Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1889-01-01 · 1889 · page 31

22, 15) 1) j. Pea 3, 8 (מעשה באחד ef. Schir hasch. R. 7, 2, M. H. zu 34,24) Schebiit 1, 1 (בחריש ובקציר תשבר cf. oben S. 16) Pesach. (2,4 יכול יצא ידי חובתו ברביכה, m h. zu!2,!7) 8,3 (מנין שק נמנין, m.h.zu 12,4)2) Nasir. 9, 5, Synh. g, 3 (]ובי ינצו וכי יריבו, M. H. zu 21, 2 2) 3) Kidduschm 1,1 הטענה ב״ש אומרים מעה), m. h. zu 22,6) 1,2 (מוברח אלפעה לכהן גדול, m. H. zu 21, 7 cf. bdas. 18 b; שאלו חתלמידי׳ את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד m.h. zu 21,6) 4)2א אדוניו ולא בנו 1 י) B.Kamma 6,5 (מד, קוצי׳ גדיש ..... l,מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דברי׳ שדרכן לירלק ת״ או מה אילו ואילו מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דבר שדרכו לידלק 6 ליחכה נירו סיפספה אבניו מניין ת״ל או השדה), m. h. zu 22,5) (B. Mezia ־ J) Anstatt der in der Mech. II ungebräuchlichen Redewendung אינו צריך heisst es im m. h. י ' .ממקומו מוכרע 2) Der Text im m. h. lautet : במכסת תכסו מלמי שנמנין וממניך מיכאן אמרו בני חבורה שהמנו אחרים פל הלקם הרשות בידם פל השה בן בג בג ׳אומי שומע אני שה חי או שה שחום הרי אתה דן נאמי כן [כאן] שה תאמי להלן שה מה שה האמור להלן חי ולא שחוט אף שה האמור כאן שה ח־ ולא שה שחוט מיכאן אמרו לעולם נמנין •. Hiernach dürfte wohl der Text des jer.: מניין שהן נימנין ת״ל במכסת נפשות מניין שה; ממני; נאמר באן שה zu emendiren sein in: מניין שהן ממנין ת״ל תכסו• 3) Nach dem Text im m.-h.: - ובי ינצו אנשים־ לפשות את שאינו- מתבוין כמתכויך (Exod. 21,18) אין לי אלא בכי ינצו שפשה את שאץ מתכוין כמתבוין מנין אף בכי יריבון נפשה את שאין מתבוין במתבוץ ת־ל בי ינצו כי יריבוף מצות היא מריבה ומריבה היא מצות מה בבי ינצו נפשה את שאין מתכוין כמתכוין אף בכי ירבון נפשה את שאין מתכוין כמתכוין כאן הוא נותן נזק וצפר ולהלן הוא נותן שבת ורפוי־ מה ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ודל כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים והלא מריבה היא מצות ומצות היא מריבה אלא ליתן את דאמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן dürfte die Frage des Jer. das. ■wegfallen. 4) im M. H. heisst es: אוון ששמפה פל הר סיני אנכי ה׳ אלקיף לא יהיה לך אלהים (Lev. 25,55) אחרים פל פני אוזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים; dann folgt: ומה נשתנית דלת ומזוזה מכל.כלי הבית אלא אמר היקיביה אני פדיתי אתכם מבית עבדים בשכר אותו הדם שפשיתם על המשקוף ועל שתי המזוזות ואתה מבקש לחזור לעבדות לכך והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזווה׳ cf. j. das. תני ר׳ אלפזר בן יפקב אומר b. 22 b Pes. Rabb. c. 21 Ende. 5) Im M. H. findet sich auch:!אדוניו ולא עבד/ wonach vielleicht der Text des Jer. zu ergänzen sein dürfte. Maim. H. Abadim 3,9 fuhrt עבדו nicht auf, dagegen aber ]שליח בית די, wofür ihm wohl eine Lesart vorlag. 6) Der corrumpirte Text ist nach M. H. herzustellen, wo es heisst: כד תצי אש - ־ או מה קוצים שגדלו מחמת פצמןייכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת פצמו ח־ל גדיש¬ ■ •או מה אלו מיוחדין שהן ראויין לדלוק יכול אין לי אלא דבר שראר לדלוק מנין ספספה נידות ספספה מצבות של’שיש תיל שדרך■• Gelegentlich sei bemerkt, dass םף&D »,sengen, langsam ־ sich hinziehend verbrennen“ bedeutet (cf. סף syr. arsit, שפשף ar. exsiccavit calor vel frigus rem, ussit und über die Grundbedeutung der Wurzel ״ סףstreifen, streichen, langhin ziehen“ Fleischer, Nachtr. zu Levy neuhebr. Wb. 11, s. 726, Sp. 1) vgl. Tos. ukazin 2,16:צמר שבראשי כבשים ושבזקן תישים אפ־פ שסיפספן באור Pes. 5» 10: אץ מולנין הראש ואח הכרפים ל אבל מפבפסין מםפספין] אותן באור] Jom Tob 3,19: מולנין את הראש ואת הכרפים אבל מפספםץ מםפםפין] אותן באור], wofür b. das. 34 » מולנץ •־ ומהבהבין אותן באור ל sich findet, j. das. 4,3: נ׳ דברים נאמרו בפתילה להחמיר ואין מםפספין אותה באור, wofür Tos. das. 3». 21» b.' 32b: ואין. מהבהבץ אווןה באור steht, j. Schabbat 2,2: מה אית לך צורך (pan. 3.27)•“בגופה של פתילה שכן שמשי אומנין מחרבין לן כמה דחימא ושפר רישיהון לא התחת יי ’ :;:־ל, " ■ :.,• ■V; V . 2* ' . 'äasäM