Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1888-01-01 · 1888 · page 64

v, *״ י'•Jי '*־.4 "יJ ° ־';'-,.*;י;.־ '.V;- Btt. Äöchist eine strenge hunstform hier niekb'beabsfiöÄtigi worSeni die wohl in lebhafteren Hormen der Lyrik ihre Stelle1 hat, nicht aber im nüchtern be־' lehrenden Gedichte. Hiernach sind wir durch nichts verhindert, dem Zeugnisse der anderen Handschriften Glauben zuschenken, welche das GedichtlE zuschreiben. — Uehrigens enthält eod. hehr. .Berel. 61, 3 hinter dem poetischen Gesundheitskalender noch folgendes vielfach abweichende prosaische Seitenstüek eines andern ungenannten Verfassers unter der Ueberschrift :1זה מצאתי בספר אחר מתקופת ניסן ועד יום חי שלחודש פיון יאבל אדם מאכלות עם ריחות טובות (a לא חמות ולא צינות אלא בינוניות ודברים מתיקים 2 כדי שימתיק דמו־ של אדם מצינה שיחיה לו: b) מיי ו ם שמיני של חודש פיון עד יום ח׳ לחודש אב אל תרבה בתשמיש3 ותענית, ומעט מלשתות יין מפ:י שהוא קשה לדמו של אדם, שבאותו זמן דמו של אדם מתנדל ומרה אדומה ויהיה (יהיה .1) תדיר במאכלים: 0) מתקופת תמוז עד תקופת תשרי יאכל אדם מאבל עם ריח טוב ובשר בשל במים ולא צלי אש ויהיו צינות מאכלות4, שבאותו הומן דמו של אדם משתנה ממחשבות רבות, ומרה ודם משתפכין בין מים לדם: d) מתקופת תשרי עד תקופת טבת יאכל אדם מאכל חם וישתה יין חריף8. וכל חדש טבת ימע־ט ממרחק רותח 6 שמרחק רותח מוליד גרב בבשר האדם מחמימוח[ו], וימעיט התשמ-ש 7, שבאותו ומן מרה של אדם יתגדל מתהפך(ויתהפך.1) לשחור ודם למרה, וחלאים משונים וקשים: 6) מתקופת טבת ועד תקופת ניסן יאכל אדם מאכלים רותחים וחמים ובשר שמן ובכל מאכל יהיה פילפל וחרדל8 ואל תרבה רחיצה אלא משבת לשבת, ואל ימעיט תשמיש 9, שבאותו.ומן כל חלאים קשים נכנסין באדם וכל מכאובים של ראש ושל בטן ושל בבד ושל כליות ושל עין ופעמון (Klingen) של אוון ואפה (?) של חוטם ואין יבול להריח ריחות: f) אילו תקופות ואילו חודשים שבל אדם שירגיל בהם אין מחלה שולטת בו עד יום מותו. ותקופות הללו אין(אנו .1) מפרשין לחודשים: g) בניסן אל יקיו דם ואם היה לו צורך גדול יטול מעט10, ודברים מתוקים יאכל וישתה ובשר צלי 11 מטלה וחמה (?) עם שמן בשל או בשמן בלבד דדגיל בו [כי] בחדש זה מתגלגל דם עם מרה: _ h) בחרש אייר הקו דם12, וטרד מיעיך13, ובשר שמן טוב אכול, ומאכל חם אכול14 וחמאה לא תאכל, שגרב מוליד (נולד.1) בבשרו של אדם : i) בסיון אכול ושתה חמים 18 והקו דם 16: k) בתמוז הוי רגיל לשתות בשחרית בום מים 17 ואל תקיז דם: l) באב אל תקיז דם אלא דבר מועט עד חמשה עשר של חדש אלול, ואכול גרנירה . (Kante) ועלי כרפס (18 (Eppich ושחוק ושתה: m) באלול אל תקיו דם:!<) בתשרי כל דבר שאתה רוצה לאכול אכול, ושתה חלב בשחרית והקו דם: 0) במרחשון אכול אשכול של ענבים שכל איבריך מתרפאים, ושתה חלב של כבשים ועזים להמתיק דם: p) בכסלו שמור עצמך ממרחק רותח, שבאותו ומן דמו של אדם לוקה מן החום של מרחק והקו דם מן הגיד שלבסלים: q) בטבת הקו דם מן הניד של ורך: r) בשבט אל יקיז(תקיז.1) דם אלא כל יום ויום שתה יין ג׳ לוגמות וחמים עד (?) דבש עשוי(?) אכול: Am Rande: לא מצאתי כת׳ חוד׳ אדר בהעח׳ על בן לא כחבחיו אנה (הנה.1) : __ 1) Eine Abschrift dieses Stückes verdanke ich der Gefälligkeit des Prof. Morris Jastrow ans Philadelphia. — 2) S. 155 Z.89.90, — 3) S. 156 Z. 109.110 stärker. — 4) S. 156 Z. 104. 106. — 5) S. 152 Z. 15 f. — 6) S. 153 Z. 38, aber Kislew 1 — 7) S. 154 Z. 46 nach LA. bei H (gegen B und 0). — 8) S. 154 Z. 561 - 9) Hierüber s. S. 154 A. 44. - 10) Anders S. 155 Z. 79. 80 nach B, aber ähnlich, wenn die J4A. von H dort gilt. - 11) S. 155 Z. 78. - 12) S. 155 Z. 87. - 13) S. 155 Z. 88. — 14) S. 155 Z. 85 Schluss. —!5) Gegen S. 156 Z. 94. - 16) S. 156 Z. 97. — 17) S. 156 Z. 106. - 18) S 157 Z. 117.