Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1895-01-01 · 1895 · page 24

כ(44) ארבעה אבות פרק א׳ בבא קמא מגופו. והמועד משלם נוק שלם מן העלייה: הלכה: ה׳ הואב והארי והדוב בו׳. תניא) רבי מאיר אומר אף הצבוע, ה*י אמר רבי יוסי בי רבי אבין לא אמר רבי מאיר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי: פירוש. במד,"נ מקרא דאיתא שם ומכרו את השור החי מלט שאינו משלם חצי נזק אלא מגופו" לפיכך אם אינו שווה אוט לו הרי שהזיק לפניך ועי ברמב״ם ה׳ נזקי ממון פ״א ה״ב וג׳ וני שיש לגרום במה״ג הרי שור שהזיק לפניך כמו דאיתא ברמב״ם: מן העלייה כלוט׳ מנכסים שבעליית הבית שבה כנ׳ היו הנכסים רנילין להיות. וע׳ בפ״ד מ״ו ובמביל׳ פ״י פ־ ואם שור ויש לומר שתנא ושייר ע׳ ב׳ נדו. או שלא מיידי הכא בשור שהמית אדם. קמא שאץ לחלק בו בין תרבות לשאינו תרבות ואם כן תנא קמא דרי לשו חשב גם כן נחש בכלל המועדין והקשה לפי זה על הברייתא שם דתניא ר׳ אלעזר אומר אף היחש דמשמע מיכה שהתנא קמאלאחשבכחש כלל ומשני תכי נחש ואולי צ״ל וכחש כלומי תני במשכתכו כחש או וכחש־׳מועד לעולם בלא ה״א ולא תדוק ממכה דתנא קמא דרי לעזר חשב גם כן נחש בכלל המועדין והא דתנן במשנתנו וברדלס והנחש מסדר משנתנו ורביו הוא ששנה וסתם כן ברי לעזר. וקי לומר שלא שנו והנחש בדברי תנא קמא אף שסוגית התלמו׳ הירזה מתישבת אז יותר: