Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1889-01-01 · 1889 · page 49

Die darauf folgende Stelle lautet in den Ausgaben der Mech.: (Exod. 34, 21) לא תבערו אש ונוי לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות שבות מחריש בשעת הקציר שבות מערב שביעית לשביעית אין לי אלא שהוא שובת מערב שביעית לשביעית יכול כן ישבות מערב שבת(למרב שבת) נלשבת והדין או נלא] יהיה רשאי להדליק לו נר או [cf. Friedm. z. st. * * * נותן הואיל להטמין לו את החמין או לעשות לו מדורה ת״ל * * * *, im m. h. aber heisst es, von geringen Varianten abgesehen, richtig: לא תבערו אש״ למה נאמ׳ לפי שהוא אומ׳ בחרש ובקציר תשבות" שבות מן החרש בששה הקציר׳׳ שבות מן הקציר בשעת החריש *) אין לי אלא ששובת מערב שביעית לשביעית מערב שבת לשבת מנין ודין הוא הואיל * אם למדתי ששובת .... אף הוא שובת * * * או לו נלא] יהא רשאי להדליק לו את הנר ♦* מבעוד יום .(2**••תיל Die so dunkle Stelle am Ende der Mechilta: ר, נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא. אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר ולהטמין לו את החמין לעשות לו מדורה תלמוד לומר לא תבערו אש ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב (cf. die Comment.) lautet im m. h. zu 35,3: וד׳ נתן אומי לא תבערו אש למה נאמ׳ לפי שהוא אומ׳ אך אשר יאכל לבל נפש הוא לבדו יעשה שומע»בי לא יהא רשאי להדליק לו את הנר ולעשות לו (Exod 12,16)לבם״ מדורה ולהטמין לו, und die Schwierigkeit ist gehoben3). *) cf. oben S, 16. 2) Diese Lesart ergiebt sich auch aus H., wo es heisst: לא תבערו אש למה נאמר לפי שנאמר בחריש ובקציר תשבות מן *החריש בשעת החריש ומן הקציר בשעת הקציר ר״ל שישבות מערב שביעית לשביעית אין לי אלא שישבות מערב שביעית לשביעית מערב שבת לשבת מבי; ולא יהי׳ רשאי ־ •, cf. das Citat in מעשה נסים s. 89: לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות וכר אין לי אלא ששובת מערב שביעית לשביעית מערב שבת לשבת מכין ודין הוא וכיו Gelegentlich mag hier bezüglich der Stelle in Mech. Bach, c. 7: זבור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו מבאן אמרו מוסיפין מחול על הקדש משל לזאב שהוא טורד מלפניו ומלאחרו auf M. H. zu 316! י hingewiesen werden, wo, nachdem die Stellen der Mech. I angeführt wurden, zu lesen ist: ד״א ושמרו בני ישראל את השבת״ שצריך להוסיף מחול על קדשי משל לארי שהוא עורר מלפניו ומאחוריו ומה אב הארי שאינו ממית אלא בעולם הזה הרי בני אדם נוהרין מלפניו ומאחוריו כמה מילין קל וחום• לשבת שהיא הורגת מחלליה בעולם הזה ולעולם הבא־ ר׳ מאיר בושלו משל לה׳ד למי שהוא שומר את הפרדס אם משמרו מבפנים אינו משתמר ואם משמרו מבחוץ הרי הוא משתמר־ כך המצוות ויש אומרין משל אחר החרב אין (cf. b. jebamot 21 a) צריבין אנו לעשות להן שמירה מבחוץ״ שמירתה אלא תיקה־ הבגדים הללו אין שמירתן אלא קוסמי־ אף שבתות דמים טובים אין שמירתן אלא מן החול־ ר׳ יצחק אומי ומה אם ערי הלויים שאין חייבין עליהן כרת ולא מלקות צריבין מגרש חוצה להם אלפים אמה לכל רוח קל ותומי לשבתות ולימים טובים שצריכין מגרש לפניהם ולאחריהם♦ Die Lesart טורד hat auch O und ergiebt sich aus Weh. f. 28 b, H. dagegen hat טורד (Jalk. und einige Editionen טורף). 3) Den richtigen Sinn dieser Stelle hat bereits R. Elia Wilna erkannt und danach den Text zu emendiren versucht. Die Lesart: ויקהל משה scheint in Folge einer אשגרת לשון (cf. die voraufgehende Stelle) entstanden zu sein. Ebenso dürfte die an dieser steile unpassende Ausdrucksweise:;*ולהטמץ לו את החמי für ולהחם לו את החמין (cf. זית רענן und R. El. Wilna z. St.) in Folge einer אשגרת לשון (cf. die erste Erklärung