Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 30

יד (38) ארבעה אבות פרק א׳ י בבא קמא יפא בשם רבי יוחנן חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסא ואנא דאייתיתהמהדא דתני רבי הושעיה ארבעה א) כללות היד. רבי שמעקאו^ תיס^״־ט בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקק כלי מקום שיש רשות לניזקס׳י״ד.‘ ף ולמדק כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן על השן ועל■ הרגל פטור על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצ׳ ועל הבעיט׳ והדחייה אם תם משלם חצי נזק. ומועד משלם נוק שלם מן העלייה. לנמק ולא - למזיק חייב בכל. למזיק ולא לניזק פטור מן הבל. והכל מודין כשאין רשות לא לוה ולא לוה כגון בקעה ורשו׳ הרבי׳ וכיוצא בה על השן ועל הרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצ׳ והבעיט׳ והדחייה תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. פירוש. אפילו האחר אינו הניזק5 רבי יפא וכר חצר השותפין חייבת. אולי חפר לפנינו וחצר שאינה נלשנ.יהן פטודד■ שלפי פונית תלמוד הירושלמי חצר חשותפין חייבת לדברי הבל ולא פליני אלא בחצר שאינה לשניהן ואם כן מאי אשמפינן ר׳ יפא אם:לא אמר אלא חצר השותפין חייבת בלבד: אמר ר׳ יפא ואנא דאייתיתיה מהדא וכר. כלומר אני שמעתי אותה מרבי יוחנן ואני בעצמי הוצאתי אותה מהדא דתני רב הושעיה: כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וכר על השן ועל הרגל פטור. נ׳ שצ״ל חייב: אם. נ׳ שהוא מיותר: מן העלייה. עי לקמן מ״ה: חייב בכל. כלומ׳ בין בשן ורגל ובין בקרן נזק שלם: והכל מודין וכד. כלוט, אע״פ שמצינו פלוגתא בקרן תמה ברשות הניזק בין ר׳ טרפון וחכמים לקמן פ״ב מיז(ואולי ידע ר* הושעיה מחלוקת :תנאים נם לענין חצר השותפין) מכל מקום הבל מודין בשאין רשות לא לוה ולא לזה כגון בקעה(בימות החמה עי טהרות פ״ז מ״ס על השן ועל הרגל פטור. הרי שר׳ הושע" תני שבמקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפין חייב על השן ועל הרגל ובמקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה ורשות הרבים(* וכיוצא בה כגון חצר שאינה לשניהן פטור על השן ועל הרגל: *1 הברייתא דהכא חשבה רשות הייבים וכן בקעה למקום שאין רשות לא לזה ולא לזה ויען שהלכה קבועה היתה בידן שברשות הרבים וכן בבקעה סטור על השן ועל הרגל וחייב על הקרן תמה חצי נזק ועל מועדת נזק שלם סברה שבמקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון חצר שאיכה לשניהן פטור על־ השן ועל הרגל כמו ברשות הרבים ובחצר של שותפין סברה שחייב על השן ועל הרגל נזק שלם אבל:התוספתא סוף פרקין שהיא כס הברייתא בבבלי י״ד. חשבה רשות הרבים למקום שיש רשות לזה ולזה ולכן סברה שבמקום שיש רשות לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה פטור על השן ועל הרגל וחייב בקרן תמה חצי נזק ובמועדת נזק שלם כמו ברשות הרבים אבל בחצר שאינו של שניהם סברה שחייב על השן ועל הרגל נזק שלם ועל קרן תם משלם חצי נזק ומועד משלם ס׳ש ונ״ק שמשום הכי איתא שם פ״א ה״ו 1 לעיל ה״או המזיק בכרמלית משלם נזק שלם לסי שכרמלית חשובה כרשות שאינו של שניהן. ובתוס׳ איתא עוד בתר בבא דכל מקום שאין רשות לא אה ולא לזה כגון חצר שאינו של שניהם וכו׳ על נגיחה ופו׳ מועד משלם נ״ש ותם משלם ח״נ ר׳ אלעזר ור/ שמעון אומ׳ ר׳ טרסון אומ' על הכל משלם נזק שלם וחכמ׳ אומ׳ וכני׳ על נגיחה וכו׳ מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק והיינו משום דר׳ אלעזר ור׳ שמעון סברי דלר׳ טרפון דאמר קרן חמוד משן ורגל כדמוכח מס״ב מ״ט אי אפשר בשום מקום לומר שיהא חייב על השן ועל הרגל נזק שלם ועל הקרן חצי נזק ולפיכך סברי שלר׳ טרסוןאף בחצר שאינו של שניהם בקרן תם משלם נזק שלם כמו בשן ורגל ואין להקשות על התוס׳ שסטרה הסל רשות השותסין מחיובא דשן ורגל ולעיל בריש פרקין חייבה רשות הניזק והמזיק כגון חצר השותפין והבקעה וכו׳ כי לעיל לא חייבה אלא על הקרן כמו דאיתא שם מועד משלם נ״ש ותם משלם ח״נ אלא שבשני התלמודים פירשו המאמר דרשות הניזק והמזיק על חיוב דשן ורגל. והמכילתא סוף פ׳ י״ד גם היא חשבה רשות הרבים למקום שהוא רשות לנתק ולמזיק אבל חילקה בץ מקום שהוא רשות לנתק ולמזיק ולכל אדם כגון בקעה ורשות־הרביםובין מקום שהוא רשות לנתק ולמזיק או לכמה אנשים אבל היא מיוחדת להם ואינה רשות לכל אדם כגון חצר של שוחפין והפונדק וסברה שדין רשות המיוחדת לנתק ולמזיק או לכמה אנשים שוה לדץ ־מקום שאיכר רשות לא לנתק ולא למזיק כגון רשות אחרת שחייב בהן על השן ועל הרגל ועל הקרן תם משלם חצי נזק ונמצאו לפי זה ה׳