Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1889-01-01 · 1889 · page 33

מבית הקדש, m. h. zu 21,37) 77 b דאמר 5ךא או לרבות את הכלאים) Sehebuot 42a (אמר רךא כי יתן) Mackot 18 a (ובשד בשדה ביון שיצא בשר)!); jebamot 48 a (אמר רבא מאי מצמא * * * דבתיב כל עבד איש) cf. j. das. 8,1 ף b. Kamma 58 b (אמר רב מתנה דאמר קרא ובער, m. h. zu 22,4 s. v. מיטב) Synhedrin 64 a (אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא שלש כריתות בצכום למה, m. h. zu 20,5)3) 86 a (מאי טעמא דרבנן אמר אביי דאמר קרא כי ימצא ♦ ♦ א״ל אנא מונמצא בידו קאמינא, m. h. zu 21,16 cf. oben s. 18) Menachot 36 a (אמר רב׳ רב הונא אסבר, לי אמר ק־־א והיו, m. H. zu 13,16) Nidda 13 b (ואמר ר׳אליצור מה דכתיב ידיכם, m. h. zu 20,13). Ausserdem finden sich von den in den Talmuden und haggadischen Midraschwerken mit der Angabe תני חוקיה (im Jer.), תנא דבי חוקיה (im Babli) oder auch!Tpin אמר aus der Midraschsammlung des Chiskija citirten, auf das Buch Exodus sich beziehenden Baraitöt die meisten wohl im M. H.,^die um der besseren Uebersicht willen hier angeführt werden mögen. So heisst es: 1) b. Schabbat 24 b: (אין מדליקין בשמן שר®־! בי״® מ״ט לפי שאין שורפין קדשי׳ בי״ט מנועי מילי אמר חוקי׳ וכן תנא דבי חוקי׳ אמר קרא ולא תותירו ממנו עד ברך והנותר ממנו עד ברר שאין ת״ל עד ברך מה ת״ל צד ברך בא הכתו׳ ליתן לו ברך שני לשריפתו cf. j. das. 2, 1 (Pesachim 7,9. f.35 a): אמר ר׳ יוסד, * * * התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב ואין צריך לומר בשבת מה המית לומר כן לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו צד בורך באש תשרופו אחד שני ברךים אחר בורךו של ט״ו ואחר בורךו של י״ו * ' und im m. H. z. St.: והנותר ממנו עד ברך באש תש׳ יכול יהא שור® ביום טוב ת׳ל ולא תותירו ממנו עד בורך שני בורךים כאן ברך חמשה ג) cf. auch das. 12 a, j. das. 2,7 (das Citat bei R. Chananel z. St.) Midrasch Samuel c. 25 und m. h. zu 21,14: ממם מזבחי הא אלו היה שוגג היה מובח קולטו ואין קולט אלא גגו של מזבח בית העולמים ואין קולט אלא כהן ועבודתו בידו אבל זה מעם מזבחי אפילן מגגו ״ * דוחין אותו ממנה וממיתין אותר cf. Maim. h. Rozeach 5,12. 13. 2) Der Text im m. h. lautet: עבד איש מלמי שאדם מוהל עבדי איש על ברחו״ יכול יהא אדם מוהל בני איש על ברחו תיל עבד אישי־ עבד איש• מוהל על כרחו ואין מוהל בג• איש על כרחר Cf. Raschi und j. das. Der b. das. zur Begründung der Ansicht Samuels: המפקיר עבדו יצא לחירות gegebene Midrasch findet sich im M. H. in folgender Weise: דבל עבד מיכאן אתה אומי גר שמת והיו לו עבדים גדולים וקטנים וקראו עצמן בגי חורין מג׳ ת״ל ובל עבד [איש] עבד שרשות רבו עליו יצא זה שאין רשות רבו עליר Für וקראו ist -woh קנו zu lesen cf b. Gittin 39 a; nach עבד שרשות רבו עליו dürfte wohl nach b. Jeb. das. קרוי עבד zu ergänzen sein, cf. hierzu j. Gittin 4,4. Tractat Gerim c. 3. G. A. der Geonim ed. Coronel No. 22. Die Worte im Tr. Gerim: ]אם היו העבדים פקחי[ קוני במשיכה, wie es in der ed. Pisa, cf. Kirchheim z. St., heisst, sind au! das vorhergehende Wort נכסיו ZU beziehen; freilich wäre es richtiger קונין* אותן zu lesen, vgl. Ende das.: ואם העבדים פקחי; אומרים אנו בני חורין והצאן שלפנינו שלנו, wie der Text richtig in ed. Wilna lautet. 3) Der Text im m. h. lautet: ■ 861 תעבדם שלא יעבוד עץ בדרך עבודתה נמצאו שלש בריתות בעץ העובד אותה בדרך עבודתה והעובד אותה באחת מארבע.עבודות המיוחדות לשם אע*פ שאינו כדרך עבודתה והמקבל עליו באלוה אע־פ שלא עבד,