Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 7

לג(57) כיצד הרגל פרק כ׳ בבא קמא ו׳ א)אי זהו תם ואי והו מועד. מועד שהעידו בו שלשה ימים. א) תום- סיב ה-ב « מכיל' כזיקיו פ״י ותם שיחזור בו שלשה דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר מועד י׳״ג! כיד. שהעידו בו שלשה פעמים. ב)ותם שהתינוקות ממשמשי? כן. ס ע- לקט- פ-ד . י י י מ״ג רתום' ס״ד ן׳ אי ןךן תם ןאי ןךן מןעך כףי כה טעמא ףף, יןףן ה»ה מתמול שלשום. מה מקיים ר׳ מאיר מתמול שלשום ג)פתר לך* 0 מכיית- ~= בהפלג נגיחות. שאם י) יצא ביום ראשון ונגח בשני ולא נגח בשלישי.״ - ל״ז• פירוש. ו׳ אי זהו תם ובד. התנא בא לפרש שור המועד ששנה לעיל פיק מ״ד ולפי שכבר ודתה כשניר, המשנה דאי זהו תם סדורה לפניו שואה פה בלשונה ולא שאל אי זהו מועד או שור המועד כיצד וכדומה לו ופי׳ אי זהו תם היינו בנ״ק עד אימת־ עדיין הוא תם ומאימתי נעשה תם לאחר שהועד ולפי שמתשובה על אי זהו מועד נשמע ממילא עד אימתי הוא תם לא פירש אלא מאימתי נעשה מועד ואם נאמר שפירושו מאימתי נעשה תם לאחר העדאה בלבד יקשה ק׳ סידור המשנה שהי׳ לה להתחיל באי זהו מועד מיהו ע׳ בניי שהובא בתוי״ט: מועד שהעידו בו וכוי. כלום׳ שנגח בשלשה ימים זה אחר זה בכל יום שיצא וראה שוורים והעידו בו בפני בעלית ובפני בית דין(תום׳ פ״ב ה״ב)ז ותם שיחזור בו שלשה. צ״ל שלשה ימים ופי׳ שרואה שוורים ואינו נוגח(רש״׳) בשלשה ימים זה אחר זה דהיינו בכל יום שיצא וראה אותן: שלשה פעמים. ואפילו ביום אחד ז שהתינוקות ממשמשין בו. שהוא שפוי ובן תרבות כל כך עד שהתינוק׳ ממשמשין בו ונקט תינוקות וכמאמר הכתוב בישע׳ י״א. ח. לפי שאין דרך גדולים למשמש או שבא לומר שאפילו תינוקות אינן יראין אותו ור׳ יהונתן פירש(הובא בשטמ״ק) אפילו תינוקות שאין ירא מהן וכו׳ אינו נונחו [נונחן] ויוצא מן התום׳ שאם חזר בו וסחק בין הבקר ג׳ פעמים ואפילו ביום אחד נעשה נם כן תם לר׳ מאיר וע׳ בתוספות כ״ג: דייה שיהו ובניי שהובא בתוי־ט ובפי׳ ד,"ר יהונתן בשטמ״ק 1 ולענין נירסות המשנה ע־ בדים והגי׳ שיחזור (במקו׳ משיהזור) איתא נם כן במדבי׳ט ובבה־ג ובמכיל׳ מם׳ דנזיקין פ״י בדפום וכ״י אקספ׳ וכ״י מינכען ובמשנ׳ ד, נאפולי איתא "שיחזיר" והגי׳ שחזר שנמצאה בכ״י ר׳ ע׳ בד״ם איתא גם כן בילקו׳ ח״א ר׳ שליט ובחום׳ איתא שהחזיר ובמדב״מ הגי־ בראש המשנה אי זה הוא תם ואי זה הוא מועד ובסופה ותם כדי שיהו התינוקות ממשמשין בו וכן איתא במכיל' כ״י אקספ׳ וכ״י מינכען כד־ שיהא התינוק וכו׳ ובמאמר הלקוח ממביל‘ בלקח טוב משפטים צד קנ״ד כדי שיהו התינוקות וכו׳ t נתלמוד.] מה טעמא דר־ יודן ה) מתמול וכו׳. כלומר טעמא דר׳ יהודה ה) שמות כ״א. ליו. מבואר כדכתיב מתמול שלשו׳ ופירשו בל אם נודע כי כבר חוץ מן הנגיחה של היום שור נגח הו׳ מחמר שלשו׳ ולא ישמר׳ בעל׳ מעתה אבל מה מקיים היאך מפרש ר׳ מאיר מתמול שלשו׳ ודוגמתו לקמן פ״ג הי-א אלא שצ״ל שם מה טעמא דרבי יהודה אמ׳ קרא ודיה פיגדדבז פתר לה בהפלגנגיחותובר. כלומ׳ מפרש את הקרא למעוטי הפלג וריחוק נניחות שאינו נעשה מועד אלא אם נגח ג׳ פעמים לכל היותר במשך ג׳ ימים פעם אחד בכל יום וכל שכן כשקירב הנגיחות ונגח ג׳ פעמים בשני ימים או ביום אחד אבל אם הפליג וריחק הנגיחות ונגח ג׳ פעמים במשך ארבעה ימים והפסיק ולא נגח ביום אחד כשיצא וראה שוורים אינו נעשה מועד*)? בשני ולא נגח. משמע *) במכילתא הנדפסת נזיקין פ״י איתא מתמול שלשום יום ואמש ושלפניו זהו שור תם ואי זה הוא שור מועד מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שיחזור בו שלשה ימים וזה אחר זה n יוסי אומר אפילו העידו בו שלשה פעמים ביום אחד זה אחר זה חייב ומה תלמוד לומר מתמול שלשום אלא אם התרה בו שלשה ימים שלא מה אחר זה אינו נידון אלא כתם ובהעתקת מי המכילתא שבאקסס׳ איה-