Jüdische Volksstimme · 1913-10-15 · Heft 42 (15.10.1913) · page 16

Nr. 42 HAMiePE שנה עשירית. מודעות כג־י גודל ה ־מטח ולפי מקומץ. המשנה מכוסו עליו להודיענו סיד לא רכ ימם סכומו החדש. ב־א גם ימם מכוס בית הדאר הקורם. קאנטא של טאסטשעק נוסד 76.918 האדרסה לבית המערכת ולאדפיניםטרצידו HAMICPE“ Kraköw״ (בחוץ לארץ להוסיף: (Oesterreich בע'פ: רחוב מי^ראווא 16. ס .- ■ O עתון שבועי לכל עניני החיים׳ לספרות ולמדעים ולכל עניני היהודים, יוצא לאור בבל ערב שבת. ס ־ — ס מחיר החתימה על המצפה באוסטריה ואינגרן: לשנה.— 7 כתרים להד• שנה.3.50 " לרבע.75 1 , ע= ה״יודישע פאלססשטיממע יחד 10 כתרים לשנה, 5 כ' לחד• שנה. באשכננ: לשנה . . . . — 8 כתרים ביתר הארצות: לשנה — 9 כתרים — 9.50 םר»ןנק. מחיר גליון בודד 14 הלר. ברכת מז״ט 60 ה־־ר. הודעת אירוסץ כתר, זו או זו כראש הגליון שני כתרים. אין הנחה מהמחיר. < י —י "■ ס Kraköw, 31. paidziernika 1913. גליוץ מב ל!ראקא, ל׳ תשרי פ׳ נח ההרע״ד. ובבית בייליס נמצאו אח״ב מרצעיה האכף היהודי גולקא, שבהם נדקר הנער. והנה נתברר ע״י העדים, כי כל הספור הזה בדוי עי" הרוצחים עצמם. עדים העידו, כי ביום הרצח הנ״ל עבדו כל היום בחצ־ זאיצב ולא יכול ביילים לעשות רע לנער נצר׳, שהרי החצר היה מלא פועלים נצרים. הילדים לא יכלו להכנם אל חצר זאיצב, כי הסדקים בגדר לא היו עוד ביום ההוא. כי הנדר החדשה נבנתה קודם לזה. ה״צריקים" עטיננר ולאנרא הוכיחו, כי המה היו בקיוב רק זמן רב קורם ליום הרצח. נם נוכחו הכל, שאינם "צדיקים" כלל, אלא סטידנטים גלוחים חפשים. הוב״ר כעדים רבים, שלא יכלו בגי טשעביריאק לנוא אל ביילים לקנות חלב, כי בכל השנה ההיא לא היתר. כלל פרה לביילים. מרצעית לא היו עוד ביום הרצח כבית ביילים, כי האבף נולקא בא לגור שמה שגי שבועות אחרי הרצח. לא נשאר איפאעל ביירים או על יהודי אחר אף צל ראיה. ולעמת זה ישנם עדים, המעידים בפה מלא, כי חברת הגנבים הגי׳ ל רצחו אה הנער בבית הזונה טשעביריאק. שתי האחיות דיאקונאווא, שהיו חברותיה, ראו בעיניהן בלילה אחרי הרצח את הפנר בכיתה וכן האשת הפולנית רא־ויטש, שנתנה לה טשעביריאק כסף לנסוע עם בעלה לאמריקה לבל הגלה סודה. עדים מעירים, שהרוצחים עצמם הודו לפגי חבריהם בכית הסהר. אחר הרוצחים לאטישעוו ספץ בעד החרון מן העלית השלישית של בית הרין בשעת חקירת השופט, כל הרוצחים ברחו ביום הרצח למוסקיא, הבל ראי, כי אחרי הרצח מעודו התאונן על• הבדידות ובימים שלפני מותו היה קובל לפני כל מי שפגש בו: "אי לי,;"1מיד אני, עזוב אני, קצתי בחיי!״ אז בודאי כבר עזבהו שכלו, כי השמעת מעודך, כי ארם מנידל, יהודי בעל זקן לבן סיבב, כי לבדו נשאר P ראיתי ילדים מפחדים אם ישאירום לבדם, אבל זקנים — יהודים — — יצא מדעתו!״ "וסת שוכבת לאה פייוול׳ם"... איציקל חכה ליתר באיר, אך חיתנו סר מזה, להראותו קברים אחרים ולא הוסיף לדבר אף מלה על אדות לאה פייוול׳ם. שתיקת הזקן העירה את תשוקת הצעיר, לחקור דוקא על הקבר הזה ושאל אחת ושתים: מי היא זאת לאה פייוול׳ם. ויענקל שתק. הצעיר התאב־דעה התחיל מציק לו ואין טענה. וכאשר שאל איציקל בפעם הרביעית השיב לו חותנו בקצור: ״עודך צעיר — לוא היית זקן יותר... לא, לא אובל לספר לך". עתה התגברה תשוקתו של איציקל לדעת את הסוד ודבר כמעט קשות את חותנו, שעודנו מרחה אותו, את הגבר הנשוי, כמו שמדחים ילד; הלא הוא רוצה להיות קברן שלם ומומחה, שאין דבר נעלם ממנו. יענקל התחיל שוקל בדעתו, מצחו נתקפל והביט על חתנו ובחן כל קומתו מראשו עד רגליו או תערוכות בצלאל או חנינת חנכה אי בחינת תלמידים וכדומה. הרי זה כאלו דרש אחר מאתנו לפרסם, כי נם בעירו חכמו ערכות בהושענא רבה. על המצפה. המשפט הגדול. בבית-הדין בקיוב נגמרה חקירת העדים והתחילה עדות המומחים. מה תהיה אחרית המשפט הנירא הזה קשה להגיד מראש, כי כמעט כל 'מה שנודע עתה טפי העדים הלא ידעו המאשימים ע״י החקירה והדרישה, שנעשו בסתר שתי שנים והם כתבו כתב אשמה על היהודי הנקי ביילים, אע״פ שראו וידעו היטב, שאין שום ראיה וצל ראיה לחשוד בו, אבל יש ראיות ועדים על הרוצחים האמחים, הזינה טשעביריאק ואחיה ושהפיהם הגנבים. אך בל מי מהעומדים מנגד, שפקפק באמתת הדבר הזה, בבר נובח ממהלך המשפט עד כה, שאין שום יסיר להאשים את ביי־׳ים. כתב האשמה מספר ומוכיח כך: ביום 12 מארץ 1911 שבתה העבודה בבית החרשת של^זאיצב. אז נכנסו ־בני טשעטיריאק וחברם הנער יושצינסקי כדרכם הסיד דרך סדקי הנדר אל חצר המלבן, לשחק שם. פהאם ננש סנדל כיילים אל יושצינסקי וסחב אוהו לעיני חבריו אל הכבשן ושם המתינו לו שני הצדיקים עטיננר ו־־אנדא, שבאו שמה מחיץ לארץ. את שני הצדיקים האלה ראי שם הילדים קודם לזה בבית בייייים בב־אם שמה לקנות חלב. אך הקברן צריך לדעת הכל, יותר. משדבן. לפיכך הוציא יענקל את חתנו בסוף, להראותו נם את "האי• הבודד, אשר מעבר לגדר, אשר שם ספונים אלה, שלא שלט בהם מלאך המות. האי נמצא על גבעה קטנה על שפת הנהר. אין מצבות מקשטות את הקברים ואף הטבע לא חסה עליהם לכסותם במכסה דשא ולהצמיח עליהם איזה ציץ. עלומים ישכנו עזובי אלק־ם ואנשים אלה, אין דורש לשכנם ואין שואל למקומם, מעולם לא באה נפש חיה לבקרם ואף לא יענקל... אך הקבריב הגבוהים, הערומים והנלמודים האלה כמו להכעיס נגלים תחלה לכל הקרב אל בית הקברות. ובימים קרים, עגומים ועכורים של פתו, אשר הרקיע בהם עטוף שחורים ושותק והאדמה קרה ולקה, וסער מטיל אימה דוממה מילל באויר, אז נדמה מרחוק, שהקברים העזובים והערומים האלה בוכים. כאשר הניעו יענקל ואיציקל אל האי השומם פשט יענקל את ידו והורה באצבע :"פה שוכב נצל הזגג. נצל היה זקן כבן ששים כאשר עברה עליו רוח שטות ובערב אחד של חרף כרת בזכוכית את ניד הדפק וסח. לא הניח "קדיש" אחריו, כי רוק היה והכל דברו אליו בלשון אהה. בעיר אמרו, כי יצא מדעתו. ואמנם חצי משגע היה כל ימיו, כי רחל פופרם מש־ ריגר מאורשיב, השרי הרע״ר פומיסלא. גוריייץ. משד, וואלטש־ הי׳ תבעל מאירשים חיהמ״ם הרעיד ריגליץ. ברזאסשעק. אל בית־הספר! בכל יום מהשעה השלישית עד החמישית מתקבלים תלמידים ותלמידות אל ביה הספר העברי ״בית אולפנא״ ״ורות״. ברחוב 29 Sebastyana. — שלשה מיריב מיסודם מלמדים: קריאה, כתיבה, דבור, תנ״ך עם פירש״י, ה־סתיריה, ספריה, דינים והפלות. שעות הלמוד דין אחרי הצהרים. משה ראטה המנהל. מן הכערבת. אלה שהואילו לשלוח לנו מכתבים מעריהם על־אדות אפפות־המחאה והדרשות שנדרשו שם, יבלהו אם רא פרסמנו דבריהם- בי בבר הודענו פעמים רבות, שבדברים הנעשים בכל עיר, רפי שאי אפשר לפרכם מכתבים מיוחדים מבר הערים אין לפרבם נם מאהח. כי זה יהיה מגוחך והוא הדין בבשורות הנשדהות אלינו ע־ד תמונות אור מא י ש. מ. מלמד. רזי הסבר. בבקר מועב, קר ועבור אחד של ימי מרחשון העביר יענקל הארוך את איציקל חתנו בכל שבילי בית הקברות, להרגילו כמוצאיו ומובאיו ולחנכו במלאכתו בהקדש ובקברים, כי אוהו יעד יעקל הארוך להיות ממלא מקומו בשלטין בית העלמין ועליו לדעת בל קבר וקבר, שאט יבא איש זר מווילנא או מאמריקה אל קברי אבות, יובל איציקל לנחוהו ולהראוהו. בבר הראה יענקל את חהנו הצעיר בימים הקודמים את מקומות מנוחה הי־בנים, הפרנסים וקברי העשירים המעטיב, שחיו פעם בעירה הזאה, גם מסר לו כבר את קבר "השמות", אחר* בן נהג אותו אל בל הפאות והזויות של ׳שימין הקברות העתיק, שאומרים עליו, שאם ימלא כלו יבוא הגואל. הורהו גם לקרוא את הבהב שעל גבי המצבות ולהכיר כיתור את זמן מותו של כל אחד ואחד. גם את שלשלת היוחסין של החיים והמתים מסר לו. והיום בבקר המועב, הקר והעכור התכונן יענקל להראותו אח המקום, אשר בו קבורים אלה שאבדו עצמם לדעת. אמנם אין אדם שואל לקברים האלה, כי חרפה היא ליהודי, שיש תלוי או מורעל במשפחתו.