Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 122

119 Ansicht im Namen seines Lehrers R. JONA I an im Torat häbajit IH, 3; fol. 70b ed. Berlin). 3) 220, 3: ואין פורקאותו [נטע רבעי] במחובר לדעת הרמבמז״ל ואחרים פירשו שאפילו במחובר פודין אותו ובו׳• Letztere Ansicht ist die von b.ad. (ps.~ NAOHM. GA. 156, excerpirt in GA. I, 744) gebilligte der Tosafot (zu Baba k. 69a אימא) und des R. SIMSON (in dessen Erklärung der Mischna daselbst). D. Stillschweigend richtet sich Ghinmtch n&ch B. ADEBET besonders in folgenden Stellen: 1) 79, 3, wo es von den סרכות הריאה unter Anderem heisst:ויש לחוש בהן שלא ימשכו קרום הריאה וינקבוהו Diese schon bei Tosafot zu GlmJl. 46b היינו רביתייהו vorkommende Auffassung hält, der abweichenden EASCHI’s (a. a. 0. לית לרזו בדיקותא) und Anderer gegenüber, fest B. AD. in seinen Ghiddusch. zu GhuU. a. a. 0. הני תרתי und im Tor. hob. 2, 3 (fol. 34a und 35b ed. Berlin). 2) Das.: ויש מוציאין מכלל זה [של איסור] אם סרוכה [האומה] לאונה שבצרה מחיתוך לחיתוך וכן מנהגנו היום להתר• So b. ad. in seinen Ghidd. zu GhuTl. a. a. 0., ferner in Tor. hdb. 2, 3 (fol. 34a), endlich im GA. I, 161. 3) . Das.: וכן כל מקום אחר בעולם שבבהמה שתהיינה האונות סרוכות שם או סמוכות דנין אותו לאיסור והרמבמז״ל הוציא מכלל זה כל זמן שסרוכות לחזה ולשמנונית החזה ודן להתר ולא כץ אנו נוהגין• Ebenso sagt b. ad. m Tor. hob. 2, 3 (fol. 36a), nachdem er die von MAIM. abweichende Ansicht des NACHMAN. angeführt hat: וכן נהגו במקומנו שלא להתיר בבדיקה כל שנסרכה לאחד משאר המקומות ואפילו יש מכה בו• Vgl. auch GA. I, 161. 4) Das.: סירכא התלויה בכל מקום בין באונות בין באומה כשרה ויש שטורפה ואנו נוהגין בה היתר Hiermit vergleiche man B. AD. im Tor. hob. 2, 3 (fol. 34b f.):ולענין סירכא תלויה יש מקומות שאוסרין אותה לחלוטין וברוב מקומות נהגו בה היתר והרימבמז״ל כתב שכל האופרה מאבד ממונן של ישראל אלא נופחין אותה בלבד וגם הרב בעל העיטור ורבותינו שבלוני״ל סברו ומדבריהם למדנו שצריכה בדיקה ובמקומנו נהגו בה היתר ואפילו שלא בבדיקה וכן נראה לי כמנהג מקומנו• 5) 106, 3:[ואין אנו מצריכין כן (כמו בקידוש ידים ודגלים של הכהנים מן הכיור בענין נטילת ידים לחולין ליטול ,׳מן הכלי ולא בתוכו" שאע״פ שאנו מצריכין.כלי לנטילת חולין ויסור הדבר הוא מפני שמצאנו כלי לנטילה בקדש מ״מ בקדושה הוא דמיעט רחמנא "ממנו ולא בתוכו" [זבחים בא ע״א] אבל בחולין אין לנו מיעוט• ואע״פ שנטילת החולין משום סרך הקדשים היא וכמו שאמרו ז״ל משום סרך תרומה מ״מ אין לנו להשוותם לגמרי בכל דיניהם ודי לנו לחייב בנטילה ובכלי בחולין משום סרך זה ולהניח מיעוטו דממנו שנאמר בו במקומו• Diese in den Halachot gedölot gut geheissene Meinung des R. ACHAI YON SCHABCHA, gegen welche Tosafot (zu GhuUin 107a דלא אתו מכח גברא) und R. ASCHER (z. St. Per. 8, § 13) Bedenken erheben, wird von B. AD. festgehalten und vertheidigt, sowohl in Tor. hab. 6, 4 (womit unsere Stelle manche auffallende Aehnlichkeit hat) als in Ghidduch. zu GhuU. a. a. 0. zu האי אריתא und מגופת חבית•