Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 31

>ג(לס) י!; ארבעה אבות פרק א' י .בבא קפוא :f פסולין. קדשי׳ שחייב באחריותן אפילו הך ליי׳ קורא אני בהן בעמיתו ׳:; ובחש. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש ולא בעמיתו ובחש. פיס׳ נכסים שהן של בני ברית. פרט לשור של ישראל שננח לשור *י""0'יי®פ״קשלנכרי. מנכסין המיוחדיך). ולא מניכסי הפקר. חוץ מרשות י: ס»ב׳ שם. המיוחדת למזיק שהוא פטור נוהגיף) הן ברשות הניזק והמזיק. אמר רבי ירמיה אילוץ תנא חו מרשות המיוחדת למזיק ושתק הייתי אומר ׳;! מ «׳ תום׳ פ*האחד חצר של שותפין ואחד חצר שאינהג) לשניהן חייבת. ולמה תנא;! ^.ך^^נוהגץ הן ברשות:הניזק והמזיק. אלא זה שומר חנם והשואל נושא ־1 "י־ 0־יי מ״ח• שכר והשוכר. אמר רבי יפי סביון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שק נוהגץ ברשו׳ הנמק והמזיק. ולמה תנא נוהגין הן ברשות הנמק והמזיק אלא להוציא חצר שאינה של שניהן. אית תניי!■ תני חצר של. שותפץ חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה ז אית תניי׳ | תני אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מאן דמר חצר של שותפץ חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה דכתיב מיטב שדהו. ומאן דמר אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת דכתיב ובער בשדה אחר מכל מקום. רבי פירוש. (ומפי׳ הראב״ד לת״ב נ׳ שהוא נרם כן בתו״ס ופי׳ מימינן מקרא דביי׳ שאף שהן קדשי גבוה הרי הן כנכסי הדיוט לפי שבמל הפקדון חייב באחריותן ונפסד בכפירתן ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן וכחש בממיתו שבא למעט נכסי גבוה ובהאי גוונא תני תנא קמ׳ דר׳ יצחק בר אבא לפי הבבלי ב*מ נ*ח ופירשה רי יצחק לבסוף ורב הונא שנה הברייתא בלשון אחרת קדשי ׳ שחייב באחריותן ובו׳ קורא אני בהם וכחש בממיתו ובו׳ ובדאמר ליח בבבלי ר׳ יצחק בר אבא לתנא דחני קמי׳ מטיקרא בלפי לייא איפבא מסחברא או יש לומר שהברייתא נשנית במו שהיא לפנינו ורב הונא בא לתקנה ולפרשה ויש לגרום לפי זה בדברי רב הונא קדשי׳ שחייב באחריותן אע"פ שהן ליי׳ קורא אני בהן בה׳ ובחש ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן וכחש בעמיתו ולא ובחש ביי׳: מנבסין המיוחדין ולא מניבסי הפקר. אולי יש לגרום נכס י ן המיוחדין ולא ניכסי הפקר וקשה ק׳ לומר ששנו מנכסין ופירשו שגובין מנבסין המיוחדין(ומי לקמן פ״ד ה״ח): נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. נ״ק שחסרה הפיסקא ורשות הניזק והמזיק והמלות נוהגין הן ברשות ובו׳ הן פירוש הפיסקא בי ק״ק לומד ששנו במשנה בפירוש נוהנין הן וכוי: הייתי אומר. כלומי כבר הייתי אומר: אלא זה שומר חנם והשואל ובו׳ כלומ׳ להביא שומר חנם והשואל ובו׳ שהזיק שור שלהן ברשותן שורו או חפציו של המפקיר וכוי שיהו חייבין ולא נימא ברשות המזיק הזיק ופטורין לפי שיש לניזק רשות ברשותן וכן היא בתום׳ ע׳ לעיל. ושואל דנקט נ׳ק שהוא אשנרת לשון בי השואל שהוא חייב באונסין חייב לשלם למשאיל בל נזק שאידט בחפציו מחמת שהוא שואל ולא איכפת לן אם חייב נמי משום מזיק או לו וע׳ בבלי *־׳•ג: אמר הבי יפי מכיון דתנא,.וכו׳. תפב לשון אחר בהצעת דבריו מר׳ירמי׳ לעיל: אין אנו יודעין. בתמיד.: אלא להוציא חצר שאינה של שניהן. ולומר במקום שאינו רשות המיוחדת למזיק חייב אבל מ״מ צ״ל מקום שיש לניזק רשות בה להוציא חצר שאינה,של שניהן שפטורה: דבתיב מיטב שדהו. של הניזק שברשותו נטשה לו נזק: דבתיב ובער בשדה אחר. כלומר ואבל בשדה שאינו שלו: מפל מקום.