Jüdische Rundschau · 1938-08-02 · Heft 61 (2.8.1938) · page 4

מ1סף עבר■ _■י, ■_• 1 א1י, שהחרבתי' את ביתי...(מןחאןךה) זן3!ר ך3י י91י: פ?ם אחת $:יתי ה?סלןי נדרך׳ ן־נלנסתי לוורשה2 אוןת ^ךב1ת־ ןרו^ל?ם?1התפלל. אליהו׳ זכור לטוב׳ ןש5ר לי .על הפתח וה?!תין8 לי .עז?ןז9י?לך1י(=«מר) את תה^תי• לאחר שאימ¬ תי תפ^יתי׳ אסר לי: »שלוםזעליך׳ 31י!" £מךו1י לו: "שלום זעליף׳ רבי ומורי!" 5£ר לי: ב5י׳ מה קול שמעת בחרבה זו?"?0ךתי לו: "קומעהי נת־קול4 שסנה??ת 5יוןה ןאומרת: איי׳ שהחרבתי את 3יתי׳ ודרשתי את סי?לי5׳ ויז?ליהי6 את גני (גץ האמות!.., אמר לי:?ד׳ ה!י וחיי־ראשף! לא ב^ןה זו?לנד אומרת כך׳ אלא ב^ל יום ויום קזלש פעמים אומרת?ך׳ ולא עוד אלאז?כל שעה שיקזךאל נמקים לבתי-כנס" יו ת ולבתי־מךרשוח ועונים: "אמן׳ יהא שמה לבא מ?רך8..." הלןדוש־ברוך־הרא מנ^נע,: ראשו ואוקר: אשרי0' המלך שמקלסים11 אותו בביתו כל! סה־לו לאב׳ שליגלה את מיו: ואוי זלד.ם לבנים שגלו?על שלחן־אביהם!* לפי "ספר־וזאגןר," בשדות־יהזדה, שומרון והגליל עם הישימון(~גיד*י•) הרד לבם של וזכרי*.השומר• הראשונים... והם היו גם לאשונים לרדת מעל סוסיהם ולתפוס17 במחרשה,.. .אין לנו בטזזין בלי עבודה עברית!'— נשמעו אז בעין איום ואן הרה י* בדברי מנדל28... ו״השומר" התרי* אל הנשי••■ אלנהנד, די, 1)..frwii7ün7«"r.!5(fn. 2) Ruin■. 3) warten. 4) Stimm, da. H1WB1.11 5) Temp.!, P.lul. 6) verk.t.״.״, in. Etil führ«. 7) stw«. uocb mehr. 8) ״d« N.m. de. Allmiditi*« i.i gtpnewri!" 9) schütteln. 10) Heil■ 11) loben, prtittit. 1idh tr*f*n. 27) ergreifen. 28) Drohung und Warnung. 29) Mendel Portugal - Mitbegründer dt! ״Ha-chomer", gafailan 1921. 30) hiaitaueru. סל ק ״* II י י D (קקזתנים) ש1מר יערות־ הקרן-תקימת בשיך־אבריק׳, אלכסנדר ז יי ד, בסל אתמול חלל ן" ידיה מן המארב* מן *׳»•דת »ל«0נדר «ייוי וקן־השמירה העבר מ «»רץ׳ ודר. »יוד ס׳ולישי׳ סיסדיי־׳-יושימר■׳» שהיו »!עי עיד גתיים• נן י״ח (vi* סלד בשנת 1886 וסיגיריה) עלת »רעת׳ ועבד תחילת בוויי עגלון' pr«v.s* יבזכיון־יעקנ. »חר״נך נרמוו' נ״רושליס׳ ולסוף נתיר שימר גריינו-ן *יניס «»רץ• «י«י מלחפת-העילם תתישב *תל* עדשיס׳ השתתף‘«יסודת של תל־חי יבתגנתה'׳ היה נס חבר «גדיד• הענידת' ירי׳• נשנים תאחרוסת עני בשומר ביערות הקת־חקיסת נשיך־אגריק׳נן נ״ב תיה נמיתו• »ני מניאים נזה קשע מזברינותיו שנתירסמי נקינץ ,׳השומר*’• ... שרשרת ,השומר' עשויה חליות־הליות". הרעיון המפשט"׳ שנשאו החברים בלבם, קבל את בטויו*1 המעשי באותו חדר של בן־צבייי... ותמיד מרחף לסגי־עיני חדר זה. ןוויזים התכנסו14 בסוד* סתרים. גל מלה - סמל״, גל הצעה - הבלי* יצירה טבועים בה... ... מני או נשפך זים־חבדים על שדמותץהודד. והגליל. וסיסמת*1*,השומר* בשרה את מעשי* הכבוש בחפוצות־ישראל וכנשר. לבבות... מחדרו של בן־צבי ועד רחובות17 עברה תקופה שלמד, של בנושים». ובאותז החדר נתן גס האות השני של ״השומר״ — .נסר השומרים'. איש מהמסנד, לא־שערי‘ אז, ני אמרתו0* של ג ל ע ד י" תהפך במרוצת־נ־גמשן) השנים לאבן־נחף* על הרי הגליל ... ני לא כלם גגסרפוי" אל "השומר• מתוך תפיסה שלמה של הרעיון: מהם שנמשכו אך אל המעטה4* שלפף את ההוי* של .השומר"... אולם בעלי־החלומיות הראשונים היו ונשארו נאמ¬ נים לרעיונם היסודי. בהפגשם» «גיס אל פנים 1) Sh.ikh-Abr.lc. 2) HiBt.rh.lt 3) B.jr״nd.r. 4) Fuhrm.nn. KuUdi.r. S) St.inmetz. 6) ,ich bete.11{,7 .״) ihr. Verteidig..{, 8) ״Lafiaa dar Arbeit" — .in. i. J. 1920 •ua Mitfli.d.rn der jid. Ufira und dar 3. Alij.h {.bildet. Verbiodun{. di. .ich zum Zial «tzte. {roß. dhatuti.di. A״f{.b,n dur*־ufübr.n. 9) Somm.lw.rk ״H.ichorrW, er.rhi.n.n zum 25. Jubiläum der 1.H..cho1per*,־Or{»ni*otina. 10) Glieder einer K,«e. 11) «b- »tralrt. 12) Ausdruck. 13) Im Zimmer ton Ben-Zwi (ietzt Verfitzender det ״W..d-L'umi״| fand im Job,. 5668 di. «r.t. HBirn.ln. 15) Symbol. 16) Uiun{. 17) Mit d.n Siedl,m von Reehowoth batto der ״He«bnmer" den er.ten W.cbt.VorU.{ in J.bud. {awblouen (1912). 18) Ernberun{. 19) vermuW 20) Spruch. 21) Israel Gil’adi - einer da B.jründ.r de. ״H.sdmmer" und dar ..Sd10mrim".Siedlun( im Galil, die ■ach uin4m Tode (1919) na* ihm ״Kfar-Gil tdi“ benannt wurde. 22) PrIHitem. 23) •leb anKblietea. 24) Hülle. 2J) UbeeaeH; da• Sain. 2«) all sia אסונות חדשים ומשגיחים יעצת) את הראשונים. אבל מעל למאות־דשנים מלוה אייתנו אזהרתם« של חכמינו דל הקוראת ואומרת, שלא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת־חנם שבה. לא הרומאים הרסו את קיומנו הלאומי, לא טיטום הרשע וגיסותיו10 יכלו לגכורי־ישראל הגדולים, אלא אנו נעצם ידינו, בריבי־ אחים ובשנאת־חנם שטפהנו׳1 - עוללנו*1 לנו כל זאת. הנהיה תלמידים ט1בים ונקה לקחיי מן ההיסטוריה, מאותו אסון איום זוז, שעד היום לא נרפאנו מתו¬ צאותיו הנוראות ו הנדע לפחות הפעם, בשובנו בשלישית לבנ1ת לנו מולדת בארץ־ישראל, לקרב לב אל לב ויד אל יד בעבודתנו? הנשמע ונבין את דברי חכמינו, כי בשעה שעם־ישראל מאוחד לא יכול לו שום כה שבעולם ז ן ארץ־ ישראל היא מקלטנו14 האחרון, ואם נהיה מאוחדים, אם נדאג להרחיב את כח־ה קליטה» של הארץ לעולים חד¬ שים, אם נפתה*1 את לשוננו העברית ונרחיב אח ספרותנו ואת תרבותנוהלאומית, אם ככה נעשה¬ — לא יוכל שום כח שבעולם 'להשניחנוי1 ונזכה לראות בקרוב בנחמת־ציון וירושלים, אמן! בעליל4 בחרבן־המקדש ובהריסת«־ העיר ירושלים. הגברים והנשים בכו, ומרחוק הגיעו כבר לאזגי צעקותיהם ואנחותיהם»... הרגשתי, ני בשבילם, היום הזה היא באמת יום נורא ואימי... ועכשו דאיתי את היום הזה כאן, נתל־יוסף. תכנו8 היה מתאם" לחיינו &ה. אנו באים לבנות לנו ארץ חדשה, ארץ חפשיח, בידי פועלים יהודים, עם תרבית עברית זזדשה־ישגה. ביום זה יעלינו לזכור את אבותינו ואת בל מה שיעבר עליהם ועל ארצנו ונזכור ונדע להלחם, פך שלא יחזור0‘ עוד תשעה* באב הדש .,. <סגךה בקביעת.ך.'ת־הנעי־ מלגך1ז) סונייז <»ל-י1סף> ארץ־ישראל שלנו היא, ואינה מקבלת ןשוב רק לןשראל. כאשר גלו ישראל ממנה, אף־על־פי שיושבים בה שאר »מ1ת — היא מדבר... (_קדי?מ־לוי׳ 9;rV «»';ד,־) infti{««. 9) Warnun{. 10) Heeriehsren. 11) üben, pfie{en,• 12) sntuH, (Bo.ee) anriditen. 13) Lehre. 14) Zuauchtjntätte. 15) Annahmekraft. 16) entwickeln. 17) ttären, hindern. »iehlich. 5) Zerztörun{. 6) Seufzer. 7) fürchterlich, schrecklich. .8) Inhalt 9) übereinstimmend, an{ep«zt. 10) wiederholen ה׳ אב תדצ״ח׳ גליון יד ן שנה ד 2. AUGUST 1938 / Nr. 61 בעריבת ד״ר ש• ק א ל קי תשעה־באב התךצ״וז זו הפעם האלף־שמ1נה־מאות־ששים־ושמ1נה שאנו מתאבלים לזכר חורבן ירושלים ובית שני על־ידי הרומאים. ביום זה נחלנו לא רק מפלה במלחמה, לא רק נפלו עשרות אלפים יהודים בחרב ורב1אותנ אחינו הלט בגולה, אלא מאז פסקה מלכות ישראל, והחלה!«= "תחילה) מארת2־ הגלו ת, שלא חדלה עד היום הזה. ולא חורבן אחד בלבד אירע (־־קרה) ליו ביום זה« כמה וכמה אסונות חלו(=היי) בו: גרושי• ספרד ועוד הרבה גזרות רעות, רדיפות ושחיטות. וראה זה פלאו לא היתה כמעט ארץ, שלא נרדפנו בה, שבה לא זממו4 להשמידנו - ובכל־זאת אנו חיים וקיימים. ולא עוד אלא שאנו מלאים מרץ‘ להתחיל בחיים הרשים, להתערות6 מחדש בארץ־אבותינו. משולים ׳■־־המיס) אנו לאותה צפור אגדית, וחול שמה, שאין למלאך־המות שליטה7 עליה: אהת לאלף שנה יוצאת אש ושורפת אותה, ומן האפר היא נולדת מחדש ... אולם השנים מפינות« את היגון(=*ער) — באיס ושוב אנו עומדים... ושוב אנד עומדים בחודש אב, ושוב רוצים להרוס את בניננו, בניננו שלא נשלם (־־־»מרו עוד, עומד לההרס. האם נסכים לכך, שיקום שוב תשעה־באב חדשו - לא, בכל כחנו נתנגד׳ לכך! בשלש ארצות ראיתי את היום הזה. בראשונד• בגרמניה. שמעתי וח־עתי על תשעה־באב. ספרו לי, שהיהודים הדתיים* צמים (־־יושבים בתענית) ביום זד, לזכר בית־המקדש שנחרב. אמי רצתה, שאלך אף אני לביוו־הכנסת, והלכתי• שם נפגשתי עם חברים וחברות. הקשבתי ס־־עמעתי) לשירת־המקהלה. מה שהיא שרה לא הבנתי, וגם לא דדה חשוב — כל הדבר לא יעשה עלי שום ךשם3. אחרי־ התפלה נסעתי עם דודי ועם עוד הברה באוטו והלכנו לטיל ביער... ושוב ראיתי את היום הזה בפולטה. הייתי בבית* כנסת של וןסידים. הרגשתי, בי בתפלתם הם רואים 1) ZehnUusende, Miri.de. 2) Fluch. 3) Verb.nnusi{. V-rtral. bun». 4) (Böses) ,innen. 5) F.ner{ie. 6) •ich verwunaln, Wutzel schlagen. 7) Herrschaft. Macht. 8) verschwindsn lassen, ba- 1) widersetzen, ent{eeeu1telien. 2) relijiös. 3) Eindrude. 4) Int. Zunz und die jüdische Wissenschaft Luitpold Wallach: Leopold Zunz und die Grundlegung der Wissenschaft des Judentums — Ueber den Begriff einer jüdischen Wissenschaft. Frankfurt a. M. 1038. J. Kauft- Junge, um ihre Anerkennung noch ringende ^Wissen-?engen. Aber aurh (ilicrr und anerkannte Vt'issensrhaftpn ubcrpi 11 fen ihr Wcmii uihI Arbeiten in Krisi-nr-tiiiidcn: wenn des 1;:dcniimis /u sein, «kthretid die Wi^senscliaft von ihren \'ä!t-rn gr (־Hegt wurde, weil ihnen da.« Judentum noch 1! 11 d. die' \Vis-cn«chaft ihnen schon selbstverständlich war. so daß ihnen d;c!׳Vage nach Definition und Systematik gar nicht kam. ist dein heutigen Forscher jeder der beiden Begiifle ,׳:! sehr von Skepsis umwittert, als daß er ungepruii iihernonmien u erden könnte. Wir bedauern darum, daß .äußerlich im Mittelpunkt der beachtenswerten Studie Wallach« du־ persnnliclie Steilung Leopold Zunz zur Wissenschult des Judentum־ steht und daran erst eine Klärung des Begriffs versucht wird. Der umgekehrte Weg wäre logischer und fruchtbarer gewesen: man hätte zuerst den Begriff der W'dJ, in seiner geschichtlichen Kntwicklung und seinem heutigen (üesicht aufgezeigt und dabei klarer erkannt, wie er zeitbedingt ist, und daran hatte man dann die Bedeutung Zun? ahmessen können. Wäre Wallach diesen Weg gegangen und hätte er darüber hinaus es vermieden, die ohnehin schwierige wissenschaftstheoretische Untersuchung durch unnötig komplizierte Art der Darstellung zu bclasten, dann hätte die anregende und geistvolle Studie nur noch gewonnen. Wallachs üedankengang ist folgender: Die WdJ. entstand nicht zufällig eben da, als das ungebrochene jüdische Lebeuägan/hcits-Oefuhl durch humanitäterfüllten und Vernunftgläubigen f ortschrittsoptinmnnis abgclöst worden war. Es war Zunz darum zu tun. die WdJ. zu schaffen, um jüdisehe Geschichte und jüdische Kulturleistungen in das neuzeitliche europäische Blickfeld einzuordnen. Die Leistungen der Vergangenheit wollte er schwindendem jüdischen Kulturbewußtsein und dem allgemeinen wissenschaftlichen Interesse bewahren. Am Ende einer Kulturepoche sollte die Wissen- Schaft Rechenschaft verlangen. Der von Zunz geführte ״Kulturverein“ (1810 — 1821) glaubte an die Möglichkeit, durch wissenschaftliche Arbeit die Umwelt aufzuklären und im eigene״ Kreis die (iefalir der Gcschichtslosigkeit zu bannen. Jene Männer meinten, daß Wissenschaft schon verwirklichter geistiger Clehalt und Bikiungsmittel sei.. Die WdJ. wollte *licht Selbstzweck sein, sondern beabsichtigte, bestimmte Wirkungen auszulösen, wenn auch Rosenzweigs Ansicht, sie habe als ״einzig« belebende Kraft“ den ״Kampf ums Recht״ gehabt, Wallach ,,hintergründlich.., vorbeigemessen“ erscheint. Ein noch unerschüttertcr Glaube an die Gesetze von Natur und Vernunft verlieh der WdJ. von Anbeginn Schwung- und Wirkkraft, barg freilich auch den Keim in sich, zur bloßen Apologelik zu entarten. Zunz sah in der jüdischen Geschichte vor allem eine des Leidens, und zwar — im Gegensatz zur Tradition — eines sinnweil vernunftlosen Leidens. Zunz persönliches Mitleiden ist für Wallach in keiner Weise erkenntnismindernd. Die Zielhaftigkeit der WdJ, widersprach nicht der Voraussetzungslosigkeit wissensrhaftlichen rorschcns. Wallach leugnet dies mit der — u. E. nicht überzeugenden — Behauptung, daß die Zielhaftigkeit ansgcschaltet gewesen sei beim Vorgang des Forschen« und erst bei der Wertrealisierung, der Verwertung der Ergebnisse zutage trat. Zuriz hat für die WdJ. und ihren Gedanken keine entscheidende unmittelbare Einwirkung gehabt. Auch wenn er nicht .,zufällig׳' ihr Vater wäre, batte sie eben damals ins Leben treten müssen. Auch gingen alle Forscher nach Zunz als starke Individualitäten eigene Wege. Die erhebliche Beeinflussung von Einzelforschungen und -forschem wie Roscnzweig und Cohen wird anerkannt. Zunz war ein Kind seiner kleinbürgerlich und aufklärerisch bestimmten Zeit, dem Wissenschaft Selbstbesinnung über die Bestimmung seines Lebens war. Weder er noch die Späteren nach ihm sind 2ur eindeutigen Begriffsbestimmung der WdJ. vorgedrungen. In unserer Zeit hat erst Elbogcn die bekannte Definition der WdJ. als der ״Wissenschaft vom lebendigen, im Strom der Entwicklung stehenden Judentum als soziologischer und geschichtlicher Einheit“ versucht, die Wallach als unzulänglich verwirft. Vor Versuchen, die WdJ. allzu stürmisch mit neuem Lebenssaft zu erfüllen, wodurch nach Wallachs Ansicht ״höchstens phänomenologisch verbrämter Journalismus“ geboten wird, wird gewarnt, noch eindringlicher vor solchen, ״Tendenz" als Voraussetzung der WdJ. zu fordern. Hans Lamm, Berlin Hirsch Kalisdier JiEcfiak Werfel: Briefe des Raw Zwl Hirsch Kalischer (Sonderdruck aus dem Sammelbuch ״Askara“, herausgegeben von Raw J. L. Fischmann). Der Thorner Rabbiner Kalischer nahm in der zionistisehen Vorgeschichte einen wichtigen Platz ein; ein Zeitgenösse von Moses Hefi, ein Vorläufer Hcrzls, reiften in seinem Kopfe politische Ideen, die von der damaligen Judenheit noch wenig verstanden wurden, dabei war er ein streng frommer Mann, die Erneuerung des Opferdienstes in Jerusalem auch ohne Tempel war einer seiner Pläne, für den er die halachisehe Zustimmung des sonst ablehnenden Rabbiners Akiba Eger aus Posen erlangte. Vor einigen Jahren gab Jizehak Gur Ar je eine lesenswerte Monographie Kalischcrs heraus, jetzt übergibt uns Werfel 48 Briefe Kalischcrs, gerichtet an eine Reihe von Persönlichkeiten, die der Kolonisationsbewegung nahestanden, oder die er für seine Ideen eivinnen wollte, vor allem an Kalischcrs Freund und Mitäinpfer, den Gaon Elijahu Gutmacher aus Graetz, aber auch an Esriel Hildesheimer, Jizchak David Bambcrgcr, Dr. Meir Lehmann, den Redakteur des ״Hamaggid“ Silbermann und des ״Halebanon“ Jechiel Brill, an die Jerusalemer Rabbiner Salant und Auerbach und andere. Während die Briefe an die Gelehrten und Rabbiner hebräisch geschrieben sind, mußte Kalischer an Vertrauensleute des Kolonisafionsvercins für Palästina deutsch schreiben. Kalischer schreibt, wie es damals vielfach üblich war, hochdeutsch (nicht Jiddisch), jedoch in hebräischen Buchstaben. F. M. Fr’aenkel Eine jikiisdie Prosa-Anthologie ״Jewish Short Stories of To-Day“, hrsg. von Morris Kreitman. — Verlag Faber &! aber Ltd., London 1038. ״Die vorliegende Sammlung zeitgenössischer Kur/gcschichteil — ihrem innersten Wesen nach jüdisch — tragt mehr einen internationalen als nationalen Charakter und erfüllt so in ihrer Art eine der wichtigsten Funktionen aller Literaturen: die Schaffung eines Spiegels des Lebens und Geistes eines Volkes.“ So charakterisiert der Herausgeber seine Sammhing selbst, die in der Tat höchst beachtlich ist, weil sie jüdiscivc Autoren aus allen Kulturkreisen in kurzen Proben ihrer Kunst zu Woite kommen killt und dabei nicht nur erkennen läßt, wie vorzüglich jüdische Schriftsteller das Formale ihres des Begriffs ״jüdische Literatur“ enthüllt. 28 Kurzgeschichten enthalt das Ruch, davon sind!2 aus dem Jiddischen, 6 aus dem Deutschen, 3 aus dem Französischen und 2 aus dem Hebräischen ins Englische übertragen; 2 Beiträge sind im Original Englisch. Von diesen 28 Arbeiten haben 15 einen ausgesprochen nichtjüdischen Inhalt. Der Rest besteht zum größten Teil aus Milieuschilderungen, vor allem im ostjüdisehen Bezirk. Dem Leser, der unter dem Eindruck dieser Zeit steht, fällt es auf, daß das heutige jüdische Schicksal nicht verarbeitet worden ist; bei jeder dieser Geschichten hat man den Eindruck, daß sich der Autor aus dieser Zeit flüchten wollte, und zwar in das unproblematische Gebiet zeitloser seelischer Konflikte. Bei der großen Zahl der Autoren ist es nicht möglich, alle zu würdigen; mir einige Namen seien hervorgehoben. Die jiddische Literatur wird vertreten durch Schalom Asch, J. Opatosclui, Boris Pasternak, J. Singer u. a. Unter den deutsch Schreibenden ist vor allem Stefan Zweig zu nennen. Andrö Maurois und Marcel Proust repräsentieren das französische Judentum, Louis Holding das englische, Aus dem Hebräischen lernen wir eine hübsche Arabergeschiclite von Mosche Smilaiiski und eine weniger eindrucksvolle Novelle von M. Stavsky kennen. Man kann also nicht sagen, daß die neue hebräische Literatur auch nur einigermaßen angemessen vertreten wäre. Der Herausgeber vertritt den Standpunkt, daß die hebräische Literatur noch nicht so bedeutend sei wie die jiddische, zumindest was die Verbreitung anbclangt; er hat also sehr zu Unrecht aus einem Quantitätsprinzip auch ein Qualttätsprinzip abgeleitet. Zusammcnfasscnd ist zu sagen, daß die Sammlung Auf- Schluß über eine Reihe jüdischer Schriftsteller gibt, daß sie aber nicht sehen läßt, inwieweit sich daraus Erkenntnisse über jüdisches Wesen entnehmen lassen. Die Verschiedenheit der Kulturen, aus denen die einzelnen Arbeiten stammen, ist nicht fortzuwischeii, und nun hat zum Schluß nicht eine Einheit, sondern eine Vielheit von Eindrücken, die keineswegs auf eine gemeinsame jüdische Formel zu bringen sind. Als erster Versuch einer solchen Anthologie ist jedoch dieses Buch ein Verdienst des Herausgebers, der auch durch zahlreiche Uebersdrimgen aus mehreren Sprachen eine wertvolle Arbeit geleistet hat. Gerhardt Nimm an ה In Paris starb Joseph Meyrowitch, ein Mitglied de* Zentralkomitees des Ort-Verbandes, im Alter von (יל Jahren.