Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 5

u u ) מכיל׳ מיקי׳ ס-י לסי כ״י ב׳ כ״ד. :) בריית׳ דס ישכזע' ברי*צ תו״כ ססרי בהעלת׳ פת כ״ו ס כ״ה. — תו" ריש תזריע פ" ה״ד ב> נדה ל״ח; כיצד הרגל פרק ב׳ בבא קמא וכרבי יודה בהמראה, א)דתני שיר שנגח שלשה פעמים ביום אחד אינו* מועד. ימה תלמוד לומר מתמול שלשום אלא שאם חזר בו שלשה ימים זה אהר זה אינו נידון אלא כתם. הרנן פברין מימר הלכה כרב הונא דו אמ׳ מעין ושניהם אתא רב ירמיה בשם רב הלכה כר׳ מאי׳ בתמה וכר׳ יודה בהוועדה. ז׳ שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשו׳ הי־בים משלם חצי נזק. ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם. וחכמי׳ אומרי׳ חצי נזק. ח׳ אמר להן רבי טרפון מה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשית הרבים שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם. מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליהן ברשות הניוק לשלם נזק שלם. אמרו לו ב)דייו: לבא מן הדין להיות כנדון. מה ברשות הרבים הצי נזק. אף ברשות הניזק חצי נזק. ט׳ אמר להן אני לא אדין קרן מקרן. אני אדין קרן מרגל ומה אם במקום שד,יקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר פירוש. וברב־ וכו׳ בהעדאה. למטה איתא בהוועדה נבהועדה] ובן לק־ פ־ד ה״ב 5 דתני שוד שנגח וכר אינו מועד. נ׳ שצ״ל תני שור שנגח וכר הרי זה מועד ז אלא שאם חזר בו ובר. דלא נצרכה אלא לחזירה לחמות דאינו חוזר אלא כשיצא ולא ננח בג' ימים זה אחר זה ונ״ק שנדרש באם אינו ענין להעדאה שהרי נעשה מועד בג׳ פעמים ביום אחד מכה קל והומ׳ דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שבן תנהו ענין לתמות ז הוינן סברין מימר הלכה כרב הונא. נ׳ שצ״ל כהדין תנייא ז דו אמ׳ מע־ן ושניהם. צ־ל מעין שניהם כר' מאיר בהעדאה וכר׳ יהודה בחזירה לתמות: אתא רב ירמיה וכו׳. ואמר איפכא ואף ר׳ ירמי׳ בשם רב בוודאי אמר מעין שניהם אלא שקודם ששמעו הא דר׳ ירמי׳ סברו לומר שהלכה כתנא דברייתא משום שאמר מעין שני'הם וטעמא דרב כד לפי ששנה בברייתא שר׳ יוסי סבר כר׳ מאיר לענין תמות וכר׳' יהודה לענין העדאה ע׳ בב׳ כיד,: ז־ שור המזיק וכו' כיצד. כלוט׳ באיזה נזק אמרנו ואליבא דמאן הוא 5 ברשר הרבים ובו׳. לא הי׳ צריך לשנותו הכא ואולי לא שנאו אלא אגב ששנה ברשות הניזק וכו׳ או מפני שדברי ר׳ טרפון וחכמים סובבין עליו ואולי נם משנה זו (ע׳ פ״ב מ״א ומ״ו) כבר היתה סדורה לפני התנא ושנאה בלשונה: ח׳ מה אם במקום שהיקל על השן וכו׳ יש לפרש דברי ר׳ טרפון שבא לדין קרן ברשות הניזק מקרן ברשות הרבים ואמר הרי רשות הניזק חמור מרשות הרבים כמו שנראה משן ורגל שחייב עליהן ברה״נ נזק שלם ופטור עליהן בחדר ואם כן כשחייב על הקרן ברהי׳ר חצי נזק אינו דין שיהא חייב עליה ברה״נ נזק שלם ואמרו לו חכמים דייו לבא מן הדין דהיינו קרן ברה״נ להיות כנדון כקרן ברה״ר מה בחדר חצי נזק אף וכו׳ וחכמים לדברי ר׳ טרפון שבא לחייב על הקרן ברה*נ נזק שלם מן הדין אמרו דייו לבא מן הדין וכו׳ אבל לדבריהם שמחייבין על הקרן ברה״נ חצי נזק אין צורך להביא קרן ברה*נ מן הדין כי החור׳ סתמא חייבה חצי נזק והיינו לדבריהם בין בחדר ובין ברודנ ז ט׳ אמר להן ר׳ טרפון אני לא אדין קרן ברה־נ מקרן ברהיר אלא קרן ברה־נ מרגל (ובכי״מ איתא משן ורגל ע׳ בד״ם) ברה״נ שהרי קרן חמורה משן ורנל כי חייב על הקרן ופטור על השן ורגל בחדר ואם כן כשחייב על השן ועל הרגל ברה־נ נזק