Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 123

120 6) ,182, 8 gegen MÄIM. S. Issure bia 6, 2 ff. richtet sich unter Anderen1) nach B. ADERET (s. Magg. mischne das. und Bet Josef zu Tut J. ä.. 188).; 7) 428, 8:והעזובה :ולא זכר אותן [שבת וי״ט] בברכה [בברכת המזון] מחזירין אותו באותן הימים: שחייב ארם לאכול על כל פגים והן שתי פעורות מחוייבות דהיינו ליל.ראשון של פסח וליל ראשון שר־1 חג הסכורת ודערת קצרת המפרשים בכל שבח וי״ט מחזירין אותו גם כן• Die erstere Ansicht, welche Chinnuch sich aneignet, ist von B. ADERET aufgestellt zu Beroch. 49b unter תפלה רחובה היא• 8) 539, 4: ומנהגנו ולברך אותה [ברכת האירוסין] אחר מעשה. הקידושין ואמרו בטעם זה מפני שמעשה הקידושין תלוי בדעת אחר דהיינו האשה וכוי• Ebenso B. ADERET’s GA. IV, 206 (übereinstimmend mit RABD. gegen MAIM. S. Ischut 3, 24). 9) 548, 3 in dem Absätze הנוסח הנהוג heisst es: וכמו כן נהגו עכשו לכתוב בשטרי חוב על מנת שלא תשמיטנו בשביעית׳ דאי לא׳ שביעית תהא משמטת דקיימא לן שמטת כספים נוהגת בחוצה לאחן• Dieser dem r. ascher (GA. 77, 2. 4ן 64, 4; 86, 15 Schl.) unbekannte Brauch ist in manchen Gegenden Spaniens schon zur Zeit der Lehrer des B. ADERET üblich, und derselbe spricht mit gleicher Bestimmtheit wie Chinnuch darüber in s. GA. I, 1075 Schl, und III, 33 mit den Worten שכן נהוג עכשו להיות'הכל מתנין• 10) Drei Fälle der Uebereinstimmung zwischen Chinnuch und B. ADERET sind bereits oben2) beiläufig hervorgehoben worden. E. Die einzige Stelle, für welche ich eine Parallele bei BEN ADERET und dessen Schule nicht gefunden, ist 596, 3 ודרך כלל למדונו מורינו י״א בענין ערות שכל שידע עדות לחברו וכוי• Allein diese Erklärung ist, wie schon früher gezeigt worden3), in einer Boraita, Bab. batra 128a enthalten. Die Uebereinstimmung BEN ADERET’s bedarf also hier als selbstverständlich keines Beweises. — Möglich' übrigens, dass der Verf. aus R. ASCBER (zu Sank. DI § 21) geschöpft hat in der irrigen Meinung, die Bestimmung rühre von diesem her (vgl.;S. 121, A, 3). n. B. Ascher ben «fechiel (רא״ש), die andere in der Zeit nach ־ Nachmanides in Spanien lebende talmudische Autorität, ist jedenfalls nur in einer Anzahl von Stellen gemeint, welche die Ansichten gelehrter Zeitgenossen vorführen, während in den anderen Stellen dieser Art theils die Uebereinstimmung nicht nachzuweisen ist, theils sogar ein Widerspruch gegen dessen Ansichten sich zeigt. Die stillschweigende Uebergehung dieses Widerspruchs im Chinnuch Hesse sich daraus erklären, dass BEN ADERET, der Landsmann, dem Verfasser näher stand und in den Fällen einer Differenz mit R. ÄSCHER als überwiegende ר BASCHI, NACHMANIDES und ß. JONA I. 2) S. 43, S. 44 und S. 90, Anm. 1. ף S. 69, Anm. 3.