Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1871-01-01 · 1871 · page 72

69 seiner Ansicht in Uebereinstimmung findet1)? oder wenn er erklärt, sich keines angegebenen Grundes für ein Gesetz zu erinnern und als eigne Vermuthung ausspricht, was er in einem allbekannten, von ihm öfters genannten Autor hätte finden können2)? oder wenn er in den Mittheilungen gelehrter Zeitgenossen die lediglich aus den besprochenen Stellen des Talmud entnommenen Erklärungen als solche nicht erkennt3)? — Denselben Mangel bekunden andere verwandte Erscheinungen. In demselben Chinnuch, wo eine Abweichung von MAIMONEDES oder NACHMANIDES bescheidentlichst entschuldigt wird4), bleiben doch oft deren Erklärungen ganz unbeachtet5). Manche als eigne Vermuthung oder Ansicht gegebene Aufstellung findet sich bereits in den wiederholentlich genannten Schriften vor 6) und nur der Rest, aber auch dieser בפי' החומש• Hierbei aber batte Verf. nur den Commentar zu 3. Mos. 10, 6 im Auge, übersab aber den zu 3. Mos. 21, 12; denn in dieser Stelle ist ausdrücklich gesagt, was er als Meinung des N. eben nur vermutbet. J) 564, 2 Scbl. in Bezug auf maimonides; 166, 2 in Bezug auf nachmanides, vgl. 96, 2 und hinsicbtlicb des ihm sonst so geläufigen Sef. hamizw.: 163,1 Scbl, שד,ןא :2 ,173 ר p ובשני התולעת איני יודע ומכר שאמרו ז״ל עליו דבר ואפשר גם רמז שישפיל עצמו ויהיה הרמז מצד השם תולעת• Aber diese Erklärung giebt bereits raschi zu 3. Mos. 14, 4. והא דאמרינן דבל שטועה ברבר משנה לעולם חוזר פירש לנו מורי ו״א :4 ,241 ף דלאו דוהא משנה ממש אלא כל שהוא מפורש בתלמוד בדברי האמוראין שהוא הלכה וטעה בה הריין גם זה טועה ברבר משנה יקרא Aber das ün Talmud (Sank. 33a) ausdrücklich bemerkt in dem Passus: '3 ,596 — •אמר ליה רבינא לרב אשי וכן heisst es:ודרך כלל למדונו מורינו י״א בענק עדות שכל שירע עדות לחברו והיה בתחלחן בכשרות כלומר שלא היה פסול לו ונפסל בנחים וחזר לכשרות כגון שנתרחק כשר הוא להעיד לו אף על פי שנפסל בגתיים ואם היה תחלתו בפסלות אע״פ שסופו בכשרות פסול ואין צריך לומר תחלתו בכשרות וסופו בפסלות שפסול כיון רבשעת העדות הוא פסול Auch diese Erklärung giebt schon der Talmud; sie ist in der unangefochtenen Boraita (Baba batr. 128a) in dem Satze: 'היה יודע לו בעדות וכן enthalten. 4) 570, 2 betreffend maimonides; 285, 2 Schl, nachmanides (s. dess. kabbalistische Erklärung zu 3. Mos. 23, 40). 5) 40, 2 gegen More III, 45; 41, 2 abweichend von dems.; 18, 2. 19, 2. 20, 2, 21, 2. 117, 2 ohne Rücksicht auf M. III, 46; 440, 2 ohne Benutzung von nachmanides zu 1. Mos. 1, 29. — Jedoch ist 101, 2 allerdings Besseres als M. III, 45 gegeben und 355, 2 das Wesen der חרמים richtiger als M. IH, 39 erklärt. 6) 62, 2 ist “״לפי דעתי ausgesprochen, was nachmanides zu 3. Mos. 19, 19 und 5. Mos. 18, 9 bietet; ebenso 236, 1 in Beantwortung der Frage, weshalb Gebote und Verbote gleichen Inhalts im Gesetze wiederkehren, giebt Gründe, deren erster bei N. zu 2. Mos. 23, 24 sich findet; — 206, 2: 'ועוד אומר לי לבי" וכן»,