Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 8

לב (56) 1 בלצד הרגל פרק ב׳ בבא קמא לו ונדי סמוך לו פטור. אק אומר את שאק מורק את החץ ממקום למקום מל שיבולת הראשונה נתחייב מיתה. מיק והילך תשלומין. לק® פ*נמ,י־באמר רבי יוסי ואת שמט מינה א)שורו שהדליק את הגדיש בשבת J וע* בתרומות נו*ז . 1 ה־א נדף מ״יחייב והוא שהדליק את הנךיש בשבת פטור. אם אומר את שאינו י,® ע״° מורק את החץ ממקום למקד. וייעשה כמי שתלו!שחלו] עליו תשלומין מיק והילך יהא חייב בתשלומין. חד בר נש אפיק פלט־רה בפורה מבר חמרא ותבריה. אתא מוברא קומי רבי יצחק בר טבליי אמר ליה לא חייב לך כלום. ולא עוד אלא שאם ניזוק חייב בנזקו. ן פירוש. שהעבד לא הי׳ כפות: נונשרף עמו. בן י״לס פטור. כשתי׳ עבד כפות על הבל לפי שהוא מתחייב בנפשו וכשלא הי׳ העבד כפות והי׳ הגדי סמוך על הגדי(לפי פי׳ הרשב״ם שהובא בתום׳ ב״ב: דיה והיה): אם אומר את וכו׳ על שיבילת הראשונה נתחייב מיתה וכוי. נ׳ שנתחלפו המאמרים ויש לג׳ הקושיא דכאן לקמן אצל ר׳ יוסי והקושיא דלקמן הבא ובבהיג אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקו׳ וייעשה נייעשהן במי שחלו עליו תשלומין גמבבר ויהא] חייב בתשלומין (והתיבות מיכן והילך משובשות עיי אשגרת לשון) ופי׳ אם נאמר ברי יוחנן שנעשה כזורק חץ ממקו׳ למקו׳ ניחא שפטור כשהדליק את הגדיש והיי עבד כפות לו ונשרף עמו לפי שבשעה שהדליק את הגדיש נעשה כאילו זרק את האש על העבר ושרפו וחיוב | מיתה על העבד וחיוב תשלומין על הנדיש באין כאחד ופטור מתשלומין אבל אם | נאמר שאינו כזורק את החץממקו׳ למקו׳ כשהדליק ושרף את הגדיש כבר חלו עליו תשלומין ואינו מתחייב בנפשו אלא בשעה שנשרף העבד וחיוב תשלומין ומיתה אינן j באין בבת אחת ואם כן למה יהא פטור מתשלומין על הגדיש בשביל חיוב מיתה I שבא אחר כך: אמד דבי יוסי ואת שמע מינה שורו וכו׳. בלומ׳ א״ר יוסי שגם ממשנה דלקמן פ״ג מ׳ י״ב יש להביא ראיה לדברי ר׳ יוחנן (וכני הלשון משובשת) ששנינו שם שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. ופי׳ רש־י בב׳ ל״ד: חצי נזק והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו (וניק שחסרות כאן שלש תיבות האחרונות): אם אומר אח שאינו כזורק את החץ וכו׳ וייעשה כמי וכו׳. כאן נ׳ לגרום הקושיא דלעיל ובכה״ג אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקו׳ על שיבולת הראשונה נתחייב מיחד. מיכן והילך ניהא חייב ב]חשלומין. ופי׳ אם נאמר שנעשה בזורק את החץ ובשהדליק שיבולת הראשונה נעשה כאילו הדליק מיד כל הגדיש בשבת ניחא שפטור על בל הנדיש משום שנתחייב מיתה על כל הגדיש אבל אם נאמר שאינו כזורק את החץ כשהדליק שיבולת הראשונה נתחייב עליה מיתה משום הבערה בשבת ופטור עליה מתשלומין אבל על שאר שיבולי הגדיש שוב לא נתחייב משום שבת ואם כן מיכן והילך יהא חייב בתשלומין משום שגרם הנזק: חד בר נש ובוי. נ׳ ששייך לעיל לסוף ה״ד וקאי על המאמר מפתח החנות משלם מה שנהנית ופלפירה בג׳ הן מעשי אופה ופורה אולי היא שם כלי ובפי׳ שנדפם בגליון ד׳ קראקא(וד׳ קראטאשין) איתא בפור׳ הוא כמו בפותה נבפורנה] ופי׳ תנור וכוי. ובירוש׳ ד׳ קושטנדינא איתא בתלמוד עצמו בפודנה ונ׳ שנדפם לפי הגהה ואולי יש I להגיה בן ופי׳ בן אדם אחד הוציא מעשי אופה בתנור שפתחו בצדו לפתח החנות (למוכרן שם חמין) ועבר חמור ושברו ובא מעשה לפני ר׳ יצחק בר טבליי ואמר לו לניזק לא חייב לך המזיק כלום לפי שפתח החנות נחשב כרה״ר (וע׳ השלמת הערוך השלם צד ט״ז): ולא עוד וכו׳ אולי מסתמא דתלמודא היא ואולי סוף דבריו של ר׳ יצחק היא ויש לג׳ ולא עוד וכו׳ אח חייב בנזקו משום בור ברהיר: