Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1883-01-01 · 1883 · page 65

61 gäbe des.רי״ף Slavitta תקסיד ist es י־ יל דגורו אטו טובל בכלי שהוא (דף צ׳א פסול מדאור ייתא דטבילה בקרקע בעינן דומיא דמעין ובור ובן דעת די יצחק דל וכן בראה מדבר, הרב בן מגש דל ומדברי הרמבם תלמידו פר, מהל, מקואות ובן דעת הגאונים דל. Ebenso sagt הרב המדד חלבית חובל ומזיק Cap. 5, § 6 דעת הרב דל ובו• ובן דעת רבו רב יהוסף אבן מנש דל שם בפירושו. Ferner ibid.: אבל אם לא היו עדים וכוי וסוף דבר איני רואה מקום ישען בו הרב דל אלא שנמשך בזה אחר דעת רבו דל ובר. Vielleicht haben die ראשונים damit blos sägen wollen, dass Maimuni die Schriften des ר״י מיגש benützte *und die Resultate seiner Forschungen sich zu eigen gemacht, also sein geistiger Schüler war. Die Späteren nahmen es jedoch buchstäblich, so z. B. heisst es צמית דוד (ed. Prag ר' יוסף בר' מאיר הלוי אבן מיגש הי, :(שניב תלמיד רב אלפם ורבו של הרמבים, ebenso Asulai im שם הדוולים, der den Vermerk hat רבינו יוסף הלוי ך מיגאש דל תלמידו של הרי״ף ורבו של הרמב״ם דל (vgl. das Titelblatt der חידושי הר״י מייגאש zu שבועות, ed. Prag, 1826: תלמידו של הרי״ף ורבו של הרמב׳ים דל), was offenbar ein Irrthum ist. Besonders auffallend scheint es, dass R. David Conforte, der Ver־־ fasser des Kore-Hadorot, anMigdal Os rügt, dass derselbe den R. Alfasi für einen Schüler des ר״יץ גיאת ausgiebt, indem er סוף פ״ב דברכות sagt: ופי• מוססכם מימי האונים• ור״יץ ך גיאת ורבינו יצחק אלפסי תלמידו ורביבו יוסף חלוי ן׳ מיגש תלמידו ור׳ משה תלמידי. Ferner בריש פ״ח מהלי שביתת י״ט sagt Migdal Os: ,ואני אומר ובד ורמזיל פסק ועמד בשטת רבותיו רבינו יצחק בר, יהודה ן ניאת ותלמידו ר״י אלפסי ותלמידו ר, יוסף הלוי ך מעאש רבו של רבעו משה דל ויפה עשה שחייב אדם לומר בלשון רבו. Conforte sagt nun (s. קורא הדורות ed. Kassel 6 b), dass dies incorrect sei, weil nach ם, הקבלה u. A. ר״יץ גיאת und ר״י אלפסי Collegen waren, aber von der anderen Incorrectheit, dass רמיבם nach dessen eigener Aussage nicht Schüler des ר״י הלוי war, spricht er kein Wort, vielmehr erwähnt er selbst ioa ובן הרמב״ם תלמידו משבחו מאד. Freilich liesse sich auch bei Conforte sagen, dass hier nicht das Verhältniss eines wirklichen Schülers gemeint ist; allein von einem Chronisten fordert man schon mehr Genauigkeit, als von einem Commentator. % Graetz (Gesch., Bd. 6, S. 130) hält Maimon aus Cordova, den Vater des berühmten Maimonides, für den Schüler des R.Joseph Ibn Migasch (aus welcher Quelle er das hat, giebt er nicht an); das liesse sich schon eher hören und könnte zur Noth auch den chronologischen Berichten der Geschichtsschreiber über das Leben der beiden Männer angepasst werden. Doch unsere Stelle hier ״und aller seiner Nachfolger“, aus der hervorzugehen scheint, dass von ר״י הלוי bis zum רמ״בם ein Zeitraum von vielen Genera-