Jüdische Rundschau · 1937-09-14 · Heft 73 (14.9.1937) · page 10

מוסף עבר■ HEBRÄISCHE BEILAGE DER JÜDISCHEN RUNDSCHAU Redaktion: Dr. S. Kaleko סקום והברך15׳ ווןאי ובודאי ^ישמע ועזקמנו ויזעוןר16 לנו •••״ m :מ!ד עמךתי בהפיכה ואמךהי - רבונו־של־עולם, אל ת?ןי^ה17 כ!ךו1ך מאיש אמר18••• הבט וךאה דעת־נשים׳ שאפילו אם היו מו־בים בתחנונים9‘ לפני גזלן!־אכך׳ גם כן לא היתה ר!בזק^ה שןה רילןם20!• ואתה׳ אב רחמןוחגוין׳ על אנזת כמה וכמה! מ!ד נכמרו‘2 רחמיו של הייןדוש־ברוך־ הוא׳ ועמד מכפא־הדין רשב על כסא־ הרוזמים22׳ כי לא:כול להתנהג עם בניו גרוע23 מאיש אמר• ןל!רע את גזר*הדין• BSK1 ״ ו;5פר •חסד לאנןהם־•) ןרב דר׳ ין!קנ-p?> (נקי ב״לוידן"' (בדתה T » ־ T I T :1בערב יום־ד׳כפורים אבר בסרבי־ לחבר - ,!!בל׳ שדבי חיים הליטאי3 מת׳ אשתקד(=בשן!ז שעברה) נפטרתי4 בגללו מלהתענות ביום־פפור יחדו?.עדנו ז־ א^ני) בין שחרית למוסף• - ן! ה אתה ןוח4* - לגלג5' עליו חברו — אין־ זה יאפשר׳ שר' ך!יים יאבל וגם .יאכיל את האחרים?יום־?פורל - &;יך7׳ ש3ןי דדה מעשה — השיב הוסר בי - ליטצי זה בקי גדול היה ב״לו־ס"׳ בלק,׳ ומצא׳ •קוביז־טא בבר עכר יום־הפפורים ■ .• החייי 1ס?ךהית־■ 5זאןת ורראניב) iqp- יצפ״י gelobt »ei Er! 16) sieh erbt»iea lassen.!7) verhärten; erschweren. 18) Tyrann. 19) Flehen; Gebet. 20) leer; vergebens. 21) erwärmt; erregt (Mitgefühl). 22) ,,!Uchtituhl der Gnade“, im Gegensatz zu } 53י 9 5 א * ה ד י ״RkbbUihl des Rechts‘1. 23) schlechter; böser.!) ״Kalcnderkundiger“. 2) Bessurabier (die bcsaarahi• •chea Landjudcn galten zwar als sehr fromm, jedoch uewissend in der jüdischen Lehre, hingegen war die Gelehr• iamkeit der litauischen Juden berühmt, doch Dahme« die sc ea mit der Frömmigkeit nicht §o genau). 8) Litauer. 4) befreit werden; entbunden sein. 5) sagen; »prechen. 6) lachen; spülten. 7) etwa: 80 wahr ich lebe (Schwur)• 8) untersuchen. ("נעילה" (פפור־עם פעם ןצא הגךא (=ד?און רנניאל:הו‘) ז״ל <=ז?1לנ1 ל?ךכה) ם3ית־המךךש אסר תפלת־ נעי^ה"׳?קזהוא?צוב' מאד• אמר ^ןגדי" W (<^ה?זב׳ להגה?;יו הפיקו(??וקי ושמחה• ראו זאת כלןך5יו(=ד.עומוים *לעדו) ממהו מאד ושאלוהו: ־־־.עכבות של רונו מי^דם מה־פרושה4׳ ושמ^ה קזלאןןךי$ מה זו עו^ה? השיב לסם סגן־״א (אמר: ־־אחר תפלת־״נעילה" הךושתי׳ שמדת־ דין6 זקשה מתו?ה6 על עם־לשראל׳ לןפל זעלי לוי׳ כי איק?ה (=»ין> אראה בךזעה אשר תמצא את.עמי? אולם תיכף־ומלד׳?ואתי מוית־המךךש׳ שמעתי (שים מספ¬ רות זו עם זו• אמךה אשה לחוךתה: "הפעם תלדה לנו׳ ועןלת־השם7׳ שןה טו?ה ומוךכת׳ וטולוה אד וכך!" שאלה אול1ה ךעולנה8: "ו?חון זה מולן לך? הו¬ דיעי ןא לי(אדע!" סקרןה(=ע;וןה) לה: "ראיתי את?ל ן9$ל הך!דוש הזה איך הוא אם9 ןהתפלל ל?וי הזקד1ש־?רוך־ הוא מתוך וכי ואבקות וביקש סליל1ה וכ?ךה10 *׳ אז אמךתי ולכי: *לו אפילו לפד גולן וי?0ן" סיו מעתירים12?קה ומפ־ 14דרים13 וו.על הסלים׳ ןם כן ל!זיה מאזין ׳(D’5y!$=) ומקשיב(=שומע) לקול הוריות 2יל אמת ומה יומה לפני אב יוזמן׳\ 1) So wurde der bekennte ״Geon“ eue Wilna (״Wilnacr Gaon“ 1720—1797) berekhnct. 2) traurig; kummervoll. 8) ausdrücken. 4) was •oll es bedeuten. 5) ״strenges Recht"; schweres Urteil. 6) ausgespannt; hier etwa: verhängt. 7) mit Gotte• Hilfe. 8) Freundin. 9) fasten. 10) Verzeihung; Vergebung. 11) Mörder. 12) zudringlich bitten. 13) flehen. IC) horchen; lauschen. 15) Gott, הי1ם הזה הוא אות־הברית׳ 3י עוד יקום ישראל ״ ־T ־1• * r י י! ז " וגבר בארץ׳ עד עולמי־עד8 יקום׳ לנצח יהיר» V* ▼ *fl י J S •־ ־ T 1 T« ־ | t תסערנה* הסערות׳ תגהנה10 ה0ופ1מ (=■ ם«רה חזקת) ־ ן ־ 5 1 * t ז ז־!ז *!זז דדז להרגיז« ארץ׳ לשבר ארזי־עיולם12׳ להמיט« הררי־ ו*! ■ /•« י ן ־־ •* ״ ו - 7 : T ־ S - עד — אך את השמש לא תשבתנה*1 מטהרו . “ י V * ז TJT T l I V ישראל! לו גם כים רבו« חסאתיך׳ אם גם מעפר־ * 5 T ־ ־ 1 ־ ־ ¥׳ ־ י- 1־ ־ הארץ הרבית אשפות»1 - הנה נסלח לך׳ פי קרבנו־ T▼ T י « “ T *J T! ־ J י * זי! תיך אשר העלית על מזבח־אלהיך רבו ממספר V * »־־ V זוז־־ז * y vt s י - .... ח&אתיןז. ולא ש1ר ושה הבאת לעולה - בגי* V י V f I ״ *־ VT T I T, היז קרבנותיך - לכן יסלח לך ולא תאשם«... T T* ן | V* *••י•*' 1'1 J YJT ןלץ וו r1?<!#op הכוהן על עם־ישראל(.ויקרא" ט״ז ושם כ׳ג)׳ וחזיון זה דורש הכנה נפשית• אף &שה׳ כשעלה לקבל את לוחות־העדוח*1׳ ישב ארבעים יום בתענית - ״לחם לא אכל ומים לא שתרד - כלומר: התפ1נן לתופעה החשובה של קבלת־התורה כזה׳ שנפנה מכל עסקיו׳ ישב בהר וענה את נפשו. דומה׳ שבאותו הצום בא לידי בטוי התרוממות־האדם על יצר-לבו׳ המביא אותו לידי־חטא. ורק מי שמגיע למדרגת כזו ראוי לחזיונות געלים ממין זה. הצום של יום־הכפורים׳ הוא הצום היחידי בתקופה הקדומה הבא ביום קבוע׳ והיינו«: בעשירי לחודש השביעי. אחרי הורנן הבית הראשון נקבעו16 ארבעה צומות׳ שבאו לשמש הבעתי״־צער על הורבן־הבית ועצמאות18־ המדינה• ידועות גם התעניות שנגזרו בשעת עצירת־גשמים«׳ תעגיות־חלום ועוד ועור• במרוצתיי®־הזמנים התחילו לגזור תעניות על כל צרה שלא תבוא: היו מתענים לזכר מאורעות« היסטוריים שונים׳ כדי לקדם פני־הרעה ויש שהיו מתענים בכל יום שני וחמישי בשבוע׳ כל חודש אלול׳ כל עשרת ימי־״שובה"22 וכדומה. ןי3י?ןאול ger. 8) Ewigkeit. 9) stürmen. 10) hervorbrechen. 11) er• schüttern. 12) uralte Zeder. 13) wanken; wackeln. 14) zum Stocken bringen; aufhören. 15) viel sein. 16) Vergehen; Sünde. 17) sich schuldig machen. Todesfall. 13) Erscheinung. 14) ESundestafeln. 15) und zwar. 16) festgesetzt werden. 17) Ausdruck. 18) Selb• •tändigkeit. 19) Regenmangel. 20) Verlauf, Lauf. 21) Ge• •chehnis. 22) die Buäet&ge zwischen Rosch-ha-Schanah und Jom-Kippur. שנה ג mט תשרי תרציח׳ נליון ’״ 14. SEPTEMBER 1937 / Nr. 72 בעריכת ד״ר ש• קאלק1 יום־הכפורים ... קדוש היום וזה לישראל׳ יום סליחה ומחילה׳ ׳1' “ ד 1 י 1 ז י• ן• t! ד יום רגשות נעלים«• יום חסד ורחמים׳ יום יאחד2 t t ־!־ * « זו «־ «* ״ ו * ־־ לבב כל איש־ישדאל מקצה3־העולם ועד קצתו .. ביום הזה ידע ישחזל׳ כי כל אחיו בארצות־פזוריהם* — TS ־־ 1 T Y T ׳ T - J כמוהו יעמדו׳ ונמיהו עיניהם לשמים צ1ם*1ת8• r ־*־ג ■ץ ו ׳ t ־ - בשפה אחת ודברים אחדים לשפכו שיח* לאלהיהם, 'אלהי־ישךאל׳ אלתי החסד והרחמים׳ אלה שיוכן » •־ 1 ז יש• “v t ן ז־ ד *ז * -י את״דכאז... « ־ T הצומות1 בץק1ךאל (קטעים) המנהג בעם־ישראל לצום2 בהזדמנויות שונות׳ מקורו בתקופה ההיסטורית היותר קדומה8. הצום מופיע במקורים שונים ולשם מטרות שונות. בעת צרה׳ כשהשיגו את האדם רעות ופגעים*׳ רגיל היה לפגות אל אלהיו בתפילה ולישב(» לשנת) בתענית8 -אולי יראה אלהיו ורחם ונחם על הרעה. לפרקים* הצטרפה לרעיון זה של הצום עוד הבוונוד מצד האדם להעניש8 אח עצמו על חטאיו׳ שהם בוודאי גרמו® לו צרותיו• לסוג10 זה שייך הצום שקראו בני־ישראל בהנגפם" לפני שבט־בנימין(.שופטים" כ׳ כ״ס׳ תענית־מרדכי ואסתר (.אסתר" ד,)׳ ובתאי קריאת־צום בימי ירמיהו ("ירמיה" ל״ו). נוהגים היו לצום גם בשעת שהיה חולה בבית(.שמואל• ב׳ י״ב׳ ט״ז) ועוד. במו־כן היו צמים בשעת האבל2«׳ כמו שמצינו(<־־ מ1צ#יפ> שצמו עד הערב "על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ד׳ פי נפלו בחרב"(.שמואל" ב׳ א,׳ ייב). גם עבדי־דוד התפלאו על דוד׳ שלא צם אחרי מות־הילז• ופגע (= חלל) במנהג המקובל בישראל להתענות על המת ... ("שמואל• ב׳י י־ב׳ כ״א). יש עוד צום ממין אחד׳ והוא כעין הכנה לקראת תופעה18 חשובה• צום זה הוא צום יום־הכפורים. לדברי־התורה 3א צום זה׳ מפני שבאותו יום מכפר 1) erhaben. 2) vereinigen; eiocc. 8) Ende; Rand. 4) Zerstreuung. 5) blicken. 6) Klage; Gebet. 7) DemütL- 1) Fasttag. 2) fasten. 8) uralt. 4) Unheil. 5) Fasttag. 8) zuweilen. 7) Absicht. 8) bestrafen. 8) verursachen. 10) Art. 11) eine Niederlage erleiden. 12) Trauer; Wie gestalte Ich den {§€;11 ah hat? Für Schabbat, 18. September Wochenabschnitt: ״Haaslhu" (V. B. M. Kap. 32) f. ״Lauschet ihr Himmel, ich will reden, die Erde höre Sprüche meines Munds.״ Zu dieser üiiileitting bemerkt der Midrasch: ״Warum hat ,Mosche liimnu’i and Erde als Zeugen gegen Israel anperufen? ~ Er sagte ihnen: Vielleicht glaubt ihr, eleu Eiltidien der göttlichen (ilorie entfliehen zu können oder der Erde zu entweiche״? Wißt, riafi Himmel und Erde eure Schuld kundtim, denn es ist gesagt: Der Himmel wird seine Missetat eröffnen, und die Erde wird sich wider ihn setzen. (I lieh, Kap. 20, 27.) I:r sagte ihm n: Schaut auf Himmel und Erde. Sie, für die es mein Lohn und Strafe gibt, andern ihre -Bestimmung nicht; ihr, die ihr Lohn cnipt'angf, wenn ihr es verdient und Strafe erleidet, wenn ihr sündigt, dürft ihr von eurer Bestinnnnng ab«eichen?! Mosche sagte sieh ferner: Ich hin Fleisch und Blut, morgen sterbe ich. Wenn sie darin sagen wollen: Wir haben dielliora nicht empfangen! - Wer wird sie Lügen strafen? — Deshalb rufe ich Himmel und Erde als Zeugen an, Zeugen, die ewig bestehen! Warum hat Mosche 1 limine! und Erde als Zeugen angerufen? — Den Himmel als Zeugen für die Gebote gegen den Himmel, die Erde als Zeugen für die Gebote gegen die Erde.“ If. Für diesen Oneg Schabbat empfehlen wir das Quellenheft von Dr. I . Ehrmann: ״Ssukkot und Ssimchat Tora“ (Jüdische Lesehefte Nr. 16, Schocken-Verlag). Die ״Fest- Schilderungen aus neuerer Zeit“ (S. 20ff.) geben die Stimmung der Tage zwischen Jom Kippur und Ssukkot gut wieder. Das gleiche Heft enthalt viel und gutes Material zur Vorbereitung auf das Ssukkotfest. J. E. Die Literatur der Haskala <VI) Kalman Sch ul man (1810—1800) gehört zu den kompilatorischen Geistern der Haskala-Litcratur, der auf den maskilischcn Leser einen lange anhaltenden Einfluß ausgeübt hat. Besonders fand seine gezierte Sprache großen Beifall und wurde wiederholt nachgeahmt. Am meisten verbreitet war seine Uebersetzung Eugene Suc’s ״Mysteres de Paris“, die überall großen Beifall fand. — Neben anderen Gebieten widmete er sich auch dem Gebiet des jüdischen Altertums und verfaßte einige Bücher wie ״Schulamiili“, ״Die Rose des Scharon“ usw., in denen ehrliche Bewunderung und Liebe für das biblische Palästina zum Ausdruck kommt. Mosche Leib Lilien bl um (1813-.1910): Viele der führenden Schriftsteller versuchen die Haskala zu überwinden und neue Wege zu beschreiten. Einer von ihnen war Lilienblura, der in seiner eigenen Seele den unversöhnlichen Streit zwischen dem Alten und Neuen ausgefochten hatte und diese Probleme in seinem bekannten Werke ״Chatoth Neurim“ (Sünden der Jugend) zu gestalten suchte. Lilienblum war wie alle übrigen Maskilint zutiefst im Religionsgesetz und den Traditionen des Judentums verwurzelt, lim dann später unter dem Einfluß der Aufklärung dagegen aufzubegehren. Sein Zusammenstoß mit der russischen Literatur, besonders der Einfluß des Positivismus eines Tschernischewski und des Kritikers Pisarjew, war für ihn nicht ohne schwere innere Folgen. Er wurde innerlich ausgehöhlt, betont weltlich, ein flacher Rationalist. Durch den Positivismus neigte er zur Sachlichkeit und kämpfte gegen die Phantastereien und der übertriebene Haarspalterei talmudischer Dialektik. Bald sah er auch hierin seinen großen Irrtum ein. Die geistige Leere, ein Produkt der extremen Haskala, führte zu einem innerlichen Bankerott. Lilienblum war aber ein aufrechter und ehrlicher Kämpfer, um das nicht schnell einzusehen. Er hatte den Mut, das alles zu bekennen, und sein bereits erwähntes Buch ״Chatoth Neurim“ (1876) ist eine der großen Konfessionen im Stile eines Rousseau, deren wir in der jüdischen Literatur wenige besitzen. Es ist eine Autobiographie, in deren Zentrum das Leben der Haskala-Zeit stellt, voll von Unruhe, Kämpfen und einem schweren Ringen. Liüenblum schildert den Zusammenbruch, der dem ״Glauben“ an die allein seligmadiende Haskala gefolgt ist. J.M. Der Kalender der Jüdischen Künstlerhilfe Der Kalender der Jüdischen Kiinsterhilfe zeigt einen schönen Elan und einen frischen Zug. Schon das Titelblatt (das vortreffliche Porträt des Barmizwah-Knaben von Beatrice Lion) zeigt die nicht unwesentliche Beteiligung junger neuer Maler. Die schöne Landschaft von Heinz Rosenthal, das Stilleben mit der Arbeitslampe von Georg Hausdorf, Arthur Segals schönes Selbstporträt mit dem wollenen Sw׳eater und die vortrefflichste seiner neuen Naturalisten Anneliese Ratkowski mit einem ihrer besten Stilleben tragen sehr viel bei zu diesem neuen jungen Gesicht des Kalenders. Dieser aktuell lebendige Charakter wird auch betont durch Reproduktion des Plakats zur Gründung der Siedlung von Kfar Ussischkin des jungen Palästinensers Rudi Deutsch und durch die Abrabanel-Medaille von Walter Cohn. Die Vergangenheit ist mit Blättern alter Volkskunst und auch sonst nicht vergessen. Zu Max Liebermanns 90. Gehurtstag erscheint sein Gemälde ״Mutter und Kind“, ein Gemälde des 30jährigen; Geskel Salomon wird als einer der frühesten Judenmaier gewürdigt, der Kalender zeigt den schönen Kopf eines alten, lanHuirtigen Juden. Alles Lob verdienen Auswahl und Photographie der Bilder und die verständnisvolle Deutung von Prof. Landsher ger und Max Osborns bewährte Führung und die jüngeren Mitarbeiter Dr. Irmgard Schüler und Ljdia A s c h h e i m. Von Gertrud C h o s z i e s n e r, David Schönb e r g e r und Kurt Walter Goldschmidt sowie von Mascha ICaleko und Herta Kanner finden wir schöne Gedichte. Auch der Novellist Dr. S a m t c r hat ein Gedicht beigesteuert, Hanna Schlesinger (Ruth Morold) Donnerstag, den!6. September, 1937, 20,30 Uhr Turnhalle das Philanthropin, Hebelstra Be 18 DR. HANS POMERANZ neue Etappe zionistischer Politik 40 Jthra ilonlttiKh« Bewejunj — Zlonlitliche Politik Im Zaichan ■tat Mandat! - Oaa Jahr 1938/37 - Dar Widerhall des Peel-Barlchts In dar jüdltchan Welt — Die Probien» tfea XX. Konirotte• Wlrtachaftlicha Fragen in Gegenwart und Znkunft — Zlonleten und Nlchtiionleten — Anblick FRANKFURTER ZIONISTISCHE VEREINIGUNG Sukkoth und Ssimchat -Thora Quellenheft und Arbeitsplan Elieser L. Ehrmann: ״Sukkoth und Ssimchat Thora, ein Quellenheft“. Jüdische Lesehefte, herausgegeben von A. Leschnitzer, Nr. 16. Derselbe: ״Arbeitsplan für Sukkoth“. Rundschreiben Nr. 33 (1936) der Reichst׳ erfretung der Juden in Deutschland, Schulabteilung. Die ״Jüdischen Lesehefte“ wollen dem Mangel an ״billigen Stoffpublikationen für den Gebrauch von Schulen, Bünden und Institutionen der Erwachsenenbildung“ abhelfen. In ihrem Rahmen wurden von Ehrmann bereits Quellensammlungen für Purim (Nr. 20) sowie für die Omerzeit und Schawuoth (Nr. 22) gegeben. Anderen Festen gewidmete Hefte sollen folgen. Wie die Purim- und Schawuoth-Hefte ist auch das Sukkoth-Heft aus einem dringenden Bedürfnis der jüdischen Schule entstanden. Sie hat ja die Aufgabe, ein reiches und lebendiges Bild jüdischer Feste zu vermitteln, insbesondere dort, wo das Leben selbst nur einen matten Abglanz von ihnen zeigt und wo ein vertieftes Wissen tim ihren Inhalt die Bindung ans Judentum verstärken soll. Dieser Inhalt hat seinen Ausdruck gefunden in der ganzen weitverzweigten jüdischen Literatur von der Gesetzgebung der Bibel bis zur Dichtung und Erzählung unserer Tage. Wie sehr die Literatur selbst den Gehalt der Feste und unser Bild von ihnen ständig entwickelt und bereichert liat, zeigt z. B. für den Schabbat das großartige ספר השבת oder für Rosch Haschanah und Jom Kippur das neue Sammelwerk Agnons ימים נוראים• Dieses gewaltige, aber in einer weitverstreuten Literatur niedergelcgte Material konnte bisher gar nicht ausgenutzt werden. Die ״Quellenhefte“ nun sollen dem Lehrer das Zusammensuchen und Ordnen des Stoffes erleichtern und dem Schüler geeigneten und wertvollen Lesestoff bieten. Für Zwecke der Schule gedacht, verzichten sie auf jede Vollständigkeit in der Darstellung von Festbestimmungen und Bräuchen, besonders wo gute Darstellungen (wie z, B. Zobel ״Das Jahr des Juden“) leicht erreichbar sind, und legen das Hauptgewicht darauf, alle wissensmäßigen Grundlagen, deren Stoff in keiner zusammenhängenden Darstellung vollständig zu finden ist, zusaminenzustellen. So ist der Inhalt des Sukkoth-Heftes recht mannigfaltig. Es bringt Bestimmungen und Nachrichten aus der Bibel und rabbinischcn Literatur; die recht geglückte Auswahl aus Mischnah und Schulchan Aruch gibt auch den hebräischen, vokalisierten Text. Aussprüche, Legenden, Gebete und georaphische Darstellungen zeigen die Rolle des Festes im ahmen des palästinensischen Klimas. Aus der neueren Literatur findet man Schilderungen der Sukkothfeier im Osten und in Palästina, Gedichte von Morris Rosenfeld und Bialik, diese teils hebräisch, teils in Nachdichtungen von Dr. Fritz Arnholz, sowie die Erzählung ״Zwischen zwei Ber- |en“ von Perez. Aggadoth zum Tode Mosches (für Ssimchat Thora) beschließen aas Heft. Für die Lehrerschaft hat die Reichsvertretung zu diesem wie zu den anderen Quellenheften Arbeitspläne herausgegeben. In ihnen gibt der Verfasser eine über die Texte der rfefte vielfach hinausgehende Sammlung von Materialien, erörtert ihre Verwendungsmöglichkeit im Unterricht der einzelnen Klassenstufen und gibt methodische Hinweise für ihre Behandlung. Dr. Gustav Ormann