Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 32

יג (36) ארבעה אמת פרק א- בבא קנ*א ומעלה מעל ביי׳ רבי יוסי הגלילי אובר להביא קדשים קליין. p עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסאי אומר לא היה בן עזאי:אומי אלא על הבכור בלבד. ומה ביניהון מאן דמר שלמים כל שכן מעשר. ומאן דמר מעשר הא בבור לא. רבי שמעוןא) אומר-א^תר׳ר י- אחד קדשי קדשים. ואחד קדשים קלין. קדשים שחייב באחריותן סיסמי י״ח. קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי׳ וכחש. רב הונא אמר אחד קדשים כשירק ואחד קדשים פירוש. התלמוד ראי׳ מברייתא וו טל שימוש לשון נכסין שאין מהן מעילה שפירושה נכסי חולין ובאה להוציא כל נכסי הקדש אף אותן שאין מוסלין■ בהן כגון קדשים קלין בחייהן כמו שמצינו לשון נכסין שיש בהן מעילה שפירושה הקדש סתמא וכולל גם נכסין שאין מועלין בהן כגון קרקעות ודוגמא לזו מו״ק פ״א סוף ה״א(ושם ודמו רב יהודה בשם שמואל וכר. לא אמר כן דסבר נכסין שאין בהן מעילה הן כמשמען ובוללין נם קדשים קלים שאין מועלין בהן לחייב גם בהן את הטדקן ומתניתן אתיא כר׳ יוסי הגלילי דסבר לענין שבועת הפקדון דקדשים קלים ממון בעלים הן וכנכסי חולין השיבי! דתני וכו׳ להביא קדשים קלין. לחייב בהן אח השומר שקבלן בפקדון וכפר בהן בשבועה ואח״כ הודה בהן לשלם קרן וחומש ואשם ועא״ם שאין דין שבועת הפקדה נוהג בקדשי גבוה דבעינן וכחש בעמיתו פרט לגבוה מ״מ מרבינן ממעל בה׳ אף קדשים קלין שהן בנכסי הדיוט לפי שש לבעלים חלק בהן! בן עזאי אומר להביא את השלמים. כלומר וכן בן עזאי אומר להביא את השלמים ושלמים דנקט לאו דוקא דמאי שנא שלמים משאר קדשים קלין לענין זה ומאמרו דאבא יוסי לקמן יוכיח שלתנא קמא אליבא דבן עזאי אף בכור בכלל! אבא יוסי וכו׳ אלא על הבכור בלבד. לפי שנאכל במומו לבעליו בלא פדיון ואין לגבוה חלק בו מה שאין כן בשלמים ואולי יש לומר שאבא יוסי לא בא להוציא את מעשר בהמה שנאכל גם כן לבעלים במומו בלא פדיון וכבכור חשיב אף שהבכור יכולין הבעלים למכרו ומעשר אין מוכרין אותו ומיהו תלמודא לא מסיק הכי! ומה ביניהון. בין תנא קמא אליבא דבן עזאי ובין אבא יוסי וג׳ שלא שאלו כן אלא להצעת דברים כדי לסיים ולומר שאף מעשר ביניהון דפשיטא ששלמים ביניהון דלתנא קמא הרי הן כנכסי חולין ולאבא יוסי כנכסי גבוה ומשיב מאן דמר שלמים שטעונין טמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק(בבלי) ופדיון כשהוממו לצאת חולין כל שכן מעשר שאין טעונין כל אלה! ומאן דמר מעשר. נ׳ שיש לגרום *)ומאן דמר בכור הא מעשר לא דבכור יכולין הבטלים למכור וכנכסי חולין חשיב מה שאין כן במעשר שאין מוכרין אותו! רבי שמעון אומר וכו׳. היא מיומא דברייתא בתו״ב! קדשים שחייב באחריותן שקיבלן עליו בנדר וחייב להביא אחרים תחתיהן אם מתו או נגנבו (קנים. פ ׳א מ״א) וכן אם כיחש בהן השומר! קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ובשבועות פ״ו ה״ז איתא וכחש בעמיתו לפי שחבירו הוא שנפסד ע״י כחשו! ושאינו חייב וכו׳ קורא אני בהן ביי׳ וכחש. כלומד הדי הן כנכסי גבוה ופטור עליהן! רב הונא אמר אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין קדשים וכו׳. נ׳ שצ״ל אחד קדשי קרשים ואחד קדשים ק ל י ן ובו׳! אפילו הך ובו׳ בעמיתו וכחש בשבועות הגי׳ נכונה יותר אע״פ שהן ליי׳ קורא אני בהן וכחש בעמיתו וכד ורב הונא בא לפרש הברייתא אבל ק׳ למה הוצרך לפרשה הלא לפי הגי׳ שלפנינו הדברים מפורשים בברייתא עצמה ונם ק׳ דנקט לשון קרא ביי' וכחש שבא לרבות ולחייב במקום שפטור השומר ולכן נ׳ לנרום רבי שמעון אומר וכד קדשים שחייב באחריותן קורא אני ליה ן ביי׳ ובחש *1 ביווש׳ נזיקין עם פי׳ פני משה רפוס ליוורנו הדפיסו גיוסא זו בפגים ואחריו בדפוס זיטאמיו ובדפוס קראקא הגי׳ כמו לפנינו וע׳ במבוא הירש׳ למו״ר דף ק״מ ע״א.