Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 41

נ(27) ארבעה אמת פרק א' בבא קמא פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין. רבי תני הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוהיתי חייב על הצלוחית משום בור. ועל הכלים משום אש. תולדות הרגל. ^™^'™ר^תניא) בהמה שנכנסה לרשו׳ היחיד והזיקה בין בידה בין ברגלה בין מאנדלו סיאה״ובי בקרנה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא ג‘־"ז: מושבת משלם נזק שלם. והמזיק בכרמלית משלם נזק שלם. תולדות בי י** «"""השק. הוון בעיין מימר פרהב> שאכלה שעורים וחמור שאכל ג1ע1,בבדפףוי:יצאה ברשינין וכלב שליקלקס את השמן וחזיר שאבלה בשר כולהון תולדות השן אינון. אמר ר' יצחק כולהון עיקר שן אינון. והא תאני תולדת השן בשדרסה על גבי נוד מלא שמן. ובסיכה גופה נהנה, יי בי גי• במה דתימר תמן השן אוכלת והגוף נהנה.י) אוף הבא נהנה גופה, רבי ירמיה בעי היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו. אמר רבי יוסי פירוש. שנשנו בפ״נ לחיובא הם תולדות הבור. רבי תני ובו, מייתי ראיה דנזקים כה״ג תולדות הבור הן; חייב מל הצלוחית משום בור. סבר שחייב בבור של נוקין על הבלים <מראה הפנים) ועי לקמ׳ פ״ה ה״ז; תולדות הרנל תני ובו׳ מביא ברייתא שממנה ממילא יתבאר מה הן תולדות הרגל ומביא גם סיום הברייתא והמזיק בברמל־ת ובו׳ אף שאין לו ענין לתולדות הרגל; בין בקרנה. דרך הלובה בפי׳ רשב״א שהובא בנליון השים ועי בתום׳ פ׳יא ה״ח; בשליף. פירושו העיקרי בג׳ אמתחת של מספוא ומי בערוך השלם; פרה, שדרבה לאבול כרשינין; וחמור, שדרכו לאכול שעורין. (רש׳ס; ובלב. שאין דרכו ללקלק את השמן; שאכלה. אולי יש לני שאבל; והא תאני ובו׳ אולי צ״ל והיידנו; היתד. מהלכת ופולטת עשבים. הקיאה עשבים שאכלה וטינפה והפסידה פירות ע״י קיאה זו מהו שינוי הוא ואינו משלם אלא חצי נזק או דרבה לבן ומשלם נזק שלם והוי תולדה דרגל להדק דק־הלובהאו תולדה דשן לפי שנהנית בפליטה כמו באבילה ובעין זו בעי רביירמי׳ לקמן היתד. מהלכת וממקרה משבים בגופה ובקרנה מהו שינו־ הוא דרבה לבן וני שיש לגרום שתי הבעיות ביהד ומעם הבעיא שינוי הוא דרכה לבן מוסב מל שתיהן (ומקומן באן אם נאמר דבמיא דפליטת עשבים משום תולדה דשן היא); אמר רב■ יוסי מה ובו׳. אולי יש להניה א״ר יום׳ תולדות האש מה הן בי עדיין לא נתפרשו ובה״נ מניה בעל נתיבות יחשל׳; אם נאמר המניה נחלת לרשות הרבים ונשרפו בה בלים הוי׳ תולדה דאש דנחלת תולדה דשלהבת היא הא נחלת ע ד מ ק ו פ ש ה י א מתהלכת ומגמת בלבדהיא מזק ת ואינה הולכת ומתחלחלת ומתנלנלת למקום אחר ואינה דומה ממש לאש שהאש דרכו לילך ולהזיק ונוגע מצד אחד ומתחלחל למקום אחר ומזיק שם ומקשינן מאי כדון. מהו מהשחא שהוזכרה בתורה ולענין שור שהמית שור נגיחה וכו׳ בכלל נגיסה לפיכך חשיב נגיחה וכניסה לתולדות וע׳ סכילת׳ פ״י וי«ב ובמדרש הגחל לשמות כ״א כ״ח איתא כי יגח אין לי אלא נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה מצ נאס כאן וכו, ולכ״א ל״ה איתא!וכי יגף . . אין לי אלא נגיפה סנ לעשוח נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה וכו׳ כנ״ק לא סבירא ליה לר׳ יוסי הא דתני רבי לעיל ומקשה עלה אבל ««לי יש לומר שחשיבא כתולדת האש לפי שאף שהגחלת אינה הולכת ומחחלחלת ממקום למקו׳ מ״מ כשנתקל בה אדם ואחו האש בכליו האש שנגע מצד אחד מהבהב ומתפשט בכליו ומ״מ לא הוי אלא מולח־. דאש לפי שהאש לא בא אל הכלים אלא,האדם בכליו אל האש.