Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 6

לד (58) כיצד הרנל פרק ב׳ בבא קמא נגח אין נעשה שור מועד עד שיגח שלשה ימים זה אחר זה. יצא ביום ראשון ונגח שוורץ. בשני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חדרי,. על ידי שלשה מינין לשלש׳ ימים מהו שיעשה שור מועד. יצא ביום הראשון ונגח בשיני לא יצא בשלישי יצא ונגח. ייבא בתפלוגתה א) ע'0נדהם״ח-דרב אדא בר אחווא ודרב הונא דאיתפלגון א)נידה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצתה טמא. בשיני לא בדקה. בשלישי בדר,ה ומצתה טמא. רב אדא בר אחווה בשם רב נידה וודאי. רב הינא בשם רב אמר נדה ספק. אמר רב הונא תמן הוינא בראשה ותמן הוינא °כ^ג ° יומ מויבטיפה. ותמן הוינא באמצעיתה. ב) אישתאלת לרב ואמ׳ ספק. אישתאלת לרב ומר וודאי. וחור ומר ספק. רב אדא בר אחווא לא הוד. תמן אלא כד מר ודאי. רב ירמי׳ בשם רב הלב׳ ברבי מאיר בתמה. פירוש. דדווקא בשיצא ולא ננח אינו נעשה מועד אבל אם לא יצא כלל נעשה מוטה כיון שננה שלשה ימים שיצא בה; זה אהד זה וכן משמע מלקט־ נבי ייבא בתפלוגתה נ בשלישי נגח. נ‘ לגרום בשלישי ננח ברביעי ננח אין וכף; יצא ביום ראשון וכוי מהו ובר בסיא דלא איפשטא: ייבא בתפלוגתה וכר. אולי צ״ל כתפלוגתה כלומר יהא בה במו בזו דפליני בה רב אדא ובר (ע׳ בערך מלין לתלמודים וכר לר׳ יעק‘ לוי ובערוך השל־ ע־ יא ב,); נידה שבדקה ובר. לאו דווקא וע״ב בימי זיבה מיידי; ומצחה טמא. נ־ שצ״ל טמאה; נידה וודאי דאמרינן דוודאי אף בשני שלא בדקה ראתה ביון שראתה ביום שלפניו וביום שלאחריו וחשבינן את יום השני באילו בדקה בו ומצתה טמאה והכא נמי חשבינן את יום השני שלא יצא בו כאילו יצא בו וננח; מתמול שלשום יום ואמש ושלפניו' איזהו שור תם ואיזהו שור מועד מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כדי שיהא התינוק ממשמש בקרניו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה או׳ מ1עד שהעידו בו שלשה פעמים נצי׳ל ימים] ותם שיחזור בו שלשה פעמים [צ״ל ימים] זה אחר זה' ר׳ יוסי או׳ אפי׳ העידו בו שלשה פעמים ביום אחד הרי זה חייב ומה הל מתמול שלשום אלא אם כן(צ׳ למחוק תיבת כן) חזר בו שלשה ימים זה אהר זה אונו [אינו] נידון אלא כתם וכן היא הנוסחא בשינויים מעטים בכ״י מכילתא שבבית עקד ספרי המלכות במינכען שהעתיק ושלח לי בטובו מו-׳ר ישרא׳ שלו׳ פינקעלשערער שם והיינה איזהו שור תם ואזהו שור מועד מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שיהא כדי שיהא התינוק ממשמש בקרניו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומ׳ מועד שהעידו בו שלש׳ ימים ותם שיחזור בו ג׳ זה אהר זה. ר׳ יוסי אומ׳ אפי׳ העידו בו שלשה פעמים ביום אהד הרי זה חייב׳ ומה תל מתמול שלשום אלא אם כן חזר בו שלשה ימים זה אחר זה וזה אהר זה אינו נידון אלא בתם ובכה״ג איהא בהעתקת ג״י מכילתא »האלבערשטאם" אי זה תם ואי זהו מועד מועד שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים זה אחר זה דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר מועד שהעידו בו ג׳ פעמים ותהא נצ״ל ותם] משיהא תינוק ממדשמש בין קרניו(וכן א\תא בתוס׳ בין קרניו) ואינו נוגה. ר׳ יוסי אומר מועד שהעידו ג" פעמים אפילו ביום אהד ולא אמרו שלישה ימים אלא לחזרה ובלקח טוב שם הובא איזהו תם ואיזהו מועה מועד שהעידו בו שלישה פעמים; ותם כדי שיהו התינוקות ממשמשין בו ובקרניו דברי n מאיר; ר׳ יהודה אומר מועד שהעידו בו שלשה ימים זה אחר זה׳ והנה ניסחת המכילתא הנדפסת יש להשלים ולתקן בקצת דברים על פי שאר הנוסחאות אבל ק״ק למחוק ולתקן המאמר המובן ומה תלמוד לומר מתמול שלשום אלא אם ההרה בו ישלישה ימים שלא בזה אחר זה וכו׳ לפי הנוס׳ בכ״י אקספ׳ וכ״י מינכען ומה תל וכר אלא אם חזר בו שלשה ימים זה אחר זה וכו' ואולי יש לומר ששני המאמרים מן המכילתא הן ומאמר אחד שייך לדברי ס מאיר והאחר לדברי n יוסי ויש לג' בכה״ג איזהו שור תם ואיזהו שור מועד מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כדי ישיהא התינוק ממשמש בין קרניו [ומה תלמוד לומר מתמול שלשום אלא אם התרה בו שלשה ימים ישלא בזה אחר זה אינו נידון אלא כתם] דברי ר' מאיר והיינו כתירוצו ישל הירוש' לר׳׳מ פתר לה בהפלג נגיחות ובדברי ר' יוסי יש לגרף בגוונא דכ״י אקספ' וכ״י מ' ונמצא שאף ס יוסי מפרש אימתי נעשה הם מה שאין כן לפי הנוסחא בדפוס ומ״מ דברי ר' יוסי במכילתא אינן מסכימין עם ד״ר יוסי בברייתא שהובאה בס כ״ד. אלא עם ד־׳ר שמעון שם.