Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1889-01-01 · 1889 · page 48

woher es gekommen sein mag, dass Citate aus derselben bald mit תני ר* ישמעאל, bald mit תני ר, שמעון angeführt werden1). . Der Gruppe selbst aber scheinen verschiedene Bestandtheile zu Grunde zu liegen, wie daraus zu entnehmen wäre, dass nur zu den Abschnitten Wajjassa und Amalek in fast fortlaufender Reihenfolge Erläuterungen des R. Josua und R. Elieser aus Modiim, wie auch des R. Elieser (ben Hyrkanos) angeführt werden2). . Der im M. H. enthaltene Text der erwähnten, wie auch der anderen im M. H. und in der Mech. I zugleich vorkommenden Midraschim bietet aber, wie bereits gezeigt worden, viele richtige Lesarten, von-denen einige hier besonders hervorgehoben werden mögen: Im letzten Cap. der Mech. I lesen wir s. v. וביום l וביום השביעי שלא יהו ישראל אומרים הואיל ומותרים בעשית מלאכה בבית המקדש נהא מותרץ בגבולין ת״ל וביום השביעי יהיה לכם קדש ולמקום חול, im m. h. zu 35,2 dagegen lautet der Text correct:וביום השביעי יהיה לכם קדש״ למה (3 נאמ׳ שלא יהיו הכהנים אומרין הואיל ומותרין אנו במקדש * * ולמקדש חול In der Mech. das. s. v. וכל heisst es: וכל נבל] העושה בו מלאכה?מת ולא בו ובחברו והרי שחל יום הבפורים להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות שומע אני יהא חייב תי׳ל כי כל העוש בו מלאב׳ יומת ולא בו ובחברו im m. h. dagegen: כל העושה בו מלא׳ יומת״ לא בו ובחבית״ הרי שכתב שתי אותות אחת בשבת ואחת ביום הספורים וארג שני חוטין אחד בשבת ואחד ביום הכפורים שו?וע אני יהא חייב (על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמי) ת״ל כל העושה בו מלאכה יומת לא בו ובחבית" 4) כיוצא בו שבת וכפיר לפניו ועשה .(5 מלאכה בין השמשות יכול יהא חייב ת״ל כל העושה בו עד שיקבע היום *) Vgl. Friedm., Eifil. in die Mech. c. 10. 2) cf. Bacher, Die Agada der Tannaiten, S. 131. 203. Die b. Megilla 7 a angeführte Baraita gehört wohl hierher, obschon im Text der Mech. z. St. eine Controverse zwischen R. Josua und R. Elieser aus Modiim sich nicht findet. Die Dikd Sofr. das. Anm. 5 erwähnte passende Lesart: כתוב מה שכתוב כאן ואת מה שכתוב במשנה תורה stimmt mit dem Text im M. H. überein. Freilich müsste man dann ebenso nach den Worten: ,ר, אלעור המותר אום lesen, cf. j. das. 1,7, wo aber von שלשים ולא רבעים nicht die Rede ist. 3) cf. ברורי* המרות , WO der richtige Sinn dieser Stelle bereits gegeben ist. (אבי haben Weh. f. 128 a, Jalk., Lek. Tob, O. und H.; Jalk. O. und H. haben auch: נהא מותרין לעשות מלאכה; Jalk. liest: ודל וכיום * * לכם יהיה קדש und ähnlich Lek. T., in H. heisst es: ודל וכיום ־ ־ * י כלומר לכם קדש; die Lesart מקדש für מקום findet sich auch in Weh.: ולעבדת המקדש חול). 4) cf. Tos. Schabbat 11,17. Kerit. 2,15. b. das. 16 b. 5) cf. KLerit. 19 a. Tos. das. 2, 12. 15. Sifra Waj. Dibb. Choba Per. 7,6—8.—־ Auf diese Stelle des M. H. folgt der oben S. 10 Anm. 2 Ende erwähnte Passus.;■M