Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 26

יח (C42 ארבעה אבות פרק א־ בבא קמא ד חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא ליגה ולא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט. השן מועדת לוכל את הראוי לה. שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם. פירוש. ד׳ חמשה תמין וכד הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף לא לישוך־וכו׳ במשניות ובמשנה שבב׳ וברי״ף ולא לישוך ובמתניתא דבני מערבא כולהי בלא וי״ו חוק מן האחרון{ השן מועדת. כן איחא נמי לקמן פ״ב מ׳יג ובמת׳ דב״מ וברי׳יף וע' בד״ם{ את הראוי לה שור המועד. חסרו אחר ראוי לה התיבות הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכד. ובמת׳דב״מ וברי״ף איתא והרנלו שור המועד. כמשניות ובמת׳ דב״ם ובמ׳ שבב׳ ושור. ופי' הבהמה אינה מועדת לא ליגה ובו׳ לר׳ טרפון ברשות הרבים ולרבנן אפילו ברשות הניזק: השן מועדת. ברשות הניזק לוכל את הראוי לה פרט לשאכלה כסות או בלים דהוי כעין נשיכה ומשלם חצי נזק כדמפרש לקמ׳ פ״ב מ״ג וכן ה ר ג ל מ ו ע ד ת ברשות הניזק לשבר בדרך ה לובה פרט לשהיתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין וכד ושיברה את הכלים שמשלם חצי נזק בדמפרש לקמן פ׳׳ב מ״א והיינו כרבנן דלר׳ טרפון משלם על הבעיטה (ועל הנשיכה) ברשות הניזק נזק שלם: שור המועד, שור שנגח או ננף ובו׳ והעידו בבעליו שלשה ימים או שלשה פעמים כדמפרש לקמן פ״ב מ״ו ואף על פי שלענין תמות חשב התנא נגיחה נגיפה ובו׳ בל אחת ואחת בפני עצמה ובן חשב התנא שן ורגל ברשות הניזק לשנים מ״מ כיון שדבר מנה את ה׳ התמין וכולן לא נעשו מועדין אלא מטעם אחד שהזיקו בדרך אח' מדרכי הנזק והעידו בבעליהן ג׳ פעמים חשיב אותן התנא לענין העדאה לאחת ובן חשב אותן גם בן לאחת לענין רשות הניזק: ושור המזיק ברשות הניזק. בר׳ טרפון היא כדמפרש בתלמודא דאמר שמשלמין על הקרן ברשות הניזק נזק שלם ואם בן רישא השן מועדת לאכול את הראוי לה הרנל מועדת לשבר בדרך הלוכד, כרבנן וסיפא כד׳ טרפון ומשום קושיא זו") בנ״ק אמר שמד לר׳ יהודה ב׳ ט״ו: שיננא שביק מתני׳ ותא אבתראי רישא רבנן וסיפא רבי טרפון וכדאמר שם ט״ז ♦ רב וביד לרב כהנא מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה וכד ואף אם נאמר שמשנתנו לא באה למעט באמרו לאכול אח הראוי לה ולשבר בדרך הלוכד. שלא ישלם בשאכלה כסות או בשהיתה מבעטת ברשות הניזק אלא חצי נזק אלא רצה לנבול גדר השן ורנל ולומר שכשאכלה כסות או שהיתר. מבעטת אינן מכלל השן ורגל אלא תולדת דקרןמ״מ תקשי שכשבא לפרש משנתנו בפ״ב אמר בפירוש היתהמבעטת משלם חצי נזק וכן אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות הניזק ובו׳ והיינו כרבנן שמשלם על נשיכה ובעיטה ברשות הניזק חצי נזק ואולי יש מקום לומר שהתנא לא בא במשנתנו להחליט שחמשה מועדין הן ולםתום_כר'טרפון ששור המזיק ברשות הניזק הוא מועד אלא בא לומר שיש לדון ולדבר בהלכות מאיר וכו׳ הא מה ת״ל וגם .. יחצון אף את הפחת יחצון משלם לו חצי הפחת ואולי י® להגיה דבר התום׳ פ״ג ה״ג יחצון דמי מיתה ביניהם שצ״ל בכה״ג יחצון דמים שפחתה מיתה ביניהם! *1 בתלמודא שם נמצא מאמרו של שמו׳ על קושיא אחרת דאיתא שם והיינו מדקתני השן מועד לאמל מכלל דבוזצר הנתק עסקינן וקתני בהמה אינה מועדת לשלם מלה אבל חצי נזק משלמת מני רבנן היא ופו׳ אימא סיפא שור המועד ושור המזיק ברשות הנתק והאדם אתאן לד טרפון ום׳ וקושיא זו יש ליישב כס ולומר הא כדאיתא והא כדאיתא השן דפטור ברשות הרבים מיירי בחצר הנתק אבל בקרן דחייב ברשות הרבים מיידי ברשות הרבים ולשון שור המזיק ברשות הניזק דסיפא תוכיח דמשמע ממנה דעד השתא לא מיורי בשור והיינו בקרן ברשות הנתק וק׳ לומר שעל קושיא זו אמר שמו׳ שיננא שביק מתני' וכו׳ ולכן נ״ק שמאמרו של שמר קאי מעיקרא על קושיא אחרת שהקשה רב זבד ואולי יש לומר שגם מקו׳ תירוצו של ר׳ אלעזר משמיה דרב שם נאמר מעיקרא בלשון אחרת על הברייתא דארבעה כללות שם י״ד.: