Jüdische Rundschau · 1936-08-21 · Heft 67 (21.8.1936) · page 14

I. ..!ווו H■ I# י יו®ו, ini;, י י* מזיו .״ ״מ.41 "* HEBRÄISCHE BEILAGE DER jODISCHEN RUNDSCHAU Redaktion: Dr. S. Kaldko מוסף עברי ג׳ אלויל חרצ׳ו׳ גליון י״ו ׳ שנה ב Nr 67 / 21. AUGUST 1936 נ!ר הוא גי3!י־ןךדךח?ם׳ אולי־ ו1ת3ע16 אוחי ל9ש5ט־חגריםז הקזיר(=- ענה) לוופן ואפר: - כשהוא אומר׳ ^?!ר את?יורי »גי׳ אין לי?יליר17 ןלא־כלום׳ אתבע אותו לדין׳?קן*א?רקזאןי צ!ךתיאת ציוריו הוא•• •סקיפגת,־ _______ ע#״י* דריגגיג עד־זכר1ן באלול: ב. י1ם־הולדתו של מנהם־מנדיל אוסישקין (תרכ״ג)׳ נשיאי-הדירקט1רי1ן של הקרן־ הקימת־ לישראל וחבר האכסקומיבה הציונית. מראשוני* מיסדי התנועה הלאומית». ה. כ״ה שנר, לועידת רומני' - ועידת קבוצת־ חברים שנתרבזה מסביב לטרומפלדור וצבי ש ץ, אשד בה הונח היסוד לתנועת ה״חלוץ" שבימינו ולצורת ההתישבות הקבוציתי בארץ ■ ח. נייסדה נהלל •תרפי׳א׳ בעמק־יזרעאל׳ מ1שנ־ העי בדים 6 הראשון■ שנוסד בארץ אחרי מלחמת־ העולם• - י1ם מותו של 4חמן ם רק ן •»186* 1924 ו׳ ממיסדיה של התנועה הציונית־סוציאליטעית וממנהיגיה של מפלגת פיעלי־ציץ" י״א. נוסד "גדוד העב דד, 20ל! מחברי ר,"לגיון היהודי' ומבני־העלית, השלישית: מטרתו רדתה לכבוש6 את הארץ בכחותיו של הפועל החלוץ ויצירת י תנאי־חיים קבוציים בארץ. י״ד. נוסדה "עין־חרוד' ,ת, פ״א־ אחת הקבוצות הגדולות ביותר בארי! על־ידי חברי "גדוד העכורה" ו״השידר־'"השיר " גוסד -שנה תרס״ח). י״ט. יום־פטירתו» של ההסטוריוף היהודי הגדול צבי־הירש ר־ער־ך גרץ(;•-;■ז:-!,. חבורו הגדול"תיל־ דוח עם ישראל• תורגר לעברית עיי ש 0. רבינוביץ• כ״ד. יום־ פטירתו של המשורר העברי יהודה* ליב גיר דו ן יתקצ״א־תרנייב■■ הגדול במשיררי־ ההשכלה» ■ (קצור תולדות־חייו׳1 פרסמנו נ״מוסף העברי' גלייונות ג׳־ד׳ שנת תרצ״ה ונכנסו גם בקובץ 4־• "מקראות"'. ם?רים חך?ים: ם ל,'ן חדש - עברי־גרמיי ביאת מ *■ •־זף חוב• ננ-מיו 1יז׳ ויגה־יריהלים׳ תרצ״ד• הסלרי מכיל נכלעג ני חדזקי׳ הלשון שנזד&י בזמן 1 אחרין׳ בייפף דקדרהי' יפים נקי להשיג 3כל בתס׳־ס -׳ססרים - 75־3 מרק 3םוךה ה;עב.״י — עלין פדגוגי *דו־ירחיף בעריכת ד״ר ס קאי1?־ ■ ע״עיצאו לא״ד ג׳ גליונ״ת• הגליץ ד י>פיע בסיף אליל ש• ז* לחתים אצל המשרד לתרניח עבריה• שק״י ההס-?' הנייגית בגרמניה׳ — 33 פניג עם רמשליח• auifonJpm. 17) ihn“. (ל>ז 1)!"*rasidcn•. 2) nationale Bewegung. 3) Komm (eine Stadt A nsiedlutig. 5) )®ndwirt* יי K4) kollektiv־in Sud *chalil iche Sireliunßrn au! der (iniruilaj!:«» inHiviiiiieller hult, ahef mit Au.schluS jocLr Lo!1u»rh*jt. 6) rrob^m. ,״Wirt (10 .7) SohatJunjf b) '1 4) I fmor1k*»r ,rurr. 11) Biographie. 12) Sammlung; Sammelheft ,:י I ...מפי חכמים תב1נים ה, קול ודזלי־בךלין׳ ו?ת1?ם??!? np# (א ןם מ^ה^ז־מגחם<־ 9?ןלסץ»•?סח וא&ר: את ןז^ל עע»ה אלהים יפד. - v r •in ▼¥ * ׳ר רון »דוד׳ שר?ה לג!ש*? m החז עם »ת ור?נסם הגון3׳ "קפץ ושאל: ־־ מאם ום?בודו?שוי יפה?• •. לא ןבוך4?ר?נחם ועןה לו??נוחה: ־־?ן׳ אז־וגי הברון׳?גבן אני,עשרי י?ה••• ב) שמואל הולךמיים׳ ראש־ הרפוךמים 5?גךמג:ה׳ לא:דע.עד יומו האןזרון לנמא את ארמנית 3ןזל?ה°• אמר?ליו איש־ ריבו7 מי?אל 1קש: ־־ הולדמיים אי! לו שיור8 מן ס:ףדות׳ א^א ־־?ישונו הורמנית בלבד ־ ג) ראו את אייזיק־מאיר דיק (סופר ו8קז?ילמ עברי?ףל(ה במאה שעברה)׳?הוא ממלך ג- הולך) ורחוב ומדבר לע?מו• א?!רו לו: - רבי אייזיק־מאיר׳ ה:?את׳ חלילה10׳ מדעתך׳?א$ה כדבר לעצמך? ךגז" אייזיק־מאיר ח׳שיב(־^ה): -זאת לי הפעם הראשונה בימי־מ!,׳?אני מדבר עם אןם׳ שיש בו ח?$ה ודעת׳ ואתם ואים ומבלבלים2' אווזי•• ד) ל?ר אורי ומכם לברמן 0יו תתלה (=בראש1נדי> לדידם׳ אולם לסוף נפל איזה?ז?םיך3נ ניגיסם והיו ןבובים(־־שונאים) זה לזה• פעם אחת אמר מי־שהוא ללורמן: 15־־ אורי ל1עז" זעליר׳ ש?מה מציוךיך לפני בוא־תעם - לא יהיה קרקע בב1א1׳ עליכם לא לעזוב את המקוים אלא מתוך הברה™ מלאה בהכרתו של פתרון בעית<* גאולת־הקרקע בארץ במשך השנים הבאות - כי רק אז נהיד, אדונים בה׳ ואם חלילה לא נגיע לכך - בל עמלנו לשוא! בא״י יוצר" גיטו אקונומי נוסף׳ פמו בכל העולם כולו! חשבו על זה׳ עזרו לנו! ואם תחפצו - נגאל! ־ T J) Bankstf (TaWrunde). 2) beschämen. 3) Buckliger. 4) verlegen, verwirrt werden. 5) aussprechen. 6) richtig (Vorschrift8mä&ig). 7) Gegner. 8) He•!; Überbleibsel. 9) ״Maskil“ — Aufklärer. 10) Gott behüte! (im ganzen war die!־'rage: Bist du, Gern behüte, verrückt geworden?). II) nirnen; böse werden. 12) «tören; hindern* 13) Kon- {!!kt 14) verleumden; üble Nachrede führen. 15) Zeichnung. kenntnts. 21) Problem* 22) geschaffen werden (enfslehen). י^ראל נטול־קןרקןע1 למוך קוץסוומזי של ם• *יטיעמיז לפני שנים רבות׳ כשלמדתי את ההיסטוריה הנללית עשה עלי רושם בל־ימחהי אותו מלך שבימי־ הנינים י׳ שקראו לו "יוהאן נטול־קרקע"6• לא הבינותי מה •רישוי של "מלך נטול־קרקע- זד, ז יש מלך עליון דש מלך אביון• אדמתו של זה מרובה׳ אבל גם לשני יש משהו׳ אולם מלך׳ שאין לו קרקע לגמרי׳ הרי איננו מלך! ואף עם ישראל "נטול־קדקע' הנהי׳ מלך אניון הרוצה למלוך בלי קרקע! - במלים אלה גלימהי כל הטרגדיה של האומה הישראלית א1 ביותר דיוק» - של הסתדרותנו הציונית, שבמשך 55 שנה׳ מיום ר,עליה הראשונה של הב לוים עד היום הזה׳ נשארה למעשה בלי קרקע. עומדים לפנינו תפקידים גדולים וחשובים: מעליה׳ השפה העברית׳ העבודה העברית־ יחסינו« אל הממשלה׳ יחסינו אל הערבים ועוד• יבכל־זאת׳ נל השאלות אינן מגיעות בחשיביתן לשאלת־ הקרקע׳ שהיא שאלת־השאלות• כי הרי ביחס לכל השאלות האחרות שהזכרתי כאן־ אם לא נצליח היום נצליח לאחר שנה: אולי יוטבו יחסינו עם הממשלה בעקב®, השפעות שונות* אולי ילמדו הערבים להבין את נקודת־מבטנו"׳ אולי יבינו כל היהודים׳ שבלי שפה עברית - אץ לנו תחיה. והוא־הדיף׳ בנוגע לשאלת ד,עליה׳ פי הרי יהיר, לנו תמיד מספר גדול של אנשים׳ שירצו לעלוה׳ והוא יספיק לנו לעשרות ולמאות בשנים׳ אבל הפרספקטיבה של רכישת־ קרקעות״ היא דלד, ומצערת <=» קטני׳)• ואפילו בתנאים הטובים ביותר׳ מוכרחת רכישת־הקרקע להיות קשה יותר משנה לשנה׳ משום <־־ מפני) שא״י אינה מדבר ולכל דונם ודונם יש לו בעלים משלו׳ ותנאי״ קודם לרכישירקרקע הוא - רצון־ הבעלים למבור אותר, לאחרים ־ הרבה סיבות וגורמים לדלות עבודתנו הקרקעית׳ אולם הגדולה ביותר היא אדישותו" של עם־ד,יהודים וגם של הציונים לשאלה זו׳ שאינם תופסים את חומרת־המצב*,־ תקלחגוי(» גיח> העיקרית היתה - אפיסת־כסםיםי<• גל הדבורים על היזמה הפרטית"׳ היו דברים ללא כל תוכן. קהלנו לא הבין׳ ששאלת־ הקרקע הלאומי׳ היא שאלת ־ הגאולה־ שאלת־העתיד של האימה׳ שאלת־ההצלה" של העם היהודי מד, עשתה האומה בכללה וההסתדרות הציונית בפרט׳ בכדי למלא את-התפקיד הזה? אני *מקוד,׳ שיעלה ‘בידינו לאסוף בשנה זו רבע מליון לירה׳ אולם אם תתרגמו את הסכום הזה ללשון־ המחירים של הקרקעיות׳ הרי תקבלו 35-40 אלף דונם• האם זאת היא תשובתה של האומה?? .• חשבו על זה׳ ש״אם אינם מכינים בערב שבת אץ מד, לאכול בשבת״ - אם אין מכינים קרקע 1) ohne Land. 2) Vortrag. 3) elwc: unauslöschlich* 4) Mittel* alter. 5) ״Johann ohne Land“, lCönig von England (1167-1216). 6) Deutung; Erklärung. 7) verkörpert 8) genau; pünktlich. 9) Beriehung; Verhihnia. 10) infolg?: •!•Folge. 11) Geeichtepunkt 12 ebenso (die* trifft auch zu . . .). 13) Bodenerwerb. 14) Bedingung. 15) Gleichgültigkeit; Interessenlosigkeit 16) Schwere der Situation. 17) Geldmangel; Mittellosigkeit IS) Privat - Initiative. 19) Bettung- 20) Er• אןי בל הודאש! מזנונו* •ל יוד *«*דל׳ םדא»ניחללי*־*ל־«יב (51־ז גיסן נתקף* «יגוי «ידי «דיים נמקים"«נ1דחו נתור חס:!לזו י ונדקר• נסניונות־הם*) נממי «m מחברות*«ירים מברית• אנו מביאים «m* m■ משיריו מאחרוני» «יש «ו מיין נבואה לימים אלמ¬ לא אנו ןס(ה וריס“׳ גלנה- ןס^ה"׳ ןןל־8ף“ 3®nj• ןל גרן ויער שבחוהו ןאש 16 ־- 3ה צערי אך בל ל,ר!:אש! - שקהים, אם מ־עו — גןזליף זןרןים*י אויבינו?י ן*ו׳ גקזליך• נועךם,"• ןןן*םו את אראני ־־ |קים את ך,ןזךבות״י?!דיןה“ מךגנו??ךץ־אבות• ארץואךץ־אב1ת •»♦ (ליום־מותו העשירי) (מתון■ ןאומ1 י של ישיאל j ן ן < י ל בקיגגיס 0««י <ץאלמ .אוגןן־ח־) ... החברות הרבות, שיש לנו בכל אי? ל?תן!' תמיכות המריות» ורוחניות מעידות‘ על חסרון־ הסדר נהיי־צבותו... הן(־החברות) באו אלא׳ מפני שמצבנו בעולם בלתי־נורמלי הוא. אלמלי ג־**) ודינו חץם ככל העמים בארץ ידועה אחת שבד, היינו מד,וים* רוב יושביה. אז היינו יכולים לסדר ש• j r r r v * - j —* את חייגו באופן כזה. שהחברות היו למותר»... אלו היו חיי־הצנזר מסוררים היטב. אז לא היה מקום בחיינו להברות של צדקה7 אלד,... אולם נתזה» המגרעות הכלכליות«. שאנו סובלים «t : * r ד r מהן נתור»1 מחוסרי ארץ־מולדת׳ מתיחס" לא רק אל היותנו" עם. שאין ל1 ארץ־אבות׳ אלא אל היותנו!ש• - ״ י « t ז ן « עם שאץ לו ארץ בכלל. זאף־על־פי. שאץ שום ארץ אחרת יכולה להתחרות" עם ארץ־ישראל. די״ש . * 1 r שי r שהיא היא המטרה" לכל שאיפותינו, מכל־מקום" ' 1; T T י סבור ן־־מישב) אני. פי כל ארץ׳ אשר תהיה כלת עברית׳ תוכל להיטיב" ולתקן את כל המגרעות החטריות והרוחניות שבעמנו• שעליהן עמדתיבראשית־ ך3ךי. ערך׳■׳ י הרוה ידול מערך הקרקע׳ והנשמה העברית תוכל לברוא את ה״פלשתינד," שלו ין י — * .j j « ־ ש v התביעה" ההיסטורית. שיש לנו על - : r ־ * נ ♦ ד■ * ארצנו. ארץ־ישראל... * « T t * V ** ■ — יי I) nicht verzweifeln! 2) Nachlaß. 3^ Gefallener. 4) enge* griffen werden. 5) erdolcht werden. 6) Dolch. 7) Sykomore. 8) Zeder. 9) fortw^rfin; zurückatoSen. 10) Freche. II) Ruinen. 12) verwart«. 1}) Mut verlieren (״unser Geist wird nicht sinken“). 14) wir werden bahnen (bauen). 15) zum Trotz. 16) verbrennen (״ins Feuer schicken“). 17) werden wir pflanzen. 1) Rede. 2) Geben; Erteilung. 3) materiell, 4) zeugen. 5) austnachen; bilden. 6) überflüssig. 7) Wohltätigkeit. 8) Analyse. 9) wirtschaftliche Mangel. 10) als. 11) sich beziehen. 12) unser Sein (Existenz). 13) konkurrieren. 14) Ziel; Zweck. 15) dennoch. 16) verbesseren. 17) Wert. Bedeutung. 18) müssen; gezwungen •ein. 19) Anspruch, Theaterbrief aus Wien und Salzburg Von unserem Berichterstatter J. R. Wien, im August 1036 1 s war zweifellos die Theatersensation der theaterlosen .,SoiiiimT'.aiMm‘' in Wien, dieses Gastspiel Morris Schwarz.’ und seines!'!isemble?. I:s ist bemerkenswert, daß bei allem ganz uuliergewohnliehen Rre-setrinmnh, den Schwär/, mit seimr Aufiiihning des ״jo sc he Kalb" errang, gerade dieses Stuck, dem überdies cm semammeller Ruf vorangegangen war, beim Wiener The;iter|H1b!ikum sieh erst allmählich dutclizu* selecti vermochte. Der auffallend schwache Besuch der ersten Aufführungen lag wohl mir zum geringen Teile an der sominerliehcn Hitze jener Tage, als vielmehr darin, daß das Stück mit seinem tief mystischen Ideengehalt weder־von der allgemeinen l’resse — trotz tler begeisterten Kritiken über die rein ktiii'tlerisiheil Seiten des Spiels und der Regie — noch sogar von einem Teil der jüdischen Presse recht verstanden wurde. So konnte von dieser Seite eine Einflußnähme auf das jüdische Publikum nicht erfolgen. Hierzu kam noch die nicht uninteressante Beobachtung, daß erst mit der Verlegung des Gastspiels vom Bürgertheater in die in der Leopoldstadt gelegene Rolamlbühne das Publikum augezogen werden konnte, obwohl das Bürgertheater, in dem das Gastspiel die ersten zehn Tage absolviert wurde, nicht viel weiter entfernt ist. Ob das nur geographische EntfernUngen waren0 Jedenfalls war diese tlebersiedlung der erste große Publikmnserfolg, In der letzten Woche seines Gastspiels brachte Morris Schwarz nicht weniger als drei Premieren: Jakob Gordi ns ״Gott, Mensch und Teufel“ in einer Neubear* beitun־״ und Neuinszenierung durch Morris Schwarz, und die beiden' S c h a I o m A 1 e j c h e m - S t ü c k e, dem 20. Todestag des grollen jüdischen Humoristen gewidmet, ״T e w j e, d c r M i I e h i g c r“ und das zeitlose ״Schwer zu sein ein Jude“ zur Aufführung. Mit dem ״faustischen“ Drama Gordins vermittelte Schwarz in Regie und Spiel interessantes Theater. Er erwies sich hier wieder als überaus geschickter Theaterregisseur mit wirklich überraschenden Einfällen und gleichermaßen als interessanter Darsteller von mephistophelischer Wucht und Größe. Alex S t e i n, ehemaliges prominentes Mitgl! cd der alten ״Wilnaer Truppe“, der den Gegenspieler im Stück und auf der Bühne gibt, repräsentierte als ״Herschale Dobrowner“ durch sein fein abgetöntes Spiel die alte Wilnaer Schule. Wesentlich echtere, weil natürlichere und ursprünglichere Töne schlägt Morris Schwarz bei Schalom Aleichem an. Sein ״Tewj e“ atmet die Luft Schalom Alejchemscher Landschaft. Schwarz, gibt dieser urwüchsigen Gestalt des Tewje den ganzen Reichtum jüdischer Folklore. Sein Tewje ist innig und kraftvoll, tragisch und humorvoll, einfältig und klug. So wirkt Schwarz, am besten, wenn er Schalom Alejehera in Pastellfärben zeichnet, lyrisch und zart, ohne jegliches Pathos, wie etwa in den letzten Szenen des Stückes. Das Schönste aber schenkte uns Schwarz in der Aufführung von ״Schwer zu sein ein Jude“. Dieses Stück ist so für alle Zeiten geschrieben, mit so viel Wehmut und so viel Trauer, so viel Liebe und so viel Herz, mit so viel Humor und Witz, daß es immer die gleich große unwiderstciilichc Wirkung ausübt. Wir haben das Stück vor nahezu 15 Jahren durch die ״Wilnaer“ in einer unvergeßlichen Be- Setzung gesehen, wir sahen es in einer blendenden Aufführung mit dem Schwarz-Ainerika-Ensemblc vor zwölf Jahren und nun wieder (just an dem Abend, da draußen in der Praterstraße. antijüdische Rufe ausgestoßen wurden). Und vielleicht noch nie hat das Stück so gepackt, schien es so, als ob es erst gestern, nein heute vom Autor verfaßt worden wäre, wie diesmal, nie war es so tragisch aktuell, so nahe wie heute. Ueberaus interessant gestaltete Morris Schwarz seinen Abschiedsabend, in welchem der Künstler einer, Akt aus einer Aufführung von Perez ״Goldener Kette“ brachte und in weiteren Einaktern einige wahre Kabinettstücke feinster schauspielerischer Darstcliungskunst vermittelte und schließlich Schwarz im Solo, wo er seine vielseitige Künstlerschaft als Rezifator, Sänger und Schauspieler unter Beweis stellte. Es war ein großartiger jüdischer Abend, voll reinsten künstlerischen Genusses, ganz dazu angetan, dem Wiener Theaterpublikum, das diesmal den Saal bis aufs letzte Platzchen fülite, den Abschied schwer zu machen. ש Die Theaterstadt Wien hat jetzt bekanntlich ihre Wirkungsstättc von der Donau an die Salzach, von Wien nach Salzburg verlegt, dorthin, wo Max Reinhardt auf Schloß Leopoldskron seine Residenz aufgeschlagen hat. Salzburg, wo italienische Barockkunst in die unverfälscht österreichische Landschaft hineingewachsen ist, wo verschiedene Kulturen in schöpferischer Synthese sich fanden, ist zu einer großen Leben gewordenen Idee crnporgcwachsen. Soll noch erwähnt werden, daß auch Juden an dieser Erfüllung der Salzburger Festspiclidee schöpferischen Anteil haben? Daß der Jude Max Reinhardt an der Wiege des heute gerade jubilierenden ״Jedermann“ stand und noch andere jüdische Künstler, Schauspieler, Dichter und Musiker den Ruhm des ״Großen Welttheaters“ in alle Welt hinaustrugen, vom ersten Augenblick an, da diese Ideen Hugo von Hof mannsthai und Reinhardt vorschwebten. Anläßlich der dieser Tage unter besonderem Glanz erfolgten 100. Jubiläumsaufführung des ״Jedermann“, der die Spitzen des österreichischen Bundesstaales, die gesamte Regierung mit dem Bundespräsidenten und Bundeskanzler beiwohnten, befinden sich unter den vom Bundespräsidenten mit dein Ritterkreuz des österreichischen Verdienstordens Ausgezeichneten auch jüdische Künstler. So die ״Jeder1nann“-Mutter Fried«! Richard, die seit 10 Jahren, von der ersten ״Jedermann“־Aufführtmg an, diese Rolle verkörpert und zu den Pionieren des Salzburger Festspielgedankens gehört, ferner Lothar Wallerstein, der ausgezeichnete Regisseur der Wiener Staatsoper, der den Titel Regierungsrat erhielt als Anerkennung für seine großartigen Inszenierungen der musikalischen Aufführungen in Salzburg. Fäiiies der unvergeßlichen Pioniere der Salzburgischen Welttheateridee, einer, der dem ״Jedermann“ und dem ״Großen W'elttheater“ erstmalig seine begnadete Stimme schenkte, des Nichtjuden Alexander Moissi soll in diesen! Zusammenhang gedacht werden und seines ihm im Tod vorangegangenen jüdischen Kollegen Max Pallenberg, des ״,Teufels“ in ,!Jedermann“. Sie alie, und nicht zuletzt die großen Namen Tascanini und Bruno Walter, haben Salzburg zu dem gemacht, was es ist, und was es nach den Worten des Bundes- Präsidenten M i k I as werden möge; ein ״Olympia des Geistes und der Kultur“. Hachscharah in Schweden. Wir erhalten folgenden Berieht: Die schwedische Hachscharah ist heute auf zirka 50 Menschen angewachsen und verteilt sich im wesentlichen auf drei große Zentren, die in Südschweden liegen. Die Chaluzim und Chaluzoth befinden sich auf Einzelstellen, d. h. jeder arbeitet auf einem Bauernhof. Vor kurzem hatten sich ca. 30 Chawerim und Chawcroth in der Internatsschule in Västraby (Südschweden) zu einem Abschiedsneschef zusainmengefunden, um mit 7 Chawerim und einer Chawerah, weiche in den nächsten Tagen zur Alijah gehen, einige gemeinsame Stunden zu verleben. Der Galilleiter H. Winter eröffnete den Neschef mit einer kurzen Ansprache. Herr V e res schilderte auf Hebräisch die Aufgaben, die wir in Palästina zu erfüllen haben. W'erner Aron dankte als Chawer der Alijahgruppe den Rednern. Klavierstücke von Brahms und Mozart und einige Lieder umrahmten den gut gelungenen Abend. Werner Aron r