Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 33

יא (35) ארבעה אבות פרק א׳ בבא קמא ולהזיק כל שהוא. סומבום אומר לעומקו שלשה. לאורכו ורחבו *; ארבעה. רבי לעזר הקפר אומר במלואו של נופל. ומהו מלואו של נופל אפילו תרנגול,ואפילו גמל. ן פים׳ נכסין שאין בהן מעילה. דתני הנכפין הללו ניקנין עםנבסיןשיש ן א! תי»כייקי» בהן מעילה. רב יהודה בשם שמואל דרבי יופי הגלילי היא דתניא) י:;!ן דיבר, דחוב, י פרק ־י•[ כ״ב הי׳ג ב׳ י״ג. דע,____"___,_ § בהרס׳ פ״ז ה׳ כ״א. | פירוש. ן השמירה והתשלומין ולפי נירסא שלפנינו שניהן ח י י ב י ן יש לח־ווק ולומר דמיירי בשאמד לו וקנה אותו נם אתה או שהחופר והקונה שניהן ח־יבין הראשון משום שמירח נזקיו והאחרון משום שמירת קנינו): תיפתר בחופר בחולות. שאין הבור יכול לעמוד בלא סיוד וביור לפי שמתרוטע במקום החול ונופל ולבן האחרון שהחזיקו ע״י סיוד | וביור ונדם שיעמוד חייב ולפי הגי' שניהן חייבין יש לפרש הטעם משום ששניהן גרמו את הנזק זה ט״י חפירתו וזה ע״י סיורו: דתני חפר ובד. יותר נ׳ לגרום ת נ י והוא סיומא דברייתא דלעיל בתום׳ בלשון אחרת (מיהו יש להבין גם בן הלשון דתני לפי הגי׳דאיתא לפנינו סיידו וכיירו שניהן חייבין): חפר זה עשדה וכד. נ׳ דרבנן | דסבירא להו לעיל בשחפר בור ט׳טפחיסדלא עבדשיעורבור גמור לענין מיתה ובא אחר ועמקבוטפח שהאחרון חייב מודים הבא בשחפר הראשון שיעור בור גמור לענין מיתה ששניהן חייבין ע׳ ב- נ״א: וכרבי אליבא דר׳ יצחק אתיא בפשיטות(אבל לפי הגי- ןן בדברי רבי אחר הראשון לנזקין משמע דלא אתיא כרבי): זה עשרים וכר זה מאה ובו׳. אף שיש לומר שבשחפד הראשון עומק כזו וודאי בלא חפירת השני נמי היה ניזק או מת והשני לא סייע בנזק בלל ויפטר קמ״ל דלא אמרינן כן וכולהן חייבין I אבל לשון כולהן קשה ק׳ דהא לא איירי כאן אלא בשנים ולפי לשון התום׳ אחר | ה&ר עשרה ואחד חפר עשרים ואחד חפר מאה וכר וכן לפי לשון הברייתא בבבלי $ שם ע״א ניהא וק׳ להניד, כאן חפר זה עשרה וזד עשרים וזה מאה ב ולה ן חייבי ן: כמה שיעורן. בתום׳ איתא שיעורו. סומכום אומר לעומקו שלשה ובו׳ נ׳ דלא פליג אלא לענין להזיק דלא פני בכל שהוא (חסדי ן דוד): ומהו מלואו אולי צ״ל כמלואו ונ״ק שאף שדברי ר׳ לעזר הקפד מבוארים בעצמן בא התלמוד להוסיף ביאור אפילו תרנגול וכו׳ כדי לקרב | הדברים אל הדמיון ואולי רצה להשמיענו שלא נאמר דר׳ לעזר מודה דבעשרה טפחים | פני להמית אפילו כשאינו כמלואו של נופל ולהזיק צריך לכל הפחות עומק שלשה ובו׳ אלא דצריך נמי שי׳ כמלואו של נופל ומשום הכי מפרש דאפילו בתרנגול סני בבמלואו של נופל ואינו צריך עומק שלשה ואורך ורוחב ארבעה :» ובגמל צר־יך כמלואו של נופל אף כשהוא עמוק י׳ טפחים וחולק ר׳ לעזר לפי זה אף ארישא וסובר דלא פגי בעשרה טפחים להמית לכל בעל חי ומ״מ נ׳ אף לפי׳ זה דמודה ד׳ לעזר דבלהמית צריך לכל הפחות י׳ טפחים ולא פני בכמלואו של נופל ושהוא מחלק נם בן בין שיעוד להמית ולהזיק: נכפין שאין בהן מעילה דתני הנכסיןהללו ניקניןובד. הגי׳ מ׳ משובשת ולשון הללו תוביח דאין למבין אמאי קאי ואולי יש לג׳ ביי דתני נכסי ח ו.ל י ן נקנין עם נכסי ן שיש בהן מעילה נבבסף! ופי׳ נכסים המיטלטין של חולין שאין נקנין בכסף נקנין יחד עם נכפים שיש בהן מעילה דהיינו נכסי הקדש בכסף דהקדש נקנה בכסף כדאיתא בקידושין יפ״א מ״ו אגב נכס• הקדש נקנין נם־ כן נכסי חולין עמהן בכסף וכגונא שמצינו שם מ״ה לענין נכסים שאין להן אחריות שנקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף וכו׳ וכגון אם מבד ניזבר נכסי הקדש ומכר על ידיהן נכסיו שלו שניהן נקנין בכסף*) ומביא יו וב׳ נוע* ירוש׳ חשב להגיה הנכסים שחיללו נקנין עם ננסים שאין בהם מעילה ע״שו