Jüdische Volksstimme · 1913-10-15 · Heft 42 (15.10.1913) · page 14

3 והנליציים ‘הרימו צעקה גדולה על ההלואה ההיא, בטענם, איך מרהיבים עיז הבנקים הללו להוציא את הקפיטלים האוסטריים למדינות אחרות, בעוד שבאוסטריה עצמה שוררת שמה ושאיה בכי מקצעות המסחר והחרשת. ולא די שהקפיטלים הזרים ממדינית המערב, שנכנסו הדיר עד שנת 1912 הוצאו פתאום בפעם אחת, ושזאת היתד. הסבה העקריה להבנקרוטים הרבים במדינות אוסטרית וגליציה — הנה מים־פים הם לצקת שמן על האש, שבלאו הבי אחזה כבר את רוב המקצעות של המסחר והאינריסטריה ומוציאים לחוץ גם את הון הארץ. אך לא הועילו הצעקות האלו אף במשהו. השפעת העתונים על המוסדות הכספיים קטנה היא בערך ואין ביכלהם למנוע מלעשות עסקים בטוחים כהלואת חינא. שהממשלה נתנה ערובה את המסים של בעלי־ר,אחוזות הגדולים. — עסק כזה מביא ריוח יפה לבעלי ההון ולא יעזבוהו בכרי להשקיע את הכסף כאן בעסקים שאינם בט־דדם כל בך, אי לתת הלואות ברבית קטנה על בתים, שזאת היא להרבה שנים. ושנית אפילו אם הבנק האוסטרי- אינג־־י יוריד חצי פדוצנט או אפילו פרוצנט שלם אל לנו להשלות את נפשנו בשוא, להאמין, שהשוק הכספי והמסחרי במרינהנו ישוב למצבו הקודם; עוד הרבה שנים תעבורנה ער שהמסחר פה יבוא לאותו הנובה, שהיה לפני זה. אינני מכחיש בלל, שבשביל סוחרים רבים הביא העת הזאת תשועה רבה, ש־א יהיו עיר בכל מקציעית המסחר כל כך קינק־רנטים, כי ההתחרות המנונה גרלה והפריחה פה באופן מבהיל, בה בסדר, שהכסף הישג בטלוה ברכיה קטנה וכמעט לכל איש, במרה יותר גדולה גדלה ההתחרות על שד־-־מסחר. הקרדיט הקיל הרבה לרמאים, מי שלא היה לו שום הון בגשתו לה,מסחר הוא התחרה יותר, בחשבו שאפילו אם יאבד את ההון, הרי יאבד רק הון זרים ובכסף זר מה נעים לעשור. עקספרימנטים ססיריים! אבל בשביל הסוחרים היהודים בכלל, שאין להם שום סיוע מאיזה צד במו שיש להסוחרים הנוצרים, רע ומרי, יהיה מצבם כל זמן שישודר אי- האמון מצד הפבייקנטים,, והסטונים. בל זמן שמוסדות הכספיים הגדולים ינעלו דלתותיהם בעד סוחרי-גליציה ובל זמן שהמוסדות האלה יעשו עסקים בהוץ־לארץ ולא גפנים המדינה. בי נעלה הוא מעל כל ספק! שהפבריקנט אנוס הוא להמעיט את הפרודוקציה בי־איתו שכסף המדינה נשלח לחוץ־לארץ ואינו נשקע בפנים המרינה, הלא הוא מהירא שמא גם הוא בעצמו יהא נצרך רכסף ולא יוכל להשיגי, ואם הוא מקפץ בהפרודוקציה שלו ממילא אינו ניתן בהקפה כל כך את סחורתי. ופה מבצבצת השאלה כמה סוחרים ישנם במדינתנו, שאינם קונים סחורה בהקפה? אינני יורע אם יש חמשה אחוזים. והשאר מה יעשר, שאלה מרה וקשה היא זאת, שאין עליה שום השובה! ויש להעיר שמדינת גליציה לא ה־הה טחדלדלה כל כך אלמלא אחז בולמם־הבניה את יהודי ארצנו בשנים האחרונות; כמה וכמה םליונים בלע הבולמם הלז ונשקעו במעבה האדמה לרנדי הקנאה, שהר,קנא אחד בחברו, שבנר, ביה ברחוב יהודי והעלה שבד- הדירוה והחניות ועשה עסק טוב בכםף4זרים, הלכך באו אחרים ועשו כמוהו! הרבי הניע לידי-כך עד שאפילו בטלנים עניים אחזו בבנין־כתים, שאין צרך בהם בהרבה ערים פרובינציונליוה. אמרתי לעיל, שהמוסדים-הכספיים באוסטריה אינם רוצים לעשות עכשו עסקים את גליציה, על זה אוכל להביא עובדה טפוסית, לאמת את דברי; קופת ועד-המדינה (לאנדעס-אויסשום) בלבוב מרגישה כבר את הטעם מהו "םחם.יר-כםף" וקופתה ריקה היא, לרגלי הנהגתו "המפוארה" של ועד המדינה בנתנו סובוונציות שונות וסתם תמיכות חדשיות לחבורות-קונסיס שונות, שמטרתן להכרית את ענפי- המסחר שהיהודים אחזו בהם, ולשכור פקידים שונים, שאין צרך בהם ובדומה דברים הבולעים הון־רב. ההתנהגות הזאת הביאה לירי כך, שאס ועד־־המריג המצפה על האניה "וואלטורנא" פרצה תבערה באמת ושבע מאות איש היו בסכנה. ואעפ״י שהאניה נשרפה בלב ים יותר מחמש מאות נצלו ממות? וכאן בלי שום דליקה ירדו לשחת שש עשרה נפש. אבל שם ד,יהד, השכלה, טכניקה, ד,ויוה היוח, וכאן טפשוה, מהומה, בערות, התרשלות, יראת חטא שלא במקימה ורוח של שטיה. יעקב הכהן ר פ פ א פ ו ר ט. אחרי הרעש. המשבר המסחרי והכספי, שבגלל־ נהפכי יהודים רבים במדינתנו מעשירים גדולים לעניים מרודים, עדיין במקומו עומד. אמנם בימים האתי־ונים התחיל המסחר לקכנס אל דרכי הסלולה, אכל הוא מתנהג עדיין בלאות ובעצלתים; הסייס עוד הנחית הדוחפים אד. המסחר. באמרי המסחר מתכון אני ל־מסחר הטבעי, שאין בי שמץ של שפק־לציה, אבל חמסח- השפקולטיבי הבלתי מבעי, שרבים מיד,ירי ארצנו אחזו בו עד שנת־המשבר, בחשבם לצבור להם בנקל הון רב — בלה בבר ואין ממנו שוס זיר! הקריזה הכספיה, השיררת זה קרוב לשתי שנים, לא תחלוף במהרה, בסו שחושבים רבים שאינם בקיאים ברבר. אמת רדבר שיש באוסטריה קפיטאלים הרבה, אבל הם שוכנים בקפוה-החסכון ובבנקים הגדולים כאכגים שאין להן הופכין I הבנקים הגדולים האוסטריים, שנתנו עד כה כסף על שטיות נם כמדינתנו, מביטים עבשו בעין־רע על שטרות גליציה. כי שנת הבהלה והפחד היתד, להם לאמת-המדה, למור בה אם גליציה חזקה היא במצבה הכלכלי או לאו. ויש לד,בנקים הגדולים באוסטריה עסקים אתיים יותר טיבים, ויותר בטוחים ומביאים פרי מלהלוות כסף על שטרות גליציה העניה. בגליציה עשו הבנקים האוסטריים הסיד עסקים רק באינם, מפני שבקפותיהם נצברו קפיטאלים רכים לפי שצרפת ובלגיה ואנגליה נהנו את בספס לאוסטריה כרכיה קטנה, הלכך באין ברירה עשו עסקים נם את מדינתנו והמיר בעיני חשד, והא ראיה: גליציה שלמת תמיד רבית יוהד גביהה ממדינות איסט־יה המערביות. כל העולם היהודי פה מביט כבר בכליון־עיגים שהבנק האוסטרי־אינגרי יוריד את הפרוצנט, ורבים משתעשעים כבר בתקוה נרוצילן להמתיק להם את מרירות מצבם המדוכא, והם משלים את נפשם, שאם הבנק הנ״ל יוריד חצי אתיז למשי", הרי הבא ישועה על כל הסוח־ים היהודיים, ובהיף־עין יושעו כל אלה הסובלים מהמועקה של המשבר הנכחי, והעולם המם־ו־י יתנהג כמו עד כה. הפבריקנטים יהנו סחורה בהקפה; הסטינים יהני הלאה סחורה להסוחרים הקטנים; סי שיש לו חשק לבנות בתים יבוא ויבנה; דלתות הבנקים וקפות החסכון יפתחו לרוחה לבל נצרך לבסף, אחת היא לאיזה צרך, אפילו לקניה עדיים וקשוטים שינים או לתת נרן גדול לבהו הבגריה, בדי שישיג בשבילה את פלוני הדוקטור או אה פלוני ה״יחםן" סתם 1 אבל באמה לא מניה ולא מקצתיה I קודם־בל הבנק האוסטרי- אונגרי לא יוריד את הפרוצנט הקבוע בעתות תלדו, כמו שהודיע לפגי שבועות אחדים המזכיר הראשי של אוהו הבנק פרננר, כי הבנק לא יוריד בקרוב את הפרוצנט, יען המצב הפוליטי השורר עבשו והיחוסים הפוליטיים של הממלכות אינם עדיין טובים, ואפילו המעט של הקפיטלים הנצברים, שוכנים כאבנים שאין להן הופכין, מפני המצב האי-בטוח, ואי האמון(מיטסט־ רויען) מצד הבנקים הגדולים שורר בעצםתקפו". כמדומני שהמלים הללו, שנמלטו מפי המזכיר הראשי פרנגר דים להסב אי-אמון יותר גדול משהוא באמה, ולעציר מעשור, עסקים, שיש בהם שמץ ספק של דררא דממונא. עכשו עושים הבנקים הגדולים באוסטריה עסקים במרחקים, כגון עם הרפובליקה החינאית, שקבלה באוסטריה לפני שבועות אחדים סך של מליון ומאתים ליטרא שטרלינג בר בית גבוהה לזמן שתי שנים ומחצה. אעפ״י שהעתונים האוסטריים גומר 42 בטאה איש נשרפו — ויותר מחמש סאות הצילו אניות אחרות טתוך כבשן האש. בן הוא הפשט הפשוט של שני אלה המקרים הנוראים, אבל מי שרגיל להביט על בל מקרה בעין בק־ר, תתעורר במוחו השאלה, סדוע על הספינה, שבאמת פרצה בה אש ונשרפה כליל, על הספינה בלב-ים מיער ומכה גלים, שקשה היד, לגשת אליה, מקום מסיבן בודאי יוהד ממעלות ביה־הכנסח, היה אפשר להציל יותר מחמש מאות איש טף ונשים, שנמצאו בסכנה ניראה, ובאן על היבשה, שלא היה לא דכים ולא יער, שהשמועה ע״ד ההבערה היתד. רק יצמועה ולא יותר, והנשים שנפלו, נפלו ולא יספו לקום, וע״ד עזרה מצד הגברים לא היה אף טה לדבר! הדבר צריך עיון, כשנעסוד על סבת הדבר אולי נזהר להבא. אפשר למצוא «עמים שונים והנראה לי הוא כך. אם כל הנשים שבעילם רכות המזג הן, נשינו הן רכות שברבות. התעיף עיניך בהן ואינן. אם כל הנשים שבעולם עלולות מטבען לפחד, לבהלה ולאטונית טפלות — אצל נשינו כל חייהן הן שלשלה אחת של פחד, שממון וחביון לפרעניוה, הנן תמיד בבחינת נסיר, ואין רודף אוהן, קיל עלה נרף, שריקה עבבר וזמזום הזבוב הם סבות למהומה. אופן הלובן, אופן דבורן מביע רק צער, איטה ועגמות נפש. בחאלאיוב נחוצה היתד, רק מעט הויות־הרוח. אלמלא התרגשו הנשים כל כך והיו אומרות לעצמן: ״פרצה הבערה — ומה בכך? הרי כאן בביהכ״ג לא פרצה״ — לא היו באות לידי שבר כזה, לא היו מהות מיהר. משונה נשים רכות וצעימת באלה, לא היו נשארים המשים יתומים אמללים. אבל דא עקא, שאין לנשינו כל אמץ, בל עוז, לעצור ברוחן בשעת סבנה מדומה. צל חרדה נוטל נשמתן ושכלן והן עלולות לבל ש«וה. ביתור בימים הנוראים נופלת עליהן אימה חשבה ואינן מאמינות בחייהן. הן רואות אד,עצמן חוטאות ניראות, אעפ״י שלא חטאי ולא פשעי. בל זה מפרנס את הפנטזיה שלהן, ער שהן רואות את הקב״ה, אל רחים וחנון, ברמות אל נקמות, האוחז במאזני סשפט וחסאור״יהן בנרות ומושבות את הכף עד מתחת לארץ. מצב פסיבי בזה גורם חיי פחד ומהומה עד יצא־ן לחשוב נכוחה. נשינו הנן בבחינה זו כ י ל ד ר ם קטנים ממש ובטבען זה תלויה נטיתן הנפרזה להתקשט בעדי עדיים ולהתעטף בכל מלבושי לוקסוס, למשוך עליהן עיני קנאה ולבזבז מעט הונן לסמרטוטים רבים ולפארי מגבעות רבות המחיר באחת הנסיבות. מדת ילדים היא הנטיה לצעצעים• ולמותרות ומרת ילדים היא חרדתן ואימהן. אמת הוא, מודה אני, שבתהלובות נשינו בימים הנוראים, בבכיותיהן ובתחנוניהן, יש הרבה שירה, אבל אמת הוא ג״ב, שיש בזה נם הרבה פראית, עם הארצות, ילדות ואי-רעח, שמעוררות רק נחיך. אמד, היא ג״ב, שהרבה מנשינו מושכות את קצוניוהן בענין זה עד כדי שנעון. — עלינו לשים אל לב, שמר, שקרה לחאלאיוב, עלולה לזה כל עיר קטנה. כשבונים ביכ״נ ישגיחו רבנינו וידקדקו שחלילה לא יחדור צל גבר לעזרה נשים ולהפך, לעמר, זה הם רוכסים ברגליהם כל חקי שמירח הבריאית יסכנו־, נפשות. שהוא אולי חשש יותר גדול מזה של שמא יבא לידי הרהור... בחאלאיוב המעלות היורדות מעזרת נשים קטנית וצרוה, דלת אחה היתר, סגורה ועל המעלות לא היה דולק אף נר. כמה נרות יתרים הביאו בני חאלאיוב בעיו״ב אל בי הב" נ ובשביל למנוע סבנה לא היה אף גר אחד! בבתי צבור כאלה מההכרה ששתי דרכים יוליכו לחוץ, והפתחים צריכים להיות רחבים. ובאחרונה עוד מומנט אחר; כשעה שלמה גששו הגברים באפלה ורמסו על נל של נשים צועקות ומיללות ולא נמצא שם נמר אחד, שיביא נר ויראה סד, לעשות. השוטים יראו מפני חלול שבת ויו״ב. שיטים שבעולם! וסכנת נפשות ופקוה-נפש, הדוחים כל המצוות שבתורה, לא עלו בלל על דעתם. בן דרך אנשים חסרי תרבות, הצל הוא העקר והממש הוא טפל. מפני חשש חטא הפקירו חיי במר. נפשות נקיות. מי יודע, אלמלי הביאו הכף נר, אפשר שהיה יבולים להציל עיר נפשית אטללות!