Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 107

104 Aus dem ersten dieser Beispiele (Ghimiuch 175, 1) kann man zugleich ersehen, dass die im Ghinnuch benutzte TJebersetzung des Sef. hamisw. mit Zu- Sätzen versehen gewesen, welche in unserer Tibbon’sehen TJebersetzung sich nicht finden, also nicht von MAIMONIDES herrühren. — Wie in den Citaten, so bemerkt man auch in den vielen stillschweigend benutzten Stellen aus dem Sef. ham. leicht die Abweichungen der im Ghinnuch erhaltenen Uebersetzungsfragmente von der bei uns gangbaren Uebertragung 1). Man vergleiche in dieser Beziehung Ghinnuch 491, 1 mit Gebot 176 und 523, 1 mit Verbot 26 des Sef er hamizwot. Aber auch in den von Chinnuch frei benutzten, also umgestalteten und mit erläuternden Zusätzen versehenen Stücken des Sef. ham. kann man bei einiger Aufmerksamkeit die Eigenheiten der zu Grunde liegenden TJebersetzung deutlich erkennen. Man vgl. z. B. Ghinnuch 599, 1 mit Yerb. 214 des Sef. Dass nun aber NACHMANIDES und Chinnuch ein und dieselbe, von der Tibbon7sehen abweichende TJebersetzung des Sef. ham. benutzt haben, zeigt eine Yergleichung etwa folgender Stücke: _ T1BB0N6c11e TJebersetzung Yerbot 165: . ודע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא יל ו ה מתו וזה פשט הכתוב באמרו ומן המקדש' לא יצא וכבר התבאר בשני מסנהדרין וכו'• Verbot 9: ואל תחשוב שלאו זה הוא לאו שבכללות כי הוא כבר חלק אותו בזכרון העונש• Verbot 199: .והוא אמרו לא חאכל־1 על־ייו חמץ וכינוי שבדה עה כבש הפסח שאנו חייבין לשחוט בין הערבים• Citat bei nachmanides zu Hegel 5: (וראיתי להרב במצוה קס״ה שחשב לאחד שני המדרשים אמר0 ודע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא ילך אחר המטה וזה נגלה מן הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא וכך נחבאר בפרק שני מסנהדרין• Zu Verbot 9: ואל־* תחשוב שזהו לאו שבכללות שכבר הפרישם כשזכר העונש• Zu Yerbot 199: .והוא אמרו יתברך לא תאכל עליו חמק מלח עליו היא שבה על כבש הפסח שהחובד־ז היא בזביחתו בין הערבים• Citat bei Chinnuch Nr. 157: (וכחב המערתיק בשכם הרמבמז״לס דע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא ילך אחר המטה וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא וכך נתבאר בפרק שני מסנהדרין וכו׳• :259 .Nr ואל־1 חחשוב שזהו mS שבכי^^ח שר־זוא כבר ה פר יש ם ־כשזכר העונש• Nr. 487, 1: (כתב הרמבמז״לס מלח עליו שבה על־1 כבש הפסח שהחובה בזביחתו בין הערבים• 0 Vgl. oben S. 20.