Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 3

לז(61) כיצד הרגל פרק ב׳ בבא קפא הלכה ח׳ אדם פוער לעולם כו׳. אפר רבי יצחק פתניתא בשהיו שניהם ישינין אבל אם היה אחד פהן ישן ובא חבירו לישן אצלו וה שבא לישן אצלו הוא הפוער: פירוש. עין חבירו ומתוך כך שיבר חבירו שנסמית עינו את הבלים על ידי שנבשל בהילוכו קודם שבא לביתי משלם המסמא עליהן נזק שלם לפי שהוא נרם הנזק ואף שלא הזיק בנופו מ״מ אין דין צרורות באדם וע׳ בב׳:!תלפודי] אמר רבי יצחק מתניתא בשהיו וכר. ר״ח העתיק מתניתא כשהיו ובו׳ אבל ובו' אחד ישן ובא אחי־ וישן אצלו הבא לישן הוא המועד וגי׳ הרי״ף (שהעיר עליו ב׳ פ׳׳מ) מתני׳ כשהיו ובו׳ ובא חברו וישן ובו' וכה״ג ני׳ הרשב״א מתני׳ כשהיו ובו‘ אבל אם היה ישן א׳ ובא חברו וישן אצלו זה שבא לו לישן ובו' וגי׳ אוד זרוע ח״ג סי' קל״א מתני׳ בשניהם היו ישנים אבל אם אחד מהם היה ישן ובא חבירו וישן אצלו זה ובו׳ הוי מועד (ולשון הסמ״ג עשין מ׳ ע' באונם גמור פטור כגון זה שמפרש בירושלמי אם היה אחד מהם ישן ובא אחר ושכב בצדו זה שבא באחרונה ובו' הוא בג׳ לפי לשון הימב׳־ם הלב, חובל ומז׳ פ״א ה, י־׳א) ופי׳ שר׳ יצחק אמר שמתניתא שחייב כשהוא ישן היינו דוקא בשהיו <ונ׳ לג׳ כשהיו) שניהם ישינין כלומ־ בכגון ששניהן השכיבו את עצמן זה אצל זה כאחת (ונ׳ לגרום כאחת בפירוש) וכל אחד ידע שחבירו שוכב אצלו והוא יוכל להזיקו אבל אם היה אחד מהן ישן ולא היה לו להעלות על דעתו שיבוא אחר ליש; אצלו ובא אחר והוזק על ידי הראשון זה שבא לישן אצלו הוא המועד כלוט׳ הוא לבדו המועד וחייב כשהזיק את הראשון אבל הראשון פטור כשהזיק את השני כן נצרוך לפרש לפי הגי׳ שבידינו אבל קשה מה דחקו לד' יצחק לפרש משנתנו כשהיו שנים יש־נים שאמר מתניתא בשהיו שניהם וכו׳ ועוד שאמר זה שבא לישן אצלו הוא המועד ולא אמר בפירוש הראשון פטור מה שבא להשמיענו וגם בעיקר הדין יש לעיין למה יהא חייב המזיק על שהזיק את חבירו כשהוא ישן כששניהם השכיבו עצמם זה אצל זה כאחת וכל אחד ברשות חבירו והניזק הי' לו להעלות על דעתו שיכול לחוזק ע׳־י חבירו ולא חש לה ונדם לעצמו נזק כי המזיק אינו חייב על שהזיק כשהוא ישן אלא על שהשכיב את עצמו במקו׳ שיכול להזיק ודבר זה עשה ברשות הניזק והניזק גם כן פשע בו ואולי יש מקו׳ לומר שהסירה לפנינו ברייתא בבזד׳ג תני שנים שהיו ישי נים והזיק אחד מהן את חבירו הרי זה פטור ועלה א״ר יצחק מתנית׳ כשהיו שניהם ישינין נכאחת] אבל אם היה אחד מה; ישן וכו' זה שבא לישן אצלו הוא [מועד] ואף שקשה מאד להגיה כל כך בלא ראיה מ״מ אולי הדבר כדי להעיר עליו: