Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1872-01-01 · 1872 · page 35

Der andere Theil der Paraphrase, die Amplifi cation, beschränkt sich nicht auf einzelne kleine Zusätze zur Erleichterung des Verständnisses des Textes, sondern sie fügt zuweilen dem Texte Manches hinzu, was in ihm gar nicht enthalten ist, auch zum besseren Verständnisse wenig beiträgt. Jer. 1, 6 לא ידעתי דבר כי נערי אנכי Jon. ליח אנא ידע לאתנבאר. לעמא הדין ארי רבי אנא "ומשירותי עקא וגלו אנא פחנבי על 1 עמא הרין׳'). — Jes. 9, 11. 16. 20. 10, 4 ’בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה Jon. בכל דא לא חבו מחוביהון דיתוב רוגזיה מנהון וער כען מחקפין מרריהון ועור מהחיה עתירא לאחפרע מנהון• (Vielleicht leitete ihn die Decenz gegen Gott, er wollte das fortgesetzte Zürnen motiviren.) — Jer. 2, 3 קדש ישראל לה' ראשית תבואתה Jon. קודשיא אינון דבית ישראל קדם ה' ועל בזזיהון בדמעה ארמוח עללא דמן דאכל מניה חיב למימת וכשידו הצד עומר ארמוחא דעד לא מקרבין מניה 2 כהניא בני אהרן קורבניא על מדבחא מן דאכיל מניה מתחיב). Hier ein doppeltes Bild: die Hebe ׳תרומה ausgedrückt durch דמעה ארמות עללא (vgl. Exod. 22, 28 ודמעך), (sie wird genannt ׳ראשית weil sie die erste Gabe ist, der Nichtpriester, der sie isst, ist des Todes schuldig), daher ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו• Das andere Bild ist der עומר Levit. 23, 10 f.,_ der als Erstling dargebracht wurde, vor dessen Darbringung man von der neuen Frucht nicht essen durfte* 1 2 3). — Das. V. 10 כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאוד וראו הן היתר. כזאת Jon. ארי עברו לנגות כתאי ולמדינת ערבאי שלחו ואסתכלו לחרא וחזו עממיא דגלן מכרך לכרך וממדינה למדינה נטלין יח טעותהון ומובלין להון עמהון ובאתר דאינון שרן פרסין ית משכניהון ומקימין ית טעותהון וסגדין להון אידא היא אומה ולישן דעבדת כותכון בית ישראל—.Das. V. 12 שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד Jon. אתאבלו שמיא על בדון על ארעא דישראל דעתידא למחרב ועל בית מקדשא דעחיד לאצטדאה ועל דעובדין בישין עבדו עמי לחרא• — 17, 11 קורא דגר ולא ילד Jon. הא בקוראה דמכנש בעין דלא דיליה ומשהין אפרוחין 15, 14. 17, 4). Es ist aber schwer abzusehen, ־was Onkelos zur Einschiebung des קידום veranlasst; schien ihm אען in unmittelbarer Beziehung zu Gott indecent (vgl. das. 9, 3 כי ה' ובו' אעז אוכלה Onk. ס3 ׳(מימריה אשא אכלא hegt in קיךום «Ostwind, Sturm» nicht grössere Decenz. 1) 'דמשירותי ובו «Und von meinem Beginn an weissage ich Leiden und Exil diesem Volke»: ein Zusatz, wofür auch nicht der leiseste Anhalt im Text. 2) וכשירו חצר עומר d• 1• ובראשית קציר עומר 3) Das Bild ist nicht zutreffend, man durfte überhaupt nach Levit. 23, nicht von der neuen Frucht vor Darbringung des Omers essen. 4