Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 10

ל (54) ביצד הרגל פרק ב׳ בבא קמא רבי חייה ופליג לפיכך אם אכלה חיטין שהן רעות לה הרי זו פטורה. שם וע,א)שינת ואבלה משלם נזק שלם. מהו שינת ואכלה משלם נזק שלם. היתה קופתו מופשלת לאחוריו ברשות הרבים ופשטה פרה את פיה מ ע, י׳וס׳ יב' ואבלה 'ממנה משלם נזק שלם. ב)םוג שנתון בפתח החנות חציו מבפנים וחציו מבחוץ ופשטה פרה את פיה ואכלה ממנה משלם נזק שלם. פירוש. רוצה להאכיל את בהמתו שעורין אלא תבן ולפי מה שיהנו ע״י אכילת תבן ישלמו: והתני רבי חייה ופליג לפיכך וכד. נ׳ שצ״ל תני רבי חייה ופליג לומר שר־ חייה שנה מתניתא וחולק בה על דברי רב והיבאה כאן הברייתא ששנה והיא בתום׳ פ״א ה״ז וחסר לפנינו ראשה אבל גם התום׳ שבידינו משובשת ויש לתקנה לפי הברייתא בב׳ ב. בבד,"ג כיצד משלמת מה שנהנית באבלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלאן אומדין במה אדם רוצה להאכיל את בהמתו מה שאבלה היא ראוי לה אע״פ שאינו תיל להאכילה לפיכך וכו׳ (וכבר פירש מהרא׳יף והתני ר״ח ופליג רישא דברייתא אומדין ובו׳ והניד. בברת ב׳ נתי׳ י׳) ופי׳ אבלה קב או קביים אין אומרין שתשלם דמי כל הקב או הקביים אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל את בהמתו מן המין שאבלה היא ולפי אותה השיעור תשלם אם המין שאכלה הוא ראוי לה אע׳־פ שבעליה אינן רנילין להאכילה אותו המין (לפי פירו׳ ב׳ נמוקי יוסף וג־ שגרם בפי־ רש״י ד־׳ה אע״פ נולאו קב או קביים או ולא קביים) אלמא שמשערין לר׳ חייה במי; שאכלה ולא בתבן אלא שאין משערין לפי השיעור שאבלה ומב׳ שם משמע שבבר חלקו בה ר־ שמעון בן יוחי וחביריו: לפיכך. כיון דצריך להיות מה שאכלה ראוי לה: שינת ואכלה. היא סיפא רתום׳ בד: משלם נזק שלם. לפי שאינו פטור אלא כשאכלה פירות המונחין לפניה בר״ה באופן שתוכל לאבלן בדרכה בלא תחבולה ובלא שינוי מצב גופה הרגיל: מהו שינת ואבלה משלם נזק שלם. הרמב׳ין במלחמות והרשב״א(דף קע״ג ע״ב) העתיקו מה שינתה ואבלה ובן איתא בתום׳ כי זה צד שינתה ואכלה היתה וכו׳ (ולקמן העתיק הרמב״ן והי׳ עומדת בר״ה ופשטה ובו׳ וברשב״א איתא היתד, עומדת): היתד, קופתו מופשלת לאחוריו ובו׳ ופשטה פרה את פיה. ותחבו לתוך הקופה: משלם נזק שלם. לפי ששינתה ע״י שעקמה צוארה לתוך אויר הקופה וד שלשון מופשלת לאחוריו לאו דוקא והוא הדין בשהיתה גבוהה ומונחת בר״ה ולא היתד. יכולה לאכול מתוכה כי אם ע״י שינוי ואורחא דמילתא נקט (וע׳ ברשב״א שם): סוג. הוא כעין קופה גדולה ע׳ בערוך השלם ע־ פג ד: ואבלה ממנה נממנו]. אפיל׳ מחצ־ו שבחוץ והא דנקט חציו מבפנים ובו־ אורחא דמילתא נקט: משלם נזק שלם. לפי ששינתה ואבלה ע״י שפשטה את פיה למעלה מאגן של סוג והכניסו לתוכו ׳0 וע׳ סוף ה״ה: *) בתוס׳ איתא משאוי נוס לגרוס סוי ע׳ בערו׳ שם) שכת; ער פתח החכות חציו בפנים וחציו בחוץ פשטה פרה פיה לתוכו ואכלה הרי זו פטורה והתום׳ משובשת וקשה למחוק התיבות הרי זו פטורה ולשכות תחתיהן לפי הירוש׳ משלמת מה שהיזיקה ויותר נ׳ להגיה לפי הבריי׳ בשם ר׳ חייא בב׳ כ׳. ואכלה [בפנים (ממה שבפנים) משלמת מה שהזיקה אכלה בחוץ] הרי זו פטורה ובכה" ג הגיה ב׳ מגן אברהם אבל קשה דלפי זה טעמא דהייבת בפנים היינו משום דאכלה ברשות הניזק ואם כן מאי איריא דנקט פשטה פיה להוכו ושינתה הא אפילו בלא שינוי כמי חייבת ברשות הניזק ועוד אי מיירי בשינתה למה פטורה כשאכלה בחוץ ולפי הברייתא בב׳ אינה קשה ששם לא נשנית לשון פשטה את פיה ואולי יש למהיק בתוס׳ התיבות פשטה פרה פיה לתוכו לפי הבב׳ שאיפשר שנכנסו בה ע״י אשגר׳ לשון דלעיל מינה והמאמר לא בא לפי זה לפרש כי זה צד שינתה ואכלה אלא מאמר בפני עצמו הוא לחלק באותו הכלי בין חציו שבפנים לחציו שבחוץ אבל מירוש׳ משמע ששנו בתוס׳ ופשטה את פיה והטעם דהייבת הוי משום ששינתה וס ששנו התום, בלשונות משוכות והתוס׳ שלפנינו מסכמת עם הלשון בב׳ ויש להגיה אותה כדלעיל אבל ק׳ לומר שבתוס׳ שבידינו שתי הלשונות מעורבות.