Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1888-01-01 · 1888 · page 12

״ 'Geh* hinimd frag1 Ameis’ und S0ha>f, an Vorrath reich! Ich bähe Bltithen, Früchte, habe Blätter weich, Ich bin an Lilien, Cypern, Aloe gar reich, Wie wenn die Braut legt an ihr stattlich prangend Zeug. Doch deine Tage sind der Todtentrauer gleich. Gleich sind dann der Länder schönste Fluren Trümmern, tiefgefurcht von Altersspuren — ־*י ■' 1 'r' י׳*' *-*' "’ ' ' 40לי ציצים לי פרי לי עלים T V ... לי שושן לי כפר ואהלים ככלה עת שמעדה כלים ולאבל ימיך נכשלים נמשלים והארצות לשממות נחרצות1 Altersspuren, wie bei greisen Frauen, Witt wen, die sind ärmlich anzuschaiien. 6. Was sprichst du, Sommer, vor den Männern ohne End’, Da du sie nährst mit Wurzelfrüchten, die man kennt, Womit du Seuchen schaffst, die kaum man alle nennt? Drob stöhnt, was alt ist, was sich jung das Lehen gönnt. Die beste Kost verdirbt, wenn deine Sonne brennt; Mur giftiges Gcsclimeiss und Ungeziefer rennt. Auch werden Väter von den Söhnen losgetrennt — Losgetrennt zu weiter Länder Zügen, Manche auch zum Kampf in blut’gen Kriegen. * Kriege sind in dir, der Menschheit Plagen: Friede waltet stets in meinen Tagen. — 7. Ich aber preise Gott zum Schluss4, der macht gesund, Die sind gebrochnen Herzens, der der Schwachen Bund Viel Tragkraft giebt; sonst zöge sich nach innen wund Des Menschen Seel’, und rafft* ihn hin des Unheils Schlund. Einst kommt er5, der, was gut, was schlimm sei, uns macht kund. » נחרצות מקנה אלמנה אביונה מדרתאמר קין לפני אישים מאכילם פרות השרשים תוליד בם כל־תחלואים קשים T T ־ :־ -ן. יאנקו בם נערים וישישים ״ ־ : י T : T ־ * 50מאבלים נחמדים נבחשים וזבובי מות גם פרעושים : V T ־־ “ : ־ גם אבות מבנים נפרשים T ׳ T : T ־ נפרשים למקומות מהם למלחמות מלחמות בך יהיו ובימי ישליר : T : : * I : T ־ : T 55אתן ש פוף דבר לרופא לשבורי לב, השם ליעפי כח רב סבל, פן תפפה2 נפש איש וכרגע יכפה 3. טוב ורע עתיד לבא צופה T ־ T ־ T •־ 1) Dan. 9, 26. — 2) Jes. 13, 15. — 3) 1. Mos. 19, 15, — 4) Statt des in V. 18 vorweggenommenen ßichterspruches nimmt der Dichter das "Wort, um Gottes sich stets gleich bleibende Güte und Fürsorge für den schwachen Menschen zu preisen. — 3) El iah der Prophet, der Vorbote der Erlösungszeit für Israel (Mal. 3, 23), der alle zweifelhaften Fragen einst entscheiden soll (Mischn. Bab. mez. III, 4: יהא מוכח פד שיבא אליהו; Jebam. 102 a: אם יבא אליהו ויאמר), oder der Priester, der wieder dieürim und ־Tiimmim befragen wird (Neh. 7, 65), — welche beide Erklärungen nach derjenigen Agada zusammenfällen, welche Pinechas, den einstmaligen Hohenpriester, mit Eiiah für Eine Person erklärt (Jalkut zu 4. Mos. 25, u und bab. Bab. mez. 114 b: לאו כהן מר).