Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 29

טו (39) ארבעה אבות פרק א׳ בבא קמא ג׳ שום בסף שוה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין ובני ברית והנש״ בכלל הנזק והניזק והמרק בתשלומין. פירוש. ג׳ שום בסף שוד. כסף. במתניתא רבני מטרבא הגי׳ ישווד! כסף וכן איתא ושוה במשניות וברי״ף וספי׳ המשניות להרמבנ״ם ובכי״ם לפי דקדוקי סופרים ופי׳ כני נביית תשלומי הנזק על פי שומא הוא בכסף או בשוד, בסף וע׳ בכודות פ״ח מ״ז עדכין פ״ח מ״א קידושין פ״א מ״א ב, ט״ז. והשומא דהיינו החיוב לשלם לפי שומא בפני ב-ת דין שהמזיק אינו חייב לשלם אלא עד שיעמוד בדין בדאיתא בתום׳*): ועל פי עדים בני חורין ובני בדית♦ בשהמזיק אינו מודה בנזק ובאו עדים להעיד צריבין שי׳ בני חורין ובני ברית ובן מפרש בבבלי ומפי׳ התוספתא משמע שלעולם אינו חייב אלא על פי עדים דאיתא שם על פי עדים מלמד שבל דבר שהוא **) קנם אינו משלם על פי עצמו: והנשים בבלל הנזק בלומר האשד, בכלל איש שדבר בו הכתוב לענין נזק: והניזק והמזיקבתשלומין♦ כלומר לפעמים והיינו בתם שניהם משלמין שהמזיק נותן לדזק חצי שורו שהזיק והניזק נותן למזיק חצי שורו שחוזק והיינו לפי פשוטו בר׳ יהודה דאמר לקמן פ״ג מי״א זה נוטל הצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת: מקומות וארבעה חלוקי דינים ודי כללות היינו ארבעה דינים ע' במאיר עין למכילתא ובב״י ה׳ איחא תחת הגי‘ לניזק ולמזיק אפילו מיוחדת כגון הצר של שותפין והפונדק שנמצאה במכיל׳ הנדפסת הלשון לניזק ולמזיק רשות מיוחדת כגון חצר השותפין והפונדקי והנה במקומות;ששנו בהן שחצר השותפין חייבת בשן ורגל והיינו במכילתא ובברייתא דתני ר׳ הושעי׳ ולפי גירסתנוו ובברייתא דתני רב יוסף בבי שנו ביחד חצר השותפין והפונדקי ולא בקעה דבקעה לכ״ע כרה״ר חשיבא לפטור בה שן ורגל אבל בתוס׳ ובברייתא דדי כללות בבי ששנו שחצר השותפין פטורה בשן ורגל שנו ביחד חצר השותפין והבקעה. והנה פירוש הבב׳ על ברייתא דדי כללות קשה מאד ונ״ק שהסוגיא נגרסה מעיקרא באופן אחר מאשר היא לפנינו כמו שמצינו בכמה מקומות וזה כי הקשו על הברייתא שנשנית בה ארבעה כללות והיינו לכאורה ארבעה מקומות בארבעה חלוקי דינים והם כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל בשן ורגל וקרן בין תמה ובין מועדת נזק שלם למזיק ולא לניזק פטור מכל לזה ולזה פטור על השן ועל הרגל ותם משלם חצי נזק לא לזה ולא לזה חייב על השן ועל הרגל ותם משלם חצי נזק והקשו הא לפי זה ע״ב הברייתא היא אליבא דרי טרפון דאמר דבקרן תמה ברשות הניזק משלם נזק שלם דלרבנן דאמרי דבקרן המה ברשות הניזק משלם חצי נזק דין דרשות הניזק ולא למזיק ודין דרשות שאינה לא לזה ולא לזה שוין שבשניהן חייב על השן ועל הרגל ותם משלם חצי נזק אלא ע״כ כרי טרפון אתיא אבל לר׳ טרפדן דסבר דקרן חמור מרגל ובכל מקום שהוא חייב ברגל חייב בקרן נזק שלם ברשות שאינו לא לזה ולא לזה נמי שחייב בה על השן ועל הרגל חייב גם כן על הקרן נזק שלם וכאשר סברו ר׳ אלעזר ור׳ שמעון בתוס׳ ובברייתא נשיית שחייב בה על השן ועל הרגל ותם משלם חצי נזק והיינו ברבנן ואם כן רישא ר׳ טרפון וסיפא רבט ותירץ רבינא משמי׳ דרבא דכולה כרי טרפון היא ומיידי ברשות שאיגה לא לזה ולא לזה לפירות אלא דאחר דהיינו שהאחר לא נתן רשות לא לזה ולא לזה להכניס שם פירות אבל נתן להם לזה ולזה רשות להכניס שמה שוורים דלגבי שן הויא לה חצר של אחר 1 שאינה של שניהם 1 לגבי קרן הויא לה חצר השותפין והתרוץ קשה ור׳ נחמן בר יצחק אמר דכולה כרבנן וברשות שהוא לניזק ולא למזיק חייב על השן ועל הרגל ותם אינו משלם אלא חצי נזל, ודקשיא לך אם כי אינן אלא ג׳ דינים וארבע מקומות אין הכי נמי שלשה כללות בארבע מקומות. וכי שלא שמעו דברי ר׳ לעזר ור׳ שמעון. ומ״מ ד׳ כללות שאמר ר׳ שמעון בן אלעזר משום ר׳ מאיר סותרי* לכל הלשונות ברייתא דתוס׳ פ״ה ד,"ט י׳ וי״א שהובאה לקמן פ״ה ה״ג ד׳ וה׳ שני ממנה שלר׳ מאיר חצר שאינה שיל שניהם פטורה על השן ועל הרגל ווע׳ לקמי פ״ה ד־,"ג צי׳ל הד» »מרי הרגל ותחת הקרן! פטורי בחצר שאיני של שיניהן 1 וחייבת על הקרן בין תמה ובין מועדת נזק שלם ולרבנן חייבת בשן ורגל ותם משלם הצי נזק וני שתנאי נינהו אליבא דרי מאיר. ומנזקין דבי קרנא ב׳ מ״ז: מ״ח. משמע לפי פשוטו דסבר שחצר שאייה של שיניהן פטורה על השן ועל הרגל ועל הקרן. וע׳ בסי דרכה של חורה סי׳ פ״ד: *1 ומשום הכי נשיית שם פ״ה ה׳יא שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין הקדישו בעליו מוקדש שהטו ומכרו וכוי מה שעשה עשוי ועי שם פי׳ד ה״ו ואולי זהו כוונת האומר בבי י״ד ז בפני ב-ד: פרט למוכר נכסיו ואח״ב הולך לב״ד דהניזק איננו גובה מנכסים שמכר המזיק עד שלא עמד בדין. **1 ע׳ בתוספות י״ד: ד״ה פרט ובכתובות מ״א. ומפשטא דלישנא משמע שלפי התוסי