Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 4

לו(60) כיצד התל פרק ב׳ כבא קטא בקרן. מקום שהחמיר עליהן ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן. אמר לו דייו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. הלכה ז׳ *)שור המזיק ברשו׳ הניזק בו,. ע״ד ם״וף. אמר ר׳ וחנן דר׳ טרפון הו׳ ברשו׳ הניזק ר׳ טרפון אומ׳ נזק שלם. וחכמי׳ אומרי׳ חצי נזק. י׳ אדם מועד לעולם בין א)שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם: פירוש. שלם אינו דין שנחמיר בקרן ברה־נ לשלם עליה נזק שלמו אמר ציל אמרו לו אף על פי בן דייו לבא מן הדין דהיינו קרן ברד,־נ להיות בנדון כקרן ברהיר שאף שבאת לרין קרן משן ורגל מ״מ גם קרן ברה״ר בבלל הנדון היא לפי שלא נדע שקרן חמורה משן ורגל אלא ע״י חיוב קרן ברהיר ונאמר דייו ובו' דלאחר שחייבה התר על הקרן ברה״ר אין חילוק בה בין רה״ר לרה״נ ובמו שאינו חייב על קרן תמה ברה״ר אלא חצי נזק לפי שנניחת השור לשינוי היא נחשבת שאין דרכו ליגח בן אף ברה״נ נחשבת לשינוי ואינו חייב עליה אלא חצי נזק מה שאין בן בשן ורנל שדרך הבהמה לאכול ולשבור בדרך הילוכה ולפיכך כשהכניסה המזיק ברשות שאינו שלו אף שהיה לו• להעלות על דעתו שתזיק לפי דרכה פירות וכלים המונחין שם משלם עליהן נזק שלם(ואולי יש לפרש בבה״ג בנדה ל״ח ע״ב אליבא דר־ אליעזר אף שיש לחלק בין דייו וכר לענין קרן ברשות הניזק ובין דייו וכר לטנין דם הקושי בתוך שמנים ומ״מ יש להעיר שתנא דמשנתנו הביא כאן כל משא ומתן שבין ר‘ טרפון וחכמים ובנדה קיצר דברי ר׳ אליעזר וחכמים ולא שנה אלא סוף דבריהן ותוכנן) וע* בנ״י שהובא בתוי״ט דיה אמרו ולענין הגי‘ ע׳ בד״ם והני* מה אם במ״ח איתא נם כן במדב״מ ובמ״ט איתא כאן ושם ומה ובמשניר דפר נאפולי איתא בשני המקומות מה והגי‘ אדין איתא נם כן במדב״מ ובמש‘ ד נאפ': נתלמוד.] אמר ר, יוחנן דר' טרפון הר. שייך לפ״ק היד (כמו שפירש כבר מהרא״ף) דתנינן ושור המזיק ברשות הניזק ואמר עלה ר‘ יוחנן דר‘ טרפון הוא דתנינן ברשות הניזק ר׳ טרפון אומי וכר כמו שהובא לעיל ולא נקט לה הכא אלא לפי שעל המשנה שלפנינו סמך ר' יוחנן במאמרו ודוגמתו בדמאי פיז ה״ג ששייך לתרומות פ״ד ה*ב(והעיר עליו בדמאי שם ב׳ פני משה): י׳ אדם. שהוזכר בתוך חמשה הטועדין לעיל פ״ק מ״ד: בין שונג ובר בכ״י ר־ (ע־ בד״ם) בין בשוגג ובין במזיד ובבה״ג ד־ בערלין צד שמ״ז בין בשוגג בין במזיד: סימא את עין חבירו ושיבר וכר. קשה מה קמשמע לן הא פשיטא שכן היא ועוד סימא את עין חבירו בכלל חובל בחבירו הוא שנשנה לקמן פ״ח מ״א וחייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער ובר ומה לו לתנא לשנותו הבא (ואם נאמר שבא להשמיענו שחייב עליו בשונג תקשה שכבר שנה למעלה בין שונג בין מזיד ועוד שהיה לו לשנותו בפירוש סימא את עין וכר בשונס ואולי יש מקר לפרש סימא את יס העירני מסדר אותיות הדפוס עזאות המספר במעזכה איכו מסכים עם האות בתלמוד ואעיר על דברי מ״ור רז״ף ז״ל בדרכי המשכה סוף צד רס״ה והכה במד״מ כחלק הפרק לי״א הלכות ובדפוסי משניות (ובפי"מ לרמב״ם) וכן בבבלי לס וברי״ף לד. **) ויש להגיה לקמן לפי גירס' הילקוט n שאלוכיקי קונטרס אחרון n קפ״ו מתיב נכתיב] עין תחת עין שן תחת שן ובמקום אחר הוא אומר לא תחוס עיכך עין בעין שן בשן אחד שוגג ואחד מזיד יאמר שוגג ואל יאמר מזיד אילו נאמר שוגג ולא נאמר מזיד הייתי אומר שוגג ישלם ממון מזה־ [יקטע את ידו הוי צריך שיאמר מזיז־ ואם נאמר מזיד ולא נאמר שוגג הייתי־ אומר מזיד משלם ממון שוגג] לא ישלם כלום הוי וכס. א)לק'פ״ה ס כ״ו :