחליפין בג׳ לפי ענינן הן הקלחים וע׳ אר. פפלאנצעננאמען ללעף צד קס״וו סומבום אומר על ובו׳ חצי נזק. דחשיב שיבור חליפין לשינוי ו בריח. צ״ל ברוח ו סומכום אומר נזק שלם. אולי מעום דלא חשיב את הרוח שאין בו ממש לדבר שחוק לנופו אבל מודה הוא בשאר דברים שהן חוק לגופו שאין משלם עליהן אלא חצי נזק ומשום הבי לא שנה התנא(דתוספתא) לעיל גבי הידום עפר על גבי עיסה שסומבום חולק עלה וכן לא הזכירה התום' מחלוקת סומכום וחכמים גבי התזת צרורות וחרם בפ״א ה״ה אבל בב׳ י״וזהובאו ברייתות שסומכום חולק גם בשאי־ דברים ואולי יש לום׳ שאחרוני התנאים חולקין אליבא דסומבום: נפח בבלים ובו׳ נזק שלם. דברי תנא קמא הן שמחלק בין הזיק ברוח שבין כנפיו לנפח בבלים ושברן דהחם לא נגע התרנגול בבלים והבא נגע <ונ׳ שחסר מאמר זה בתום׳ שלפנינו)? ג׳ הבהמה מועדת. כאן מתחלת התשובה ובכלל בהמה עוף (תום׳ פ״ו ה י״ח) ומה דנקט לעיל במ״ב לענין רגל התרנוגלין מועדין ובו׳ היינו לפי ששנה בהן דבר מיוחד לענין דליל והידום: לוכל פירות וכו׳ אכלה כסות ובו,. מדלא הוציא אלא בפות או כלים הי׳ משמע שבל מאבל אף שאין דרכה של אותה בהמה שאכלתו לאוכלו הרי היא בכלל ראוי לה וכן איתא בתום' ה״ח בהמה שאכלה אוכלין שאינן ראויין לה וכו׳ חמור שאכל כרשינין וכו׳ חזיר שאכל חתיכות של בשר וכו׳ משלמי׳ הכלים ע״י שמהדס אותן אלא ע״י שמהדס צרורות עליהן והוי כאילו שכה בפירוש או שהי' מהדס צרורות ושיבר את הכלים אבל יותר כ׳ לומר שתכא דמשכתכו איכו מחלק כלל בין המהדס אותן למהדס עפר או צרורות על גביהן וסבור שדרך התרנגול להדס את הקרקע אבל לא עיסה וסירות וכלים ואם הידסן והזיק הוי שינוי ואינו משלם אלא חצי נזק וכן מציכו מחלוקת התנאים בזה בברייתא שהובאה בב׳ י״ז; הידוס אינו מועד וי״א ה״ז מועד לסי סשוסה,