Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 39

ד!(29) ארבעה אבות פרק א׳ במו- ק0א דרבו לילך ולהזיק חייב לשלם. שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שבן. או א) מה הבור םשלם נזק שלם אף השור משלם נזק שלם. או סה השוד משלם חצי נזק. אף בור משלם חצי נזק. אילו לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור. או אילו לא נאמר בור הייתי למד א1 עי בי הי! פירוש. לבונה זו מן הברייתות דלקמן השנויות בברייתא די״ג מדות והיא לפנינו בריש תו״כ דאיתא שם הייה מבנין אב מכתוב אהד כיצד לא הרי המשכב(ויקרא ט״ו די) כהרי המושב ולא המושב כהרי המשכב הצד השוה שבהן שהן(כלים) *) עשויין לנוח**) אדם לבד נלבדו! והזב מטמא אותו ברובו ***) לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים אף בלים****)שהן עשויין לנוח אדם לבדו־הא הזב מטמא אוחו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בנרים יצא המרכב וכוי והרי המשכב והמושב חלוקין בדיניהן שהמשכב מטמא בני על ג׳ טפחים והמושב בטפח על טפח וע״ב שניהן צריכין להבתב ואין ללמוד זה מזה ואפילו הכי שנה התנא לשון לא הרי המשכב בהרי המושב לומר לך שבוודאי הן חלוקין בהלבוחיהן ושניהן צריכין להכתב אבל יש להן צד השוה בשניהן שהן עשויין לנוח אדם לבד וכר ומן הצד השוה שבהן יש להביא אף שאר בלים שהן עשויין לנוח אדם לבדו שיה׳ הזב מטמא אותן הראויין למשכב כמשכב והראויין למושב במושב׳ הדי שנשתמש התנא בלשון לא הרי בהרי לעדן חילוק דיניהן ולא לעדן חילוק חומריהן; ואולי יש לגרום כאן לא הרי מושב כהרי משבב ולא הרי משבב בהרי מושב אילו לא נאמר משכב הייתי למד מש בבמן ה מושב או אילו לא נאמר מושב הייתי למד מושב מן המשכב אם טמא מושב בטפח יטמא משבב ביטלשה טפחים ומפני שטמא משבב ביטלשה טפחים יטמא מושב בטפה (לפי ני׳ הדאב״ד בפירושו לתו״ב וע׳ בם' בריתות לר״ש ח״א בית נ׳). ו ל מ ה ת נ י נ ת ה ובו׳ ופירושו כדלעיל שבחחלה אמר בלשון תמיד. אילו לא נאמר משכב וכו׳ וכי איפשר לומר בן הבי אם טמא מושב בטפח נוכל ללמוד ממנו שיטמא משבב בשלשה טפחים ומשני ולמה תנינתה וכר. וכן איתא התם בברייתא דר׳ ישמע, ה״ו מבני; אב משני כתובים כיצד לא פרשת נ) הנרות(ויקרא כ״דא׳)כהרי פרשת שלוח טמאים(במדבר ה׳ א') ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות הצד השוה שבהן שהם בצו מיד ולדורות אף בל (דבר)°°) שהוא בצו יהא מיד ולדורות ופי׳ לא פרשת הנרות בהרי פרשת שלוח טמאים ובר שעניניהן חלוקין הצד השוה שבהן ששתיהן נאמרו בלשון צו (שם פ׳ ב,) ובאחת דהיינו בפרשת שלוה טמאי׳ כתור רעשו בן בני ישראל הרי למדנו שהוראת לשון צו היא לעשות מיד ובפרשת הנרות כתוב חקת עולם לדרתיבם הרי ראינו שהוראת לשון צו היא לעשות לדורות : $ 5 I;11 *1 ליתא בתר׳ ב כ״י אשר באוצר ספרי ביה מדרש הרבנים פה ובילקוט מצורע ר• תקס״ז ובלקח טוב ריש פרשת ויקרא ובגליון מחזור ויטרי צד כ״ט ובס׳ כריתות ח׳א בית ג׳ ובארחות חיים הלכו' מאה ברכות סי׳ י״ז וובכל בו סי׳ ג׳ו. **1 בכיי הנזכר ובל״ט לכוחת אדם לבדו ובילקו׳ לכוחת אדם לבד ובראב״ד שם ובס, כריתות ובא״ח וובבל בח לנחת אדם לבדו ובגליו׳ מח׳ ויט׳ לנחות לאדם לבדו. ***1 בילקו׳ ובגל, מח״ו ובס, כרית, בזובו ובכל בו בזובו ורוקו וכאן ולהלן! ובא״ח ברובו והגי, ברובו ג, נכונה. *״**1 בכ״י הנז׳ ובילקו׳ ובל״ט ובכל בו ובא״ח חסר כסו כל שהוא עשוי וכן סוגםהראבי׳ד גרס כל ובס׳ כרית׳ כל העשוי וובגל׳ מה״ו חסרו כ0 דברים ע״י דילוג הסופר!. , 1° הגי, בראב״ד שם ובא״ח 1 ובכל בוו ובהליכות עולם שער ד, פ״ב ובהגהת ספרא בתמת ישרים לא הרי. °°ו ליתא בכי יובל״ט ובראב״ד ובגל׳ מח״ו ובס, כריתות שם בית ד, ובא״ח ובכל כו.;י