Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1898-01-01 · 1898 · page 37

Aeusserungsweisen dieser drei Vermögen giebt, erkennen wir, dass sie mit den drei Seelentheilen Plato’s vollkommen identisch sind. Dem untersten Vermögen entspringen die niederen sinnlichen Begierden, dem mittleren Vermögen die höheren und edleren Affecte, die auf dem Bewusstsein des eigenen Werthes beruhen, wie die Ehrliebe, die Begierde, über Andere zu herrschen u. s. w. Die Vernunftkraft soll die beiden anderen Vermögen in ihrer Bethatigung überwachen und regieren52). Um diese verschiedenen Kräfte, nicht aber um mehrere Seelentheile oder Seelenarten, zu bezeichnen, bedient sich die Schrift verschiedener Namen für die Seele, wie: נפש, רוח, נשמה. Der erste Name (נפש) wird der Seele beigelegt, insofern ihr das Vermögen des Begehrens innewohnt, wie aus Deut. 12,20, Job 33, 20 zu ersehen ist53); mit dem zweiten (לוה) wird sie bezeichnet, wo vom Vermögen der Abwehr, des Zornes die Rede ist, wie Kohelet 7, 9, Sprüche 29, 11; des dritten Namens endlich (נשמה) bedient sich die Schrift, wo sie auf das höchste Vermögen, die Vernunft, hinweisen will, wie Job 26, 4. 32, 854). Noch andere, mehr uneigentliche Be- Zeichnungen wählt die Schrift für die Seele, es sind: היה (lebendige) ברא גברא שדריה לקמיה דר" זירא הוד, משתעי ליה ולא אישתעי אמר דמן חברייא את רא רבא אמר ר, אבין בשעה שאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה אומרתpתוב לעפרך• ובדי ילנפש והנפש אומרת למלאך ובן רוחו ונשמתו אליו יאסוף כפי משמעו שחים Vgl. Simeon Duran 35 מגן אבותa. 52) Em. s. 145: וכח התאוה הוא אשר יביא האדם לכסוף למאכל ולמשתה ולמשגל דשייטבו בעיניו המראים הנאים והריח הטוב והמשושים הרכים וכה הכעס הוא אשר יביא 1] והשררה והעזר לאחרים והנקמה. nach ed. princ. האדם אל התגברות [התגבורת 1 .והגאוה והעזות והדומה לזה אבל כח ההברה היא אשר ידין על הבחות האחריםm Commentar zu den Sprüchen S. 160 unterscheidet Saadia im Vermögen des Muthes: חימה 9אף«קנאה? wovon הנאה den höchsten, חימה den niedrigsten Grad bezeichnet. Ebenso unterscheidet Nemesius drei Grade im vergl. nat. hom. c. XXI: sigyj 03 tou 9־ujj.oü xpia* c7 ן7ץקי] xal yoX7j xal y0X0Q xaXstxat, pjvic; xal xotoq* ^üixoq piv קמץ dpyyjv y.cd xivrjaiv syiov, £ן7ץק xal yoX7} xal yokoc, \iyeza 1. p.7jv1Q 03 yoX7ן xaWcosiv d־f0a3v7j. 3tpy]Ta1 ydp 7capd xou pivsiv xal ׳qj ׳ ןץוןן7ע1ןxapadsdoafrai. xoxoq 03 0p־pj 7capaxyjp053a xaipov 31Q x1|10)p1av. 53) Vergl. Commentar zu den Sprüchen S. 128, wo בעל נפש durch דו רגבה wiedergegeben wird. 54) In der Auffassung dieser drei Namen folgen die Späteren zumeist Saadia, vergl. Ibn Esra Commentar zu Kohelet 7, 3, wo direct auf Saadia hingewiesen wird, ferner das. 1, 17, Exod. 8, 18. 23, 25, Gen. 7, 19. An letzterer Stelle wird נשמה auch etymologisch erklärt, womit die andere Recension Ozar Nechm. 11, 216 zu vergleichen ist: ואמר אהד מחכמי דורנו כי נפש מגזרת ויצאתם ופשחם והוא הכח המפרה . .. והנשמה מגזרת שמים. Davon zum Theü abweichend heisst es in 91 שבילי אמונהa: ונקרא נפש בהיותה נופשת המעשים בהיותה מתנועע בתשמישי הגוף או הוא לשון רבוי ודבר עודף מגזרת.ויצאתם ופשחם. 3*