Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 120

117 10) 420, 3 : ומכל מקום כן הסכימו מורינו י״א עכשו כמו שכתבנו שנכחבם [את התפלין] בסדר הפרשיות הכתובות בחורה• So lehrt b. aderet in einem ausführliehen G.A. (ps.-Nachm. 234), wovon auch ein kurzer Auszug erhalten ist (B. AD. GA. I, 638). . 11) 428, 2: ואשר בהן [בברכות] יוצא מגדר הזה 1של ברכות סמוכות שחותמות ואינן פותחות בברוך] כגון ברכת חתנים'וקידושא ואבדלתא ואחרות כבר תרצום לנו כולן מורינו י״א והטעם שלמדונו בקצתם לפי שפעמים נאמרות אותן הברכות שלא בסמיכות ורז״ללארצו לחלק וכו׳• So auch b. ADERET in den Chidduschim zu Berach. 11a und in GA. I, 317. 318. 12) 539, 3 geg. Ende: והורונו חכמינו שבדורנו שהרוצה לשמור בתו גדולה שלא יקדשנה שום אדם שלא לדעתו יאמר לה שתאסור על נפשה כל כסף ושור. כסף בעולם שיתן לה שום אדם לשם קידושין שלא לדעת אביה findet hei b. aderet {GA. I, 602, mit R. NISSIM GA. 27 zu gegenseitiger Erläuterung verglichen), namentlieh, in den Worten: וכן הנהגתי אני במקומי להסיר המכשלות מפני הרמאין eine schlagende Parallele. 13) 571, 3: ומטעם זה התירו לנו מורינו י״א לתת עלי ראשינו כובעין העשויין מלבדין להגן מן השמש מפני שהם גם כן קשים מאד ולפיכך אע״פ שיש בהן כלאים התירו אותן לפי שאין דרך לבישה בדבר קשה כל כך• Alles in voller üehereinstimmung mit B. ADERET’s GA. I, 762. Sogar die kurz vorher im Chinnuch angeführte Stelle aus dem palästinischen Talmud (Kilaim 9, 1) wird daseihst gleichfalls angegeben und ebenso erklärt. (Dass dieselbe auch anders erklärt worden ist, darüber s. unten § 5 Nr. I, 10.) . 14) 592, 3: [ופירשו מורינו י״א שאיסור זה [למשכן כלים שעושין בו אוכל נפש אינו אלא כשמשכן הכלים הנזכרים שלא בשעת הלואר. אבל בשעת הלואר. וראי מותר למשכן כל כלים שבעולם דלא גרע ממכר שאין מונעין לו לאדם מלמכור כל כליו או למשכנן• So (nach dem Vorgänge des RABD. zu MAIM. N. Malive 3, 2) BEN ADERET bei R. NISSIM (Chiddusch. zu Bah. mez. 115a) und bei R. BEZALEL ASCHKENASI {Schitta mek. z. St.). B. Die von gleichzeitigen Autoritäten angeführten Lehren, denen wir in der . Schule B. ADERET’s wieder begegnen, sind: 1) 273, 3: ולא הורו מורינו שבדורנו לסברא זו אלא מי ששכח [לספור ספירת העומר] יום אחד (1יאמר אמש היו כך בלא ברכה ומונה האחרים עם כל ישראל•׳ Dieser Ansicht des Tosafisten 2ר ״י) stimmt R. JERUCHAM {Töledot Ad. ivech. ף Die hervorgehobenen sechs Worte giebt ed. Ven. I. 2) In den hierher gehörigen Tosaf. zu Menaeh. 66a זכר ist nach dem ersten Worte נראה hinzuzufügen:׳לרבינו שמשון ברבי אברהם wie aus Semag, Gebot 200, ersichtlich und wegen der später folgenden Worte ׳ועוד אומר zu denen, das Subjekt sonst fehlen würde, nothwendig ist. ,