Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 118

115 GA. 156) verfochtenen Ansicht des E. ACHAI VON SCHABCHA (Scheeltot zu Abschn. Kedoschim Nr. 100), ferner der Tosafot (zu Berach. 85a ולמאן) und des E. SEEACHJA HALEVI (zu ders. Stelle, in ed. Pressburg des ALFASI, fol. 31a). 3) 248, 4. heisst es:ישראל שאנסוהו והראה ממון חברו פטור ופירשו מורינו (1(ז״ל) דלא סוף דבר אנסוהו בגופו אלא אפילו אנסוהו בממון שיקהו לו ממון אם לא יראה ממק חברו והראהו פטור רכל מראה על ירי אונם פטור ואינו חייב אלא במראה מעצמו (2וכן כתב הרב רב אברהם בר רב דוד ז״ל• Diese Ansicht spricht auch B. ADEEET (GA. I, 580) aus nach dem Vorgänge des hier auch im Ghinnuch genannten E. ABEAHAM B. DAVID in dessen Chidduschim zu Baba ־kcrna 116b, (angeführt in שטה מקובצת zu diesem Tractate, fol. 185). — Dass der im Ghinnuch dann folgende Satz ואם נשא ונתן ביד חייב ואפילו על ירי אונס נפשות nicht ebenso mit B. ADEEET, sondern vielmehr mit ALFASI (zu Baba Tcama a. a. 0.) und mit MAIMONIDES (2 ,8 ה' חובל ומזיק) übereinstimmt, stört unsem Nachweis um so weniger, als genau dasselbe bei dem ausdrücklich genannten EAJBD. zutrifft, ferner aber eine derartige Verbindung der gegenüberstehenden Erklärungen, wie Ghinnuch sie giebt, in diesem Falle allerdings zulässig ist, wie SABBAT AI KOBEN (zu Ghoschen mischpat 388 Nr. 22) ausdrücklich bemerkt und aus des NACHMANIDES Schlussworten in den Milchamot zu Baba hama a. a. 0. hervorzugehen scheint. — Auch B. ADEEET in den Chidduschim z. St. (mitgetheilt in שטה מקבצת das.) stimmt, abweichend von seinem angeführten GA.ן dem ALFASI zu; eine Combination der beiden Lehrmeinungen kann daher um so weniger befremden. 4) 278, 3:ובענק■ הסנדל פירשו לנו מורינו י״א שסנדל הוא בכל מקום של עור וזהו שאסור ביום הכפורים אבל לא של מין אחר• וכללא דמלתא לפי קצת הפירושים דבל שהוא ראוי לענין חליצה, כלומר שהוא של עור, הוא אסור ביום הכפורים ומותר לצאת בו בשבת לרשות הרבים וכל שאינו ראוי לחליצה כגון של שעם ושל גמי ורוצי וכילי ושאר מיני עשבים מותרין ביום הבפורים ובלבד שלא יצא בהן למקום שאינו מעורב רמשאוי חשבינן להו, ומן המפרשים רבים ונכבדים מתירין לצאת בכולן לרשות הרבים — Alles genau wie B. ADEEET in den Ghiddusch. zu Jebamot 102b. 5) 285, 3:, ודין שותפין שקנו אתרוג בשותפות או אחין שקנוהו מתפישת הבית שאם קנוהו על דעת לצאת בו יוצאין בו כל אחד מהן ואין צריכין זכייה זה מזה , כן הורו לנו מורינו י״א ist ganz dasselbe, was B. ADEEET in GA. I, 62 — freilich להלכה אבל לא למעשה — behauptet und — ohne jede Einschränkung — in seinem Namen seine Schüler VIDAL DE TOLOSA (im Maggid mischne zu Lüldb 8,11) und JOMTOB AUS SEVILLA (in חידושי ריטב״א zu SuMca 41b) im Gegensätze J) Dieses ganz vereinzelte, wahrscheinlich fehlerhafte finde ich überdies nur in ed. Yen. I. 2) So in ed. Yen. I ganz richtig; in allen folgenden Ausgaben fälschlich: p! •כתב הרמב״ם ז״ל