Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 37

ז(31) ארבעה אבות פרק א׳ בבא קמא הכתיב והמת יהיה לו. וכתיב בבור והמת יהיה לו. תני רבי ישמעאל יצאו קרקעו׳ שאינן מיטלטלי'. יצא אדם שאין לו הנייד, במוהו. אז מבילתי פז י״ד. והאש מלמדת על בולהן שהו׳ חייב עלהאונסיף). אמר רבי יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אע״פ שחזר ונעש׳ נזק ° ייקיא כ״י י״ה• חייב דבתיב נומכה בהמה ישלמנה. ישלם פחתה. פים׳ וכשהזיק חב המזיק בו׳. אמר רבי חנינה מכה בהמה ישלמנה. ישלם °ע^,"בי“וע1פחתה. בר פדייה אמ׳ יאםטרף (ביטרף יביאהו עד מקום הטריפ' לא «־יל־ פי ט1,;• ישלם. א״ר נסא צורכה להדא דר׳ הנע'. וצורב׳ להדא דבר פדייה. אילו פירוש. מיתה ננהו) ובה״ג יש לגרום הבא תני ר׳ ישמעאל יצאו כלים שאינן בני מיתה יצא אדם שאין לו הנייה במותו ולשון יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין אולי היא אשגרת לשון דלקמן פ״ז הייא נ והאש מלמדת על בולהן נכולהון] ובר. דברי ר' לא הן דאמר דהאש נמי מלמדת על כולהון שהוא חייב על האונסין כדאית׳ במכילתא פ, י״ד וע׳ לקמן פ״ג ה״ה: אמר ר׳ יוסי ההא אמרה ובו׳. ע׳ בפי' הרא״ף ובספר שערי ירושלמי דף כ״ח ע״א ושם הנהות וחדושים דף ה׳ ע״א ובנועם ירושל׳ שהסכים עם פירושו ב׳ נתיב ידוש׳ ואולי יש לומר שצ״ל הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה ואח״ב חור ונעשה ניזק חייב ופי׳ שמדברי רי לא שאמר האש מלמדת על בולה־ שהוא חייב על האונסין יש ללמוד שאם אדם חבל בחבירו תחילה ואח׳־כ חזר השני שהוא חשיב כאנים לעמוד בננדו בדי להציל את עצמו והזיקו שהשני חייב לפי שהיה לו להציל את עצמו מבלי שיחבול את הבירו כל במה דאפשר אבל דוחק לפרש כן אי נמי יש לומר שאין מקום המאמר כאן וצ״ל לקמן פ״נ הייא *)דתני שם שור שוד. מנה שנגח לשוד שוד, מאתים הכחישו המשים זוז חזר האחרון וחבל בו שלשה של זהב הראשון משלם לשני נצ״ל השני משלם לראשון ע׳ בתום׳ פ״נ ה״ה! הצי דינר זהב ועלה אמד ר׳ יוסי הדה אמרה אדם שחבל ובו׳ בי משפט האנשים שחבלו זה בזה כמשפט השוורים בדתנן שם מ״י וכן שני אנשים שחבלו זה וכו׳ וקמ״ל ר׳ יוסי דאף כשלא חבלו זה בזה באחת אלא שהאחד חבל בחבירו תחילה הדין כן ומצינו שמאמר נכתב שלא במקומו ע״י שנתחלף למעתיק דף בדף בתרומות פייט ה״ד א״ר בא בר ממל מתנית׳ וכו׳ ששייך לפי׳■ ה״א שם ופסחים פ״י ה״ו הרי ראש השנה וכר ששייך לפ״ר ה״א שם ויש להסתפק במאמרו דרב הונא מפני מה התקינו זמן בגט גיטין פ״ד ה״ג אם לא שייך לפ״ב ה״ב או פ״נ ה״ב <וע׳ פ״ט ה״ד שם): דבתיב ומכה ובו׳ ישלם פהתה. נ׳ דלא גרסינן ליה הבא והוא מימרא דר׳ חנינה הכתוב אחר הפיסקא: אמר רבי חנינה וכו׳ אדברי מתניתין חב המזיק לשלם תשלומי נזק קא־ שפירשום מלשון השלמה דהיינו שחייב המזיק להשלים ולמלאות לניזק חסרון קנינו שפחות עתה בשרו ממה שהי׳ קודם שהוזק ע׳ תום׳ ריש פ״א ובבבלי י׳: וא״ר חנינה שנלמוד אותו מלשון הקרא מכה בהמה ישלמנה דהיינו ישלם פחתה ובר פדיי׳ אמר שנלמוד אותו מקרא דאם טרף וכו׳ שדרשינן אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם יביא השומר את המפקיד עד מקום הטריפה להראותה וליחנה לו לא ישלם את הטריפה דהיינו דמי הנבילה אלא פהתה והבעלים מיטפלין בנבילה ומיידי «׳ כשהשומר הי׳ יכול להצילה שאז חייב על הטריפה: א״ר נסא צורכה וכו׳ וכליו וכו׳ חייב על מקי בהמה ופטור על נזקי כלים וובסיום התום׳ שם למה זה דומה וכו׳ אם הטה הצלוחית נ׳ שצ״ל הטיה הצלוחית ע׳ לקמן פ״ג ה״א וב׳ כ״חוו וע׳ מה שכתב מדיר שאול האראוויטץ במכתב חדשי להחבם בראנן שנת ל״ח צד קצ״ה וכו׳: *1 כבר חשב ב׳ נועם ידוש׳ שמאמרו של ר׳ יוסי קאי אמתניתין דפ׳׳נ מיי וכן שני אנשים וכו׳ ולא הובא הבא אלא משום דר׳ יוסי סמיך אקרא דמכה בהמה וכו׳ שנדרש אחר כך לענין פחת נבילה.