Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 25

יט (43) ארבעה אבות פרק א׳ בבא קפוא הלבה ד׳ חמשה תמין וחמשה מועדין כר. אמר רבי יוחנן דרבי טרפוןא) הוא ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם. וחכמים אומרים חצי נזק. ה׳ הזאב והארי הדוב והנמר והברדלים והנחש הרי אילו מועדין. והנחש מועד לעולם. מה בין תם למועד אלא שהתם משלם הצינוק פירוש. מיעד על חמשה דברים וסמך על פירושו בפ״ב ושנה השן מועדת לוכל והרגל מועדת לשבר ובד בדי לגבול גדר השן ורגל שהן מועדין לדברי הכל ברשות הניזק ופטורין ברשות הרבים ואחר בך נקט שור המזיק ברשות הניזק לומר שיש לדון בו אם הוא מועד בדי לפרש בפ״ב מחלוקת ר, טרפון וחכמים 0; והאדם. בכל דרבי ההיזק בין ברשות הניזק בין ברשות הרבים ובבעלי חיים קמיירי להבי לא חשיב בור ואש (רש") ואולי יש לומר עוד שבור ואש שמבח אדם הן באין בבלל אדם חשיבי הבא והתנא כשפירש לקמן סוף פ״ב שאדם מועד לעולם וכד סידר אחרי כן דיני נזק תקלה שהן תולדות הבור ועל האש ע, לעיל ה״ב: תלמוד דרבי טרפון היא. הא דתני ושור המזיק ברשות הניזק ז ברשות הניזק, בלומ׳ דתנינן לקמן ברשות הניזק וכד ואולי חסר התיבה דתנינן (כאן ולקמן פ״ב ה״ז) והתלמוד לא נחת להקשות מרישא על הסיפא זע■ במבוא הירוש׳ דף ב״ה ע"ב: ה־. הדוב. בפיסקא שבתלמוד ובמשניות ובמתני' דב״מ ובמשנה שבבב, וברי״ף ובראי ש והרוב: והברדלים;711»־;,׳* **־ בלשון יון יי): הרי אילו מועדין. אפילו ליגוף ולישוך ובה״ג ברשות הרבים ובהא דלא מנח לעיל אלא חמשה מועדין ולא מנה אילו עמהן אולי יש לומר שהללו שאין בהן צד תמות כלל הרי הן לחכמים (ואף לר׳ לפזר בזמן שאינן תרבות) באדם ואדם דנקיט לפיל לאו דווקא אלא בא לומר שיש בעלי חיים שלא שייבה בהם צד תמות בלל בנון אדם והדר מפרש אילו בעלו חיים הן כיוצא בו: והנחש. סתם באן בר■ לעזר בתום■ פ״א ה״ד ואמר בשמו החילוק שבין כשהן תרבות לשאינן תרבות לקט׳: מופדין והנחש. חסר בינתיים המאמר שהוא לפי הגי׳ במתניתא דב״מ ר׳ ליפזר אומר בזמן שהן תרבות אינן מועדין מיהו הגי׳ במשנה שבבב׳ שבדפוס ר■ אליעזר ובי יותר וכן היא בתום■ וע■ בד״ם. ועל חני■ תרבות תחת בני תרבות שבמשניות ע׳ בד״ם ובן הועתק בערוך ובתוספות סנהדרין ט״ו: ד״ה ור׳ וכן איתא בתום׳. ופי׳ בזמןשהרגילוסולימדוםבני אדם לגור פמהם מבלתי שיזיקו: אינן מוערין ונ׳ שהתנא דמשנתנו קיצר דברי ר■ אלעזר שהובאו בתום■ שם ***) : מה וכד אלא בלוט׳ אין ביניהם אלא: מנופו. מדמי נופו שאם אין בדמיו כדי חצי נזק אין המזיק חייב לשלם המותר מן הנכסים ואם אבד אין המזיק חייב כלום. ונלמד r דע׳ בפי׳ רט״י מהדורא קמא טהובא בטיטה מקובצת לדף ט״ז. ד״ה אלא שמפרט אליבא דרבינא וו־;' מועדין דמתני׳ n וה׳ מחלוקת. ו:, טהברייתא בב, טם דתניא כרבינא נטבית על פי פירוט ותיקון משנתנו 1 ובה״ג חגיגה ז׳:1 ואולי היא מתניתא דבי טפס דאמר לס יודה טביק מתני' ותא אבתראי. וס בס׳ דרכה טל תורה סי׳ פ״ג. **1 וג׳ טבן פתרונו גם p בשאר מקומות טנזכר ור׳ יוסף כנ״ק לא אמר ובס ט״ז.ו אפא אלא על צבוע בלבד שהוזכר בברייתא ואיכא דגרסו לה על כפרזא טבה תירגם רב יהודה לשון ברדלס דמתניתיןאועל ברדלס. כי ק׳ לומר שרב יוסף תירגם שם ברדלס וצבוע שניהם ע״י אפא. וע׳ בם> צאאלאגיע דעס תלמודם להח׳ לעוויזאהן ובערוך השלם. ולתלמו׳ ירוט׳ ע״כ אין לומר שחד הוא צבוע זכר וחד צבוע נקיבה דהא סבירא ליה לקמן דצבוע נקיבה אינה מועדת: ***1 וב׳ מן התום' ומפשט לשון המשנה שר׳ אלעזר מודה בזאב וכו׳ שהן מועדין נשאיע תרבות אבל ע׳ בפי׳ רש״י ז״ל לס ט״ז: ואולי יש לפרש התלמוד שם בדרך אחס וזה שהתלמוד פירש ישם דברי ס לעזר שאמר ממן שהן וכוי אינן^מועדין והנחש מועד לעולם שבנחש מודה ח לעזר לתנא