Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1889-01-01 · 1889 · page 36

במכירתן יצא בנו שאין ובאי במכירתו" מוציא אני את בנו שאין■ זכאי במביי־תו ועדאן לא אוציא את בתו שזכאי במכירתה ת״ל * * מוציא אני את בתו שאץ זכאי במכירתה נלעולם] ועדאן לא אוציא את הקרקעות שזכאי במכירתן לעולם ת״ל ♦ מוציא אני את הקרקעות שאץ 0 בהן שבר ושביה וכיתה• ועדאן לא אוציא את העבדים * מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך ועדאן רא אוציא את השטרות ששמירתן עליך ת״ל משור * * מה שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות שאץ בהן «*א ראייה, pnr® אלו. Diese etwas eigenartige und darum in einem gewissen Sinne als ״charakteristisch“ anzusehende Midraschweise findet sich auch gekürzt mit dem Hinweis auf die eben angeführte Stelle im M. H. zu 2 2, 8, wo es heisst: על כל דבר פשע על שור על חמור״ יאמ׳ שור ופשע והכל בכלל אלו בן הייתי אומ׳ מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבה ובו׳ כעץ נכעני׳ האט׳ למעלה עד דבר שיש בו רוח חיים ת״ל שלמה" יכול אף הרךקעות ת״ל על שור ובו׳ כענץ האט׳ למעלה עד שאין בהןאלא ראייה". 9) j. Synhedrin 1,1: ר׳ אבהו בעי וכרבי דיני ממונות בחמשה ושיגמר בכ״ג אשכח תני(רבי) חזקיה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי מטים הרוג על פי עדים מה עדים שנים אף מטים שנים אץ בית דין שקול מוסיפץ עליהן אחד הרי חמשה und im m. h. zu 23,2:לא תהיה אחרי רבים לרעת״ מנין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת״ל ושפטו העדה והצילו העדה" עדה שופטת ועדה מצלת" עשרה מזכין ועשרה מחייבין" שלשה מנין"(ממשמע) שנ׳ לא תהיה אחרי רבים לרעת מיכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה אבל אתה הווה עמהן לטובה" יכול שאי אתה הווה עמהן לרעי בל עיקר ת״ל אחרי רבים להטות" אמור מעתה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים אין פחות שקול מוסיפץ עליהן עוד אחד הרי p משנים אף מטין אין פחות משנים״ אין בית שלשה ועשרים" ר׳ אוט׳ ממשמע שנ׳ לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהן לטובה" אם כן למה נאט׳ אחרי רבים להטות שלא תהא הטותך לטובה :(2 כהטותך לרעה״ הטותך לטובה'על פי(עד) אחד ולרעה על פי שנים״ 1) cf. j. Schebuot 6, 7• 2) Der Schluss: אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה ist wohl nach Tos. Synh. 3, 7. wo sich diese ganze Baraita ebenfalls findet, und Mischna das. I, 6 zu ergänzen, cf. Sifre I § 160, Tanna d’ Be Elia R. c29 ״ Ende (wo es anstatt * דורשי רשומות אברו ־ * ־ heisst: אבל בראשונה היו אומרי, דיני נפשות בשלשים שנאמר H. hat. * * * * וי״א שלש עדיות הכתובות בפרשה). Der Text des Jer. ist wohl jedenfalls corrumpirt. Nach b. das. 3 b: חכו רבנן דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי* שיגמור הדין בשלשה י* * * מגדף בה ר׳ אבהו אלא מעתה ־ * ״ ותהא סכהדרי קמנה־ צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה ועשרים könnte man zur Annahme geneigt sein, dass es [m jer. heissen solle: ד אבהו בעי וכרבי דיני נפשות בחמשה [וארבעים] שיגמר [הדין] בכ״ג, worauf als Antwort die erwähnte Baraita citirt wird, in der (nach M. H. und Tos.) Rabbi selbst aus der Schrift deducirt, dass die Entscheidung über Oapitalverbrechen einem aus 23 Mitgliedern bestehenden Richtercollegium zustehe. Der Schluss der Baraita im M. H. und Tos.: \ * רבי אומר ממשמע שנאמר ־ Wäre sonach vielleicht im Jer. zu ergänzen; anstatt אין בית דין שקול מוסיפי! עליהן אחד הרי ה׳ müsste es freilich heissen': אין * * י הדי ל» Der Text der voraufgehenden Baraita das. ist wohl nach der Quelle in Mech. Mischp. c. 15 herzustellen, wo nach der Emendation des R. El. Wilna zu