Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 11

בט (53) כיצד הרגל פרק ב׳ בבא קמא שנהנית. מצידי הרחבה משלם פה שהזיקה. מפתח החנו׳ משלם מה שנהנית מתוך החנות משלם מה שהזיקה. הלכה ד׳ כיצד משלם מה שנהנית כו׳. יסרב אמר עקמהא)ולי-ם-®"^ צוארה ואכלה משלם מה שהזיקה. והא תנינן מפתח החנות משלם 'י' די מה שנהנית. מתוך החנות משלם מה שהדקה. מאי בדון. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בשהיה חמור טעון גדיים ובשעת עברתן פשטו צואריהן ואכלו מפתח החנו׳ משלם מה שנהנית. מתוך החנות משלם מה שהזיקה. ב)רב אמר אבלה שעורים משלם תבן, נ)ןהתני0 ס ס. ג) תום׳ פי׳א ה״ז ב׳ _;_;_ שם פירוש. בררדר אף שחחנוני רגיל להניח פירותיו בפתח החנות אבל מתוך החנית חשיב כרשות הניזק ומשלם עליו מה שהזיקה (ולא הוצרך התנא הכא לפרש כיצד משלם מה שהזיקה כמו שפירש לק׳ פ״ו מ־־ב לפי ששם מיירי שאכלה פירות מחוברין ופירש כיצד משלם וכו׳ שמץ בית סאה באות׳ שדה מה שאין בן הכא שאכלה פירות תלושין):!תלמוד.] רב אמר עקמה צוארה וכו׳. דסביר רב שאינו פטור על השן ביי־־ה אלא כשהבהמה אכלה דרך הלוכד. כשפניה לעבר הדרך אבל אם עקמה צוארה ואכלה הוי כמו שינתה ואכלה ומשלם מה שהזיקה 5 ומקשה והא תנינן מפתח החנות ובו׳. וכשאכלה מתוך החנות ע״כ עקמה צוארה ואכלה ואפילו הכי אינו חייב אלא משום שאכלה מתוך החנות מרשות הניזק אבל כשאכלה בכה׳־ג שעקמה צוארה מפתח החנות משלם מה שנהנית הרי דכשעקמה צוארה ואכלה לא הוי כשינתה ואכלה. ומרישא דאכלה מצירי הרחבה לא תקשה לרב שיש לפרש דהיינו שהלכה על צירי הרחבה ואכלה בלא עקימת הצואר אבל מסיפא קשה ז ושואל מאי כדון*). מה נאמר עתה: אמר רבי יוסי וכו׳ תיפתר בשהיה חמור טעון גדיים ובשעת עברתן פשטו צואריהן ואכלו. שאכלו כדרכן בלא עקימת הצואר (ובתום׳ ה׳־ר פרץ לב׳ כ׳־א. הובא גדיים וטלאים ובתום' דידן שם ד׳־ה דקיימא הועתק ובשעת עמידתו וברשב״א שם בשחיתה חמור טעינ' גדיים בשעת עברתן עקמו צואריהן ואכלו וביאר ופי׳ עקמו כאן פשטו צואריהן וכו׳) ואולי יש לנרום כאן מאמרו של ריש לקיש בשם ר׳ הושעיה עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת שהובא לעיל הע: מפתח החנו׳ משלם מה שנהנית וכו׳. נ׳ ק׳ שהיא העתקת הפיסקא ובשבוש ע״י אשנרת הלשון דלעיל וצ״ל אכלה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית וכו׳: רב אמר אכלה וכו׳. בא לפרש כיצד משלם מה שנהנית ואמר שאם אכלה שעורים אינו משלם דמיהן אלא רואין אותן כאלו הן תבן שהמזיק יכול לטעון שאינו *) לשון מאי כדון ק׳ כי כס השתמשו בה כשהקשו בראשונה ותירצו הקושיא ושוב הקשו קושיא שכיה שאין לתרצה בתירוץ הראשון כי אחרי הקושיא השניה יאות לשאול מאי כדון(או כשהוססק העכין בדברים אחרים) אבל הכא לא הקשו אלא פעם אחת ומה הלשון מאי כדון ואולי יש מקו׳ לומר שחסר לפנינו ומתחלה הקשו מרישא דאכלה מצידי הרחבה ותירצוה דתיסתר בשהלכה על צירי ר״ה ושוב הקשו מסיפא ואמרו מאי כדון. והכה סוגית הירוש׳ מסכמת כס עם לשון השניה בב׳ כ״א. דאיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה מחזר׳ רב אמר חייבת ושמואל אמר פטורה וקושית הירוש׳ היא תיובתא דרב נחמן בר יצחק בב׳ ופי׳ מחזרת לפי זה היינו מחזרת ראשה בלבד (ואפילו לרחבה) ולא תקשה קושי׳ הגמרא שם ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה דהא משכחת לה בפשיטות כשהחזירה ראשה לצידי הרחבה דשמואל אינו פוטר אלא את המחזרת ראשה לרחבה אבל תקשה לרב דאמר חייבת למה תכן מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה הא במחזרת בלבד מחייב רב ואפילו במחזרת לרחבה ואולי יש מקו׳ לומר שללשון זו הקושיא היתה מעיקרא לרב אלא לפי שללשון הראשונה שם פי׳ מחזרת היינו מחזרת ראשה לצידי הרחבה וקשה לשמואל סברו אחרי כן שגם ללשון השניה פירושו כן והקשו לשמואל.