Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 38

ו(30) ארבעח אבות פרק א׳ בבא קמא בור מן השור. ולמה תנינתה הבא דאית ליה מילין סגיזי P ל!א(אהיי״4.^;י;ןות מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב. ניחא לא הרי מושב כה־יבי הייל כהרי משכב; אם מושב בטפח יטמא. יטמא משכב בארבע" טפחים. מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח. אילו לא נאמר משכב הייתי למד משכב מן המושב. אילו לא נאט' מושב הייתי למד מושב מן המשכב. ולמה תנינתה הבא דאית לחבריה סגין מילין. כן לא פרשת (בנירות בהרי פרשת שילוח טמאין. ולאס עזםה״י• פרשת שילוח טמאין כהרי פרשת נירות. אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת דרות. ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סדן מילין. כן הצד השוה שבהן שהן בצו ג) מיד גו תררת כהניס ולדורות. אף כל שהוא בצו מיד ולדורות. אמר רבי לא צריך הוא^ג™^ שיאמר לכל אחד ואחד והשוד. מלמד שהבעליןס טיטפליז בנבילה םיסקאאיבזקדו¬¬ י כ״ט!ובבר בסמי במסרי התלמו' לתו" כ רי' צרו. דו מכולת׳ סרף פי י״א ופי יי׳ב וט״ז l7Y1 S\♦ תום׳ ריש פ״אב׳ ונלמוד משתי פרשיות אלו לכל דבר שנאמר בצו שפירושו לעשות מיד ולדורות "! והיינו משני כתובים הוראה אחת מפרשה אחת והוראה שניה מפרשה אחרת וממילא ששתי הפרשיות למידות זו מזו לעני ן הוראת לשון צו(לפי פי־ הר״ש שם בית ד,)*) והנה ע״ב מצות שלוח טמאים אין ללמוד מפרשת הנרות ולא מצות הנרות מפרשת שלוח טמאי' ואין דמיון בין מעשה המצות האלה ואפילו הב• שנה התנא לשון לא פרשת הנרות בהרי פרשת שלוח טמאים ובו׳ כדי להציע הדברים ולומר לך שעל ידי צד השוה שבהן יש ללמוד לכל (דבר) שהוא בצו שי׳ מיד ולדורות והיינו דאמר באן על הך ברייתא שהובאה לא פריטת נידות כהרי ובו׳ הבי אילולא נאמרפריטתשילוחטמאיןהייתילמדפריטתשילוחטמאיןמפרשת נירות ואולי יש להוסיף כאן בעין למעלה נאו אילו לא נאמרה פרשת נידות הייתי למד פרשת נירות מפרשת שילוח טמאין] ולמה תנינתה וכר לתנוייה סגין מילין בן הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות ובר ואולי יש להוסיף גם לעיל בשני המקומות בתר סגין מילין בן לשון הצד השוה שבהן ובר. אמר רבי לא ובו' לבל אחד ובו׳ נירסת הרשב״א בחידושיו לב״ק דף ט׳ שהעירו עליו ב׳ מראה הפנים וב׳נל׳הש־סז בבל אחד וא׳ השוד מלמד על בלהון שהבעלים ובו׳. ופי׳ ר׳ לא אמר צריך הוא שיבתב בכל אחד ואחד מאבות נזיקין דינו ואין למדין זה מזה אבל השוד מלמד על בלהון שהבעלין מיטפלין בנב־ל׳ דבת־ב והמת יהיה לו ודרשינן לניזק ומקשה תלמודא ובתיב נאולי צ״ל והכתיבו בבור והמת ובו׳. הרי שהשוד אינו מלמד על כולהון שהבעלין מיטפלין בנביל' דהא בבור כתוב בפני עצמו ומשני תני ר׳ ישמע׳ ובו׳ בלומ׳ קרא רגבי בור נצרבה להדא דתני ר׳ ישמע׳ יצאו קרקעות ובר. בתום׳ פ״ו ה- י״ד איתא נפל לתוכו שור וביליו ובו׳ חייב על הבהמה ופטור על הבלים שנ׳ ומברו את השור החי וחצו את כספו ונם את המת ■חצון (שמות ב״א ל״ד,) יצאו בלים שאין להם אונאה יצא אדם שאין הימנו אונאה במותו ונ״ק שצ״ל שנ׳ ונפל שמה שור או חמור ... והמת יהיה לו<שם פ׳ ל־ג ול״ד) י צ א ו כ ל י ם שאין להם מיתה (או שאינן בני מיתה) יצא אדם שאין הימנו **)הנאה במותו (וע׳ קושיח ד,נמ׳ בבבלי נ״ד. בין לרבנן וכר כלים בני *1 וכתב שם ומיהו לשון הצד השוה שבהם איכו משמע כן ע״כ ואולי לשון הצד השרה שבהן היא אשגרת לשון ואיככה דווקא. **1 כן הגיהו כבר ב׳. מגן אברהם וחסדי דוד ובמדרש הגדול איתא שור או חמוו״מה אכי צריך אם ללמד על אדם שפטור הרי כבר כאמ' והמת יהיה לו את שהמת שלו יצא אדם שאסור בהנאה אם כן מה ת״:ל שור או חמור״שור ולא כליו חמור ולא כליו״מיכאו אתה אום׳ נפל לתוכו שזר