Jüdische Volksstimme · 1913-10-15 · Heft 42 (15.10.1913) · page 13

ה ם צ פ ד. 4 נופר 42 שמידת « לפי ב הצטדקו ת זו נמצא ה״קיץ* שבאליה" יהירי כי אפש־ הדבר שימצא איזה היא נם עכשי, המש בדם־ניצרים לצ־ך דת*. אך ח־ד קנאי, שיש ים. לתאשי ש לעורך היהודי שאין בם־ף היא משבי ־ציון "חםבב־ש" ׳ דחוהמ״ם ערבי צעירי־ במיצ״ש א!פ־למנט פה אספה-מחאת גנד משפט ביילים בהיכל •ת ד,תיבל תמלא החת האספה ייר נ הישן. בט־ם נפי המינים פה ער ש־,תקבצו תמי ניב אנשים מפה אל נפתחת תחת כפת ה־קיע. האשפה נם לפני הכיח הדייר ישית ניסן בהן, ששם־ אה ע״י היו״ר ד״ר כיג ש דב¬ האיפל. מי האיפל להבחן הנצרי כיד את רו הז: העלילה הזאה וברבי: יבההלהבית ננר #‘שים לפני בט־סא-עםלר באיצנו העלילה שד,*תה הזאת בארץ דאנינו, בי אז נמצאו שנה והביע את אנשים. שנואלו להמית אזנים לחש קר המיחלט הזח ילבסיף בא לידי מסקנה, כי "מאמינים" בזה לא היו ולא נבראו מעולם ורס ,רוצים להאמין" יש והוא סיבי, ש:ל איש מקילטר למחצה לא יאמין בזה ודם לציך ־הי לא היה אצל היהירים מעולם. אמנם היה רצח דהי, אבל זה היה בימית האינק ידציה בספיר, ואז עשו אח־ ים רצה-דהי ביהודים עצמם. אחריו דבי היב הראש• הראשי הד״ר העוו עשי בחום וברגש עד שכל נגפו רעד בדביו. דבריו היו השקפה על כל עלילוה-הרם. שהיו ער עתה והזכיר אה עדותם של גדולי הנוצרים. שהיכיהו אה אפם־תה של העלילה הזאה וכי בשק־ יסירה ואת שבועותיהם של הרבה גדולים יהירים, שגשכעו על זה. אח״כ דבר על טעמיהם ויאיות־הם של שונאי ני, שגבג׳ על "יגלי-תרנגול־ם" וע״י אי־ידיעהם אה התלמוד הם רוצים ללמוד במאמ־י התלמוד טעם לפגם. אחריו דבר עוד הדייר אסט־ייב־ בשש הציונים האינגרים. האספה עשתה רושם כבי־. י. הולדר. מכתב מאנגליה. לנדון. דבר חדש שלא היה לעולמים ראינו כאן ביום־כפור. באמצע ענידת-תקודש ביוה״פ קמו נשים בביהב״ג ו״שו דמינםש־ציה י׳טובת הסיפמייטיית (זכיות פוליטיות לנשים) יקללו את המניסטרים היהודים באנגליה, לפי שהם מסייעים לממשלה להעיק לנשים הנמצאות בסאם־ והקהל שיתק. הפננה פיליטית בזי יבבית-הכנסת ביים הכפו־ים באדצע עבירת הקידש, עוד לא היה לעולמים. אמנם הנשים הנצריות באנגליה עשו זאת פעמים אחרוה בבת* תפלת הנצרים ונהבעו לדין על חילול הקידש והפ־עת ההפלה. אבל מר. לבית הפלה יהירי ולפיליט־קה? היש איזו השפעת לבית הכנסת על שנוי החקים בארק? אולם סביון שהדבר היה ל,מודה", הרי הנשים היה דיות הראשונית הן לכל ,מודה" חדשת ומדוע לא תקבלנה נם את ,המודה" הזאת. אבל מד, יהיה מכיר. הכנסת אם יתהפך למקים הפגנה פוליטית לנשים עדינית, העוסקות בפיליטיקה לשש שעשעים וספורט? אחד בן יבאו גם צעירי הפועלים המתחנכים בפוליטיקה ויחפש־ אח־י איזו תלונה על בעליהם ויבאו אל ביהכ״ג וישתקי בדימינסטרציה ונ״ב דוקא ביות״ב ובזמן קי־וב יתהפך ביהב״נ לפלשפירמה. פוליטית וחילנית, כמדומני שהגבאים הגדולים של היהדות האנגלית אינם רואים את הנולד הבלתי אמצעי. והאמת נתנה לד,אשר, שתש עצמם את־אים כע־ המצב הזה. בכית הכנסת, שבו געש תה ההפגנה של הנשים העדינות ביוה״ב, מכהן פא־ הדייר הובמן, אתר ם־בני ד,קהלה. הרב הזה בבגדי הש־ד ומקני ושפמו הגלוח־ם מ־בה לעם־ק בפילימיק־. של המופ־ג׳ישיוה והיא עימד ב־אש א־גגיזציה ׳הידית של גשיש דו־שית זכיות, שהוא ישרת, במיבן לשם ספי־ט, כמי שהיא עוסק במיני ספי־ט את־ים. הקהלה אינה יכילה ־ם־וית ביד ד,־ב אש היא ע־סק ים־ני ספי־מ את־־ם יותי־ מדאי, למשל אם היא יוצא בכק־ רוכב על סיסו היפה לשאיף יוח צח ועיר עשקים רבניים כאלה, אבל היא יכילה לסהית נגד הספירט שלו בהקימו נשים ציעקית בצכיר ונלחמות לשם מידה. לרב ו״רועה גשמית* לא נאה להיות רועת רוח ורוע־. נשים שאנגיה הילבית בשל. אך הקתלה ם:־ה וקבלה נם העבודה היפה הזאת מאת היי ועתה על הקד,לה לראית איך עבירת #יבה' נושאת פ י. כך ירד כבור ה־־בנית ובביר ,המינאניגיי," כאנגליה. כדאי להמתין ולראיה מה יאמר ה־ב ד,כילל החדש, שהוא רב קינס־וואטיבי,למעש־. אחד ם־בניו, העומר תחת השגחתי. ואם אין לה־ב הבילל שיש השפע־. והשגחת על מעשי רבניו, במה מתקימת כוללות•? אס חבר־ הקחלה הזאת אינם מתביישים בפני עצמם הלא לי עדים נאמנים, את עתיני האנטישמים בעיר הבירה, שדרכם הסיד לבדוק בחורים ובסדקים בבתי יהירים, שאף לאחד מהם לא היה פתחון פה לקט־ג עלינו בהגיגו ונאלמו דומיה. השנה החדשה תרע״ד החרידה את עשנו אל אלקיי יליהדוהי, שבי בהשיבה פש־טי במשםעי. פוחדים רבים, שאשתקד חניוהיהם פתיח־ת היו, פניו השתא, בבל בהי בנסיות יהסניניש הרבים פת רדתה בשנה הזאת הצפיפה גדילה מאד, והקהיית. המחלקה שנה שנה כרטיסי כניסת לבתי תפלה לב ל סי שאינו יכול לשלם בעד ,שישב", חלקה עתה פ שלשה. היהודים חזרו למוטב, והבה המעורר איתם טהררטתם לשוב אל עמם, אדמה. היה הקיננרם הציוני פה, שרק הוא נרם אה ההתקי־בית הזאת, והיודע את תהלוכות אחינו פה לא נעלם ממני. שישנם יהודים בעיר הבירה לאלפים, שלא ידעו עד בה בלל את איכות הציונות וכמותה, והטה מבלים ימיהם בעהונים גרמנים, מפיהם המה חיים, ימה שכותבים שם הורה היא למו, ופתאים לפתע אחזה רעדה את היהודים האלה, עתיניהם היו מביאים יום יום דפים שלמים מהפרלמנט היהודי החונה פה, וסבל קצוי הבל ואיים רחוקים באו יהירים צירים ואורחים לקחת חלק בי. אכן נודע להם, שיש עם יהודי, אש־ גם לו ספרור. ועתינור. והמה לא ידעו ומנגד עמדו. הביתי יודעים אלה באו לידי הכרה, שחטאו בהתרחקיתם מהיהדות וחזרו למוטב. ב. א י ר ר ג א נ נ. לפי דעתנו לא הקונגרס הוויני נרם זאת, בי דבריב באלה על אדיה השובה יהירים אל בית הכנסת העזוב בשנה הזאה מודיעים נם מערי אמריקה הגדולות עם מערי ריסיה. אפשר שמשפט עלילת הרם בקייב עורר בך אר. רוחות בני עסנו וזברו את חטאם ושבו לאשר פרו ממני. ואפשר שנם זה "מאדע" הוא, בי נם העמים האזז־ים רבי התרבות שבים עתה אל הדת ואין בני עסני רוצים להיות האחרונים בשום "מאדע". המערבת. מכתב מהגר. בודפשט. הענין הנורא של בייליס, שהיע־מ את שמי העלים היהודי, היגיז נם פה את הרבבות, לבבות היהודים האעגרים השלוים והישאננים. המתעלמים מכל דיר לאימי ועייהם עלה כעין קרים שיי "פטרי-־מיסמיס אונני־" כביכול, החוצץ בעד בלניציץ של פשריוטיבמים יהירי מלחדור להיבס, נס הם הזדעזעו הפעם באופן מיזר ומשינה, לא יבלו היהודים עור נשוא בבד משאו של אור. הקלון הטבוע על המצח ברוח-שקטה ובראשיםנענע נם זו לטיבה. גם המתבוללים הקיצונים, הבופיים במציאיר. עם יחידי ונם הח־דים הקיצונים, שאין להם בל ימיהם בכל יהדותם אלא אינטרסי יחידים ולא של צבור, לא יבלו הפעם לעבור בשתיקה בשעה שאומרים, שאבותינו.ואנו שותי רם- אדם אנחנו. העתינות האיננרית מקדישה הרבה דפים בבל יום לענינו של ניילים והסופרים האינגדים דנים בבבד-יאש בהלכה זו, משמח היא באמת שה״פמש־ ללויד", העתי; היותי גדול בא־ץ הזאת, יוצא בסאם־ים חריפים נגד המשפט הזה. מאם־יו בענין זה מלאים התלהביה-יהידית, היוצאת מתיך־ת־בת של הנשמת היד,ידית. נם שא־ העתינים האינג־ים וסיפ־יהם, יהודים ינצ־יש, הקדימי להתעסק ברב־ בש־ם נפתח המשפט •הכיני א־ קהל הקי־אים יק־אה יום הדין, ומצאי מלים חליפות לנזיר, את השקר המתועב הזד. ולשקצו. מענין הוא, בי נם ראש האנטישמים הנידע, ציר בית הננח־ים, מי שהיה סניסט־ למשפטים פילוני, שלא הניח זה במה שנים שים שעת הרש־ מלכדת את היהודים ולחרפם, ם־סב את חית דעתי לטיבה בענין הזה במאנו־ גדול ואישר, שררז־ות כ־י דעותיי ער העם היהודי בכלל מיצאהיא את ע;י; עייל־ הדס בשקר נמוד ומוחלט. בל ראשי הבחנים הנצ־־ם בארץ הזאת פיממו דעתם להכחיש את העלי־ה. ביחד הצטיין ההגמון ב ל ה ז ר, שדבריו שנתפ־סמי בעתינים, הם הד,לוה יר,שבחיה כמעט מיפ־זית על העם היחידי ועל הילתו ותרבית־ הגבוהה. רק ראש ההגמונים הנסיך הבה; הגדיל ט ש ע ר ג א ך פלש בהכחשתו אי-אלו מלים, שאפש־ היה להבין מהן, בי אין הרב־ ביי לו אם לא היד. לפעמים א זה קנאי יהודי, שהיה משתמש בדם נצרים לשם מציה, אע׳פ שהכלל היחידי איני אח־אי בעדו. האנטישמיים בב¬ ראו בדבריו בעין הסכמה מצדו לאפשי־ותו של רצח דתי. אך מיד יצא פה במחאה עזה העורך של העתון היהודי החשוב #אדינלישאג" וסיעת׳ עד שהכהן הנ״ל חזר לכאורה מדעתי ויכתוב מבתב הצטדקות אל מערבת האדיאנלישעג". אמנם נם לא ישיג עבשו הלואה גדולה, אזי ביים ראשון לחדש דצמבר לא ישלמו עיר את שכר המורים בבה״ם העומדים החת הסיתו של איהו הועד ושכר הפקידים. והנה נשלחה דפיסציה לווין בנדון זד. להשתדל ולמצוא הלוא־., אבל לעומת שבאו כן שבי. על בל דלתות הבנקים שדפקו לא מצאי אונים קשיבית ובקשתם היחד, דימה לבקשת רש, שאבד את חיני בהיללית ובחיי״הפקרוה יהוא חיז* אחרי עשיר אכזר אחד שיבוא לעזרתו! אחיי הרעש קיל דממה דקת! אחרי שנת הבהלה והפחד — שנה המתנהגת בליאות ועיפוה, שהיא בבחינת "נים ולא נים ער ולא ער■ ורבים התרגלו כבר למצב בעין זר, עד שנדמה להם, שזהו סיב, ואי-אפשר להיות יותר טיב, כאותה התולעת ביון שנכנסה להיך חזרה, חישבת היא שהחזרה היא מתוקה! רישא. בענריל ק א ר 3 ף, מכתבים מערי המדינה. לטוב• בלשכה עירכי-הדין פה היתר, אספת עירב׳ הדין היהודים, לקרוא הגר על עורך הדין היהודי ד״ר אלכסנדר ק ל א פ מ ע ן, א<*ר במשפט ׳הורים רמאים שעשקו אה האירים, הניר עיה״ד הזה בהוד הינע מצר האברים, בי היהודים בכללם רמאים הם ובלם עומרים בדעה אחה, שמצית לעשוק אה הנכרים וגם ההורה מהירה שביעת שקר, להוציא מסיי מידי נכייב. דברים אנטישמיים כאלה מפי חבם יהודי יפני בם המשפט עלולים להבאיש ריח כל היהודים בא־ ץ הזאת ער ששיפט לא יאמין עוד עדור. מפי יהודי ויפקפק נם בשביעת של יהודי. הלכך נקבצו כמעט כל עורכי הדין היהירים למחות נגד המלשין הזה. המלשין עצמו יה באספה והצטדק ובקש סליהד. אך יא כייחו לו והחליט• מחאה בשם בל עויני-הריל היהודים. — בחוה״ם היתד. פה ועידת הסירים העברים וועידת ההסתדרות לביים עברים. הסבסיביס שבין אנשי היעד נתבררו וועד מפשר עשה ש־ים ביניהם ונבח־ ועד חדש. הועד המפשר משתדל גם לש יב ייחבר את ביהמ״ד למורים עם ההסתדרות. ש—ש. s"N< ביום א׳ ש" ז הובל פה לקבר הרב ר' יעקב צבי ש ע נ נ ו ט נ״ע בן הרב הגאון ר׳ יחיא־ נ״בי הלי׳ :״ל, הנפטר חי 84 שנה וכל ימיו יטד תייר. לשם שמים והבמה ומדע היו שעשיעי נפשי בבת• הפלה תיבה פה הרביץ תירה ובינה חנם ובדרשותיו ר,:הטרור. נטע נטעי אמונה ומוסר השכר בין ש־ידי העברים יעיר הכירה, לפני 30 שנה נקיא החנם העברי הזד, להיות מנהל בית המדרש לרבנים בברסייאו, אך היא מאן לקבל הטשרד, הזאה, י־בד יחדל כביד ההורה, לעשיר.,-. קרדום לחפיר יד, ועמיה להתגדל. הב; כאביי הצליחו בדרכם זו להרביץ הורה בישיאל שלא ע״ם לקבל פ־ם. ובל משכיר עביי יהיפש עט בעיר הזאת טידש היתד. זאת וסביר. מדרש שעננים יצאי סרביה מכבדיי ומכירי ערך האיש הנפלא. מנהיגי בהי התפלה ובראשם הנייר ההייני ם־ א־בסנדר לאנדא הלכו אחרי הסטה וער מפתן הקבר נשא סספי טר וקינה עליו בשפת עבי תלמידו והביו הישיש טר פנחס י א ז ע פ ם ט ה א ל והיאה ערך שני אנשי מופת ארד, האב ובנו ואת פעיב. בהם יכלך ייהפאי ישראל וזב־ונם לא יטיש מ^ב דורשי תורה ומדע. הנצב״ה. אחר המתאבלים. מין. רגילים אנחנו לקרוא בעתונים היוסים אחר בל חג שלהם, שבביה-מרזח זה זבח גדול היה, שנכיר׳ הסכינים דקרו איש אה רעהו, ושם בביר, המשקה עפו הבקבוקים שיי שכל ויין ופצע׳ ומחצו ראשים. פנים וידים, ונם בבהי-קיה לא יחסיו יורים באקדחים, ומה גם כראש השנה שלהם, שאז אפילו העני שבעניים החיזי על הפתחים יטיב אה לבו במרה נכינד, של משקר, משכר, וביאש שמחתו ישתה לדויד, וישכח רישו וגם את ראשו, ואין פלא שבתי החולים ימיאי אז חילי •ין. יאנחני, הננו עומדים היום אחרי ארבעה חגים גדולים, במה עסקנו? ואיך היתד, חגינהנו? רוב הימים ישבנו צפיפים ודחוקים בבתי- בנסיות והרכינו בתפלה« בשירה וזמרה ואחייב שמחנו בבני ביתנו ושיסחנו אחרים ולא בייי ושכר. אמנם בן, צדיקים אנחנו ולא חטאני כשאי העטים, ואעירה