Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 13

צו(51) בבא ק&א ביצר דורגל פרק ב׳ חייב. לא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצד, או רבוצה במחלבת. בעטה מהלכת בממלכת אמר רבי אמי לא אמר ריש לקיש אלא בעטה מהלכת ברבוצה פטורה אבל רבוצה במהלכת או מהלכת במהלכת חייבת. תני רבי הושעיה כולה פטור. טעמא דרבי הושעיה אין קרן ברשות הרבים. רב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורק מה היקלו בשן שאגלה מהלכת בין העומדת חומר בקרן שבעטה מהלכת את העומדת. אילפיי אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין פירוש. דריש לקיש אמר בעטה מהלכת ברבוצח פטור. דכמוי שאינו חייב לריש לקיש משום שן על כלים המונחים בר״ה בן אינו חייב משום ביעוט ברגל על בהמה הרבוצה שם 5 לא סוף דבר וכר. נ' לג׳ בכה״ג א מ ר ר .... לא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצה פטור אפילו רבוצה במהלבת או (בעטה) מהלכת במהלכת אמר ר וכר. ופי' אמר ר׳ פלוני לא בכשבעטה מהלכת בר״ה ברבוצה בלבד פוטר ריש לקיש אלא אפילו כשבעטה רבוצה במהלבת או מהלכת במהלבת לפי שאינו חייב כלל על היזקו של רנל בר״ה לריש לקיש והא דנקט בעטה מהלכת ברבוצה פטור יש לומר דנקט הכי משום מילתיה דר׳ יוחנן דאמר שאף כשבעטה מהלכת ברבוצה חייבי) אבל ר׳ אמי אמר לא אמר ריש לקיש אלא בעטה מהלכת ברבוצה פטורה לפי שאף בהמה הניזקת שינתה ולא הי‘ לה לרבוץ בר״ה אבל בעטה רבוצה במהלכת או אפילו מהלכת במהלכת חייבת (וע׳ לקמן דיה רב אמר) ולפי שלדברי ר׳ אמי פדר הלשון מדוייק בדרך לא זו אף זו נקט ליה נמי הכי לעיל מיניה אף ששם הוא בדרך זו ואין צריך לומר זוז תני רבי וכר. שב אפלוגתא דלעיל אם על כולה או על הראשונה הושבה ואמר תני רבי הושעיה כולה פטור כלומ' שפטור בר״ה בין על אכילת פירות וירקות בין על אכילת כסות וכלים וכדריש לקיש (לפי ב׳ דרכה של תורה שם ויפה עינים לב‘ ה.) ז טעמא דרבי הושעיה אין קרן ברשות הרבים. נ׳ שצ״ל אין שן ברשות הרבים כלומד שאינו חייב כלל על אכילה בר״ה וצ״ל לפי זה שמתניתא דר‘ הושע־ אינה מסכמת עם המאמר שאמר ריש לקיש בשמו עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת* **)•*) רב אמר עמדה וכו׳ נ׳ לגת׳ רב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת מה היקלו וכו׳ אילפיי אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורי! פטורה מה היקלו בשן שאכלה עומדת בין העומדת חומר בקרן שבעטה נעומדת את העומדת! מהלכת *) כן ס לפרש אבל קשה דאם כן בטל דין חיוב בעיטה בר״ה ובפירוש שניכו לקמן מ״ז דחייב וכ תניא לעיל פ״א ה״ב ובתום׳ פ״א ה״ה ואין סברא לחלק בין כלים לבהמה ולומר שחייב על שבירת כלים ע״י בעיטה בר״ה ופטור על בעיטה בבהמה ועוד דלעיל אמריכן אליבא דריש לקיש דפוטר על אכילת כלים בר״ה מילתיה אמר בעטה מהלכת ברבוצה סטור ולמה לא נאמר גם כן לענין בעיטה בכלים מילתיה אמר דסטור שפשוט יותר ואולי יש לחלק בין בעיטה לבעיטה שבעיטה בר״ה שחייב עליה לכ״ע ובין בכלים ובין בבהמה היינו שדחפה הבהמה ברגליה לאחוריה ובעיטה שנאמרה כאן הייכו שדרסה הבהמה דרך הלוכה או רביצתה נבהסשטה) על בהמה אחרת ואורה הבהמה לדרוך על כלים דרך הלוכה וכששברתן ע״י זה בר״ה סטור לכ״ע אבל אין אורחה לדרוך על גבי יהמה ולבעוט בה דרך הלוכה ובבעיטה כזו בר״ה סליגי ומאן דסוטר על אכילת כלים בר״ה אף ששינתה משום שאין שן בר״ה סוטר גם כן כשבעטה דרך הלוכה בבהמה בר״ה אף ששינתה משום שאין רגל בר״ה ומאן דמחייב על אכילת כלים מחייב גם כאן ואליבא דריש לקיש פליגי אמוראי (ובעכין הגי׳ כבר הרגיש ב׳ כת״י שחסרו לפנינו תיבות ורצה להגיה א״ר לא סוף דבר וכו׳ וחשב שמלת לא הוא שם האמורא הידוע). **) ועוד יש לפרש תני רבי הושעיה כולה פטור. בכל אופני הבעיטה בר״ה סטור ויש לגרח לסי זה טעמא דרבי הושעיה אין רגל ברשות הרבים אבל אין נ׳ כל כ׳“ לומר שכבר שכה ר׳ הושע׳ במשנתו כל אופני הבעיטה.