Jüdische Rundschau · 1938-07-26 · Heft 59 (26.7.1938) · page 4

qpm עבר* אהבתי שבילים... אה3תי שגילם1 בהר1ר־ה?$ה ולגן8 5ןןרים מרפרפי־אליר׳ ניחום5 ־3ךחים וס^ד־ד^ה חהר־שמש־־על לאז־מה מאיר• גין?לדי־שבע אל(=^ה) אן*יש ןם זןצקי׳ 3י לי ב^רומ4׳ מצמיח־הדה5׳ חנמדזם .יחדו גם ל^בי־תוכי יג׳וח“ םרועת־גיל — רןה וה1ךיזה7.;איר בן שלם (מאיר כרוןר) אכר אוקראיני שהפןי... לחזן בקנדה לפני עשר שנים הגר האפר האוקראיני בורבלה מסביבת׳ טר־בויפיל לקנדה. היה זה אחרי מ1ת־ אשתי האהובה עליו׳ ורוחי היתד, מדכאה•• במקדה נזדמף האכר בדרכי עם מהגרים‘ יהודים ממורח* אירופה. הוא התקרב אליהם, למד ממנהגיהם וסיף־ סיף התגיר‘. ולא די בזה: הוא התחיל ללמיד את השפה העברית ואת דיני־ישראל, ובמשך־ הזמן הסך ליהוף אדוק6, שימר מצית כאחד־ המעלים. בהיית(=ימ״ני; והיה לי קיל יפה הוא נכנס גם לשרון כחזן באחד מבתי־הכנסת הגדילים בקנדה. לפני זמן חזר לטרניפיל. ידידיו לא הכירוהו. בעל־ זקן־ופאית הוא, ותחת בית־שחייי נתון שק־הטלית והתפלין. בטרנופיל הוא החזיר אליו את בנו, שהשאיר בצאתי את טרניפיל, גיר איתי והתחיל לחנכו כיהודי. הוא גם נשא אשה יהודיה וחזר למןנדי* 9ן הןיידגית .־1) W.r, Pfnd. 2) Weil 3) Duft. 4) Höhe, Himmel. 5) du Sei .*«״*»stimmen. 7) Denk־* (6) (Lied 1) Umjffbunf, Gejfeml. 2) niedergelchie^en. 3) lufillig treffen. 7) AdbeelhShle. אבן־פנה לביתןי־א״י ביריד זהעולמי 3טבס־ יפה ובריב קהל הוחגה (חג*ג> הנחת אבן־ הפנה לביתן־הארץ־ישראלי ביריד העולמי, שיפתח בניו־יירק בשנת 1939. למעלה מאלף איש מכל החוגים של הצבור היהודי נתכנסו" לת1ך האיהל הארעי י שהוקם במקים, שבו עתיד להבנות הביתן הא״׳י. במביא״היריד קדם" את פני הקהל דגל תכלת־לבן ענקי*, שנפנף י •התנ-עע »יייו על נס־ הכביד שלפני בנין הנהלת־היריד. בין איהל־הנאס* פיס ובין הבמה התגיססהל על עמוד־ביטון האבן הלבנה, היא אבן־הפנה, שהוסעה!•־*י,יב*ח> לכאן מן המושבה חניתה, - המישבה החדשה שזה עתה הוקמה ע״י הגבול הצפיני של א״י. הטכס נפתח בתפילה ע״י הרב לוונטל. נשמעו נאומי־ברכה מפי ראש־העיר, הכומר סירל, בשם חבר בתי־הכנסיית הפרוטסטנטיים, בא־כח הנהלת היריד ואחרים. בשעת הטכס זמרה המקהלה בנצוחו" של דיפר1פ. בעדר משירי ארץ־ישראל. משמרי של חברי "השומר הצעיר* עמד כבוד ליד הבמה. במעשה הנחת־אבן־הפנה, שביסודה מגילת־ זכוון בשפופרת»1 של נחושת, נתבבד ה. יעקובי, ראש־הועד למען הביתן. המגילה נקראה תחילה ע״י הגברת יהודית אפשטיין, נשיאה" "הדסה*. בערב נערכה מסיבה» הגיגית לכבוד המאורע13 הזה בהשתתפות קהל רב. ל^יו*[ [!מעשר1 מוכיח לכל העם היהודי את האפשרות של התגשמות2 הציונות. נל אשר לא יתרום8 מרצונו הטוב, יתרום בעל־כרחו4, תחת הלחץ המוסרי" של אלה אשר יתרמו. השועה• למעשר צריכה לעלות מקרב־ההמיונים, מאלה אשר השאירו את אחיהם ואחיותיהם בגיד,נם 7 האירופי. הציונות אינה אידיאה לאמית בלבה פי־אם זנזו־ה חברתית גדולה. העזרה החברתית! - היא הבונה היהירה בעד היהודים... (ח״י• קנה ליסוןה של^קין־קיסיד) נממן ם יי קין 1) Pavillon. 2)~~ Zeremonie. 3) ■Ich einfinden, verummrln. 4) proYitoriech. 5) empfangen. 6) rinelj. 7) hervorregen. 8) Re. gie, StnbfOhnmg. 9) Wethe. 10) Rohr. 11) Pri.ldentin. 12) Empfnng, Benkett. 13) Ereignie, Geirhehnii. 1) Zehnt. 2)" Verwirklichung. 3) epcndeo. 4) wider Willen, ge. nwungenencaten. 5) mornli.cher Druck. 6) Schrei; Hilferuf. 7) Hölle, t) «s 18. אש־דאלדזים׳ אש־האהבה... (,קטע מתיך "מגלת־ך,אש") י נישא את קאש ההיא אל אך3ע 3נסות־?;עולם׳ וי?ית' לבבית גרויס־היו וןתוך עינים קבות® הץ־ליק גרות• ואל א$יו הגולים ^א׳ ויךאם 3ש3לוו1ם8 ובענותם4 — ף?אב את מבאובי־־כלם׳ נזשאג את שא?סם5• ותשמע התוך הש־ $גה!עקת־השמים והשאול0׳ קנאת־ אלהים וסערת־ח^תו,׳ נוזמת־נפש גועת8?הללי אה^ה־לזו־באה9 ןאנו!ת־העילם?ליל-הדרוז־ ן!ש אשי _יןזויש0ג העלם במלאוליו׳ 3וזהי שאלתו דומיה“ - ולא היה יגון12 ביגונו האלם וצער?^רו סחרישי••• יךלם־מותו 1ןכ׳א תמוז ח• ג• 3.יא ליק הושיבה לו׳ אלהים׳ בימים הבאים!! לי1ם־מות! בכי תמוז ת ויךצל תוצרת התעשיה העברית גדלה עד 9 מיליון לא״י בשנה, וההון המושקע בה הגיע ל־ 12,7 מיליון לא״י. מחזור7 האגודות הקואופרסיביות (לחקלאות, לתעשיה, להובלה» ובו,) עלה עד 4,5 מיליון לא״י. ההשקעה הכללית של היהודים במשך השנה היתה פ־6 מיליון לא״י, מהן: 3,1 מיליון לאיי בבניה, 400 אלף ברכישת קרקעות, 1 מיליון בתעשיה והיבלה, 1,1 מיליון בחקלאות. מספר הפועלים היהודים בראשית 1937 היה 104 אלף, ומהם היו 80 למאה מאורגנים,1 ב״הסתדרות". מספר התלמידים בבתה״ס היהודים היה 68.182, מהם 46.767 תחת פקוהו״י של הועד הלאומי ו־19.976 בבת״ס אחרים. אצל המיסיונרים התחנכו 932 יהודים. מספר הסטודנטים באוניבר¬ סיטה העברית עלה ל־779 והמרצים״ — 126, ובמכניון,־- 669 תלמידים ו־54 מרצים ועובדים. I) enründen, 2) erlo.chen. 3) Demut, Niedrigkeit. 4) Armut 5) (Hilfe-) Schrei, Brüllen. 6) Hölle. 7) Zorn. 8) sterbend. 9) etwa! unerfüllte Liebe. 10) verstummen, sdiweigen, II) Totenstille. 12) Schmer«. Kummer. 8) Transportwesen. 9) organisiert. 10) Aufsicht 11) Doient אל העם היהוידיח (?תוך ןסבץד ן*ר?יון‘ וו^פסון) אני ע1ןב אפוא את הו!זנחןה?צחוסי סצנועים* זיןךתי מודדות אקדים של העם הןהווי סמקעורר א^ןם ל3ים נלקמו 3י ו^גך8 לי׳ או^ם מאסר׳ שום זימאי־3?שי לא יללו להכליל,?לי׳ או מ^אחי גקנךעה זו יסרונות5 קוויים לע?מי׳ יצל5!י לשאת את סהק־ 1ןליות 3לומןה8• לעמת-זאת! קנלתי שקלי׳ למע^ה מן ןזךאוי וממגיע8 -3»ק3ת־.עמי׳ שלק לעהים רחיקות ח^ני ומ?שפע8?זה א{שים׳ שקיו ךאויים ל3ך יוסר ממני• לא נשארו םזיבים לי ללום• זעם טוב הוא ק?ם סןה. אולם׳ ל3?5ךנו׳ גם?גם ^ל0, עד מאד¬¬¬ *) מבוע זה גנתב ע״י הרצל אחרי הקינגדס הששי׳ נשנא ה5למ"!תניעה בשל הצעת־»יגנדה־,ו הרצל חשב, שעליי יהיה לעו1ג את התנחנה הציונית!*קנית,‘ הסכסוך הזח■ ארץ־ישראל בשנת 1937 (מתוך תזפירהי של הם1כנות'היהודיח לחבר־העמים2) מספר־היהודים בארץ 3ס1ף 1937 היה 416.000 איש. נמשך השנה התאזרחו® 21.542 יהודים. העליה היתה קסנה: 10.536 איש. מספר־העולים מגרמניה מראשית 1933 ועד ם1ף 1937 היה 38.000 איש. המחלקה הגרמנית הוציאה במשך זמן זה 750.000 לא״י. "העברה* העבירה‘ לארץ מגרמניה במשך א1תו זמן 4.490.000 לא״י. י גשנת 1937 רכשו היהודים 29.367 דונם קרקע (מהם ע״י דקתק״ל: 507 13 דונם> במחיר 392,316 לא״י. מחלקת ־ההתישבות הוציאה נמשך השנה מכספי קרן־היסוד 127.197 לאיי. במשך 1937 השקיעו® היהודים בבניה® 3,1 מיליונים לא״י. 1) Archiv. 2) bescheiden. 3) spotten. 4) verleumden. 5) Vorteile. 6) stillschweigend. 7) dagegen. 8) gebührend, lukommend. 9) Füll•. 10) unglüddUh. 11) Spaltung. 12) Uganda-Piojekt 13) intolge. 1) Memorandum. 2) Völkerbund. 3) sich einbürgern leasen. 4) transferieren. S) invertieren. 6) Baugewerbe. 7) Umsetn* ngtP’JiMildief *TERGMGENHEIT XXIX. Sabbatai Zewi Die jüdische Autonomie In Polen. Neben den neuen scfnnlNchen Siedlungen im Orbie! de; Mittelmecrs und in den Nieder!:in den bildete;ich zu Beginn der Neuzeit ein führendes geistiges Zentrum der aschkenasischcn Judenheit im polnischen Reiche, Hier gestaltete und konsoliriierte siel! eine autonome jüdische Gemeindcorganisation, die durch ein Vertrefunosorpran der gesamten judenheit Polens —■ V i e r I;1 11 d e r s y 11 o d e (\taad arha arazot) genannt — gekrönt war (Iah! -1761). Im Rahmen dieser einzigartigen national-kultureHen \׳erfns;ung nahm das geistige Leben einen raschen Aufschwung: die tnimudische Oelehr• samkeit erreichte einen Hohestand, wie in keinem anderen Die Katastrophe von 1648. sehen Jnc du״ )er Aufstieg der polnivirischaftlicli-soziale Sien in sich barg. Die nd Steuereinzicher eine tuation bedingt, Juden nahmen oft als Landpach heikle Mittelstellung zwisclien dem römisch-katholischen poinischen Grundadel und dem — im Osten des Reiches russischorthodoxen — Bauerntum ein. Die sozial und religiös motivierte Erbitterung der Land- Bevölkerung entlud sich um die Mitte des 17. Jahrhunderts in einer furchtbaren Katastrophe: 1648 brach unter der Leitung eines armen polnischen Edelmannes, Bogdan C 11 in j e I - nizki, eine offene Empörung der ukrainischen Kosaken gegen die polnischen Land״ magnaton urxl die römischkatholische Kirche aus, die sich auch gegen die Juden richtete. Chmjelnizki zog an der Spitze eines starken Heeres mit Feuer und Schwert durch das Land und vernichtete den grollten Teil der jüdischen Gemeinden Ostpolens (gegen 700 Gemeinden; mehr als 300 000 Todesopfer). Diese blutigste Verfolgung der ostjüdischen Geschichte (״Geserat Tach“-Verfolgung Je; Jahres 511)8) löste den jähen Niedergang des polnischen Judentums aus. Subhatai Zewi x,1h C.m-m alt! n Stich im Jüdischen Muvcum Berlin Der Pseudomesslanismus. Die tiefe Erschütterung der Volksseele kam — wie oft in der jüdischen Geschichte — in einer m y s t i s c h - m e s s i a n i s c 11 c n Gärung zum Ausdruck, für die die lurjanische Kabbala bereits den Boden vorbereitet hatte. Die Kabbalisten glaubten, auf Grund Buchstaben- und Zahlen-Kombination, daß das Unhcilsjahr 1648 die ״Tage des Messias“ einleite. Die seelische Spannung und die gläubige Hoffnung der verzweifelten Massen fanden einen Auslöser und Träger in der Person eines Pseudomessias, der Urheber einer mächtigen, verhängnisvollen Volksbewegung wurde. Persönlichkeit. Sabbatai (Schabbatai) Zewi (1626 bis 1676), als Sohn eines nach der Türkei eingewanderten sefardischen Kaufmanns in Smyrna geboren, wuchs in einer emotional überhitzten jüdisch-orientalischen Atmosphäre auf und zeichnete sich durch ungezügelte sinnliche Phantasie, Hang zur Mystik und ekstatische Leidenschaftlichkeit aus. Er war ein Manu von außergewöhnlicher Schönheit, mit hohen geistigen Gaben begfladet, gründlich ausgebildet in der rabbinischen 'X'issenschaft lind in die Lehren der Iurjanischen Kabbala eingeweiht. Ein starkes lehgefühl, das sich in Eitelkeit, Prunkliebe und feierlich-theatralischer Pose äußerte, verband sich mit echter I.iebe zum Volke und mit dein Willen, die unglücklichen Brüder von ihren Leiden zu hefreien. Seine asketische Frömmigkeit, sein starkes Teinperament, seine glühende Einbildungskraft und seine hinreißende Beredtsamkeit trugen dazu bei, daß Sabbatai noch als Jüngling in den Kabhalistenkreiscn seiner Heimatsstadt den Ruf eines zum Höchsten bestimmten heiligen Mannes erlangte. Leben und Wirken. Gegen Ende des Schreckensjahres der Chnijehiizkivcrfolgung wagte Sabbatai, in der Synagoge öffentlich den unaussprechlichen Namen Gottes auszusprcchen, um damit anzudeuten, daß der Messias gekommen sei. Infolge dieses Schrittes in den Bann getan, ging er nach Saloniki, stieß aber auch dort auf den Widerstand der Rabbiner. In Konstantinopc! wurde er durch den kabbalistischen Prediger Abraham J a c h i n i im Glauben an seine messiauischc Sendung bestärkt. Nach langen Irrfahrten heiratete er in Kairo ein armes polnisches Waisenmädchen namens Sara, das die Eltern während des Kosakenaufstandes verloren und sieh selbst als die zukünftige Braut des Messias ausgegeben hatte. Von Jerusalem aus versuchte Sabbatai, mit Hilfe seines tatkräftigsten Adepten, des aschkenasischcn Juden Na tan ha-Lewi aus Gaza (Natan Gazati), in der Weitjudenheit die Ueberzeugung von der Ankunft des Messias zu wecken. Ihren Höhepunkt erlangte die Bewegung, als Sabbatai 1665, nach seiner Heimatsstadt zurückgekehrt, von der exaltierten Menge als König Israels und Messias begrüßt wurde. Der Glaube an das Erscheinen des Messias in der Person Sabbatais verbreitete sich schnell in allen Ländern der Diaspora bis nach Amsterdam, Hambürg und London hin. Die Weltjudcnlicit zerfiel in zwei einander scharf bekämpfende Lager: das der ״Gläubigen“ und das der ״Leugner“. Viele verkauften Haus und Hof, um dem Ruf des Messias zu folgen und nach dem befreiten Heiligen Lande ziehen zu können. Als Sabbatai Anfang 1666 sich nach Konstantinopel begab, wurde er auf Befehl des Sultans verhaftet und nach der Festung Abvdos in Gallipoli gebracht. Aber auch im Gefängnis behielt der Pseudomessias seinen Einfluß auf die Massen; seine Verhaftung selbst galt ihnen als Zeichen seiner Messianität und sein Kerker als ״Turm der Macht“. Schließlich wurde Sabbatai infolge einer Denunziation nach Adrianopel vor den Sultan gebracht und vor die Wahl gestellt: qualvoller Tod oder Uebertritl zum!!Um. 10 tfiijKc Todesangst erklärte sich der Pseudomessias zur Annahme des Islams bereit. Ihm folgten seine Frau und einige seiner Getreuen. Sabbatai erhielt den Namen Mehmed Effendi und das Amt eines Türhüters des Sultans. Als er aber auch weiterhin versuchte, die Verbindung mit seinen jüdischen ״Gläubigen“ aufrechtzuerhalten, wurde er von der türkischen Regierung in das albanische Städtchen Dufcigno verbannt, wo er verlassen und zsuammengebrochen am Versöhnungstag 1676 starb. Nachwirkung. Durch den Abfall Sabbatais hatte die Bewegung den Todesstoß erhalten. Die unheilvolle Nachwirkung auf das innerjüdische Leben hielt aber noch lange an. Nachdem der Traum des aktiv-politischen Pseudomessianismus zerronnen w׳ar, trat die bodenlose mystisch-religiöse Schwärmerei um so stärker in den Vordergrund. Viele sahen im Renegatentum Sabbatais eine Scheinhandlung, die einen höheren symbolischen Sinn habe: sie hielten seinem Andenken die Treue und glaubten an seine Wiederkunft. Der erbitterte Kampf des Rabbinismus gegen die sabbaiianische Ketzerei datierte noch über hundert Jahre und wirkte zersetzend auf den jüdischen Geist. Literatur. J. J. Schu dt, Jüdische Merckwürdigkeiten, II (1714; Neudruck!922); D. Kaufmann, Memoiren der Glückei von Hameln, S. 80f.; J. Hamburger, Realenzyklopädie für Bibel und Talmud, unter: Messiasse. — Von den vielen dichterischen Darstellungen der Gestalt Sabbatais und seiner Zeit sind hervorzuheben die von S. Zangwill (in ״Träumer des Ghetto“) und Jakob Wassermann (im Roman ״Die Juden von Zirndorff“, 1906). J. He, Kleine Nachrichten Eine Erklärung über die Zulassung von E m i g r a n ten in England wurde vom Innenminister Sir Samuel Hoare im Unterhaus abgegeben. Er sagte, daß die Möglichkeit zur Aufnahme von Emigranten in England soweit wie möglich bzw. mit den sozialen und wirtschaftlichen Bedingungen des Landes vereinbar a 11 s g e d e h n t werden solle. Die Polizei werde bei der Regelung dieser Frage durch die Hilfsorganisationen unterstützt. Der ungarische Reichsverweser hat den Großindustriellen Dr. Leo Goldberger de B u d a wieder auf fünf Jahre zum Mitglied des ungarischen Oberhauses ernannt. Gerhard Kander, der 17jährige Geiger, erzielte bei einem Orchesterkonzert des Kurhauses in Scheven ingen einen großen Erfolg. Jüdisches Leben in Frankreich. Unser Pariser K.-Bericht• erstatter schreibt: Zum Andenken an den 34. Todestag Theodor Herzls fand in Straßburg eine Kundgebung der elsässisehen Zionisten statt. — Die französische Wizo wird am 19. bis 21. Oktober in Paris einen Kongreß abhatten, an dem alle propalästinensischen Frauenverbände in Frankreich teiN nehmen werden. Den Vorsitz auf dem Kongreß wird die Rechtsanwältin Yvonne Netter führen. Die Schriftstellerin Juliette Parey wird über ״die jüdische Frau in der Welt“ und Frau Sasia Ehrlich über ״die jüdische Frau in Palästina“ referieren.