Jüdische Volksstimme · 1913-10-15 · Heft 42 (15.10.1913) · page 12

5 בבטוי;י. ק. ש ניב* אש לבן(שיר): יעקכ ראביגוביץ: ביים אביב (רשימה); שלום שפדייט: סלים אחרות על שיי עננון; מדרבי משקץ : משירי העיב; א׳ ראובני: נחות (ספור); אבי־הם בן יצחק: שירים * א. ציוני; התיאולוגיה הלאימית (חקירה עשיקת בעניני רת לשם פלפיל);א. סילודור: אגדת הח־מון (שיי); ק. ל. סילמן: שעות (ספיר); יעקב קיפיוביץ : שיר; ם. י. ב.; ממז־ח וממערב: אברהם בן יצחק: מלכות (שיר); רשימות שיניה. נם הקובץ הזה נסבר ע״י «תשייון" ביפו ישחירו רובל אחד. מלון (מלא ושלם) זרגוני־עברי מאת א. ל. ביסקא. הנד. בכתב ע״י הד״ר י. J2 זלקינד. [מחברת ראשונה (עד אויסשפריישען). לונדון, תרע״ג. מלון כזה בוראי יכול למלא חסרון נרול. כי אין לנו אלא מלונים עברים מתורגמים ללשונות המדוברות, אבל מלון לד,לשונות המדוברות מתורגם עברית נחוץ יותר לכל לומדי עברית ולכל כותבי עברית וכזה אין עיר אלא מלונו של מרגל מאשבנזית לעברית, שמחירו רב ואין יד כל אדם משנת לקנותי. אבל באותו החסרון נכשל כפי הנראה גס זה החדש. היא האריך כל בך בטלים שהברות $ב ואיים בתחלתן (ולאיזו פעל לא נוכל להוסיפן?) ער שאם יוסיף להאריך ביב יהיה מחיר כל המלון יותר משחיר זה של מרגל ומר, ומה הועיל איפא. ובאמת בל האריכותןלריק, כי מקים רוב המלים האלו בערכין שלהן בלי אב ואוים. זכרון לראשונים. תקנות ומנהגים של החיק גמילות חסדים בקאלאמיא, אשר נעתקו מפנקסים ישנים. עם מבוא המפיץ איר על קורות קאלאמיא מראשית הוסרה, קירות ישיאל מראשית האחזם בה וציונים לנפשות גדולי ישראל בה מכל דור וריר מאת חיים צבי האומים דוט״ץ בקאלאמיא.(70 עמוד). יש בספ־ הזה אוצר יריעת חשובות הנוגעות לתולדות היהודים בפילן בכלל ובגליל פיקוציה ביפי־ט. הדורש קדמוניות ימצא בו חמד יקר. התרמת הישראלית. קיבץ ספרותי־מדעי. הוצאת אגדות "התרבות הישראלית" יפי. םפ~ ראשין. התרע״ג. זהו הנסיון הראשי; של "המזרחי' לברוא ספרות הגינה ברוח היהדות החרדית, והאמת ניתנה להאמר : הנסיון עלה יפה םאד,| אולי יותר מאשר פלל העורך הצניע והנעלם, שאינו נזכר כלל על הקובץ. המאסף הזה הצליח יותר בהצטרפות הענינים מכמה ובמה קבצים ספרותים של סופרים רדיקלים. חם־ון אחד יש בו, שאין בו בלטריסטיקה, מלבד שני שירים גדולים ואמנם זהו הטעם העברי הקדמון. בספרותנו הקדמונה ג״ב לא נמצא אלא דברים רציניים ומדעיים ושירים. הספר מתאים מאד לרוח היהודי ואץ ספק שכל עברי הורני ישתה בצמא את דבריו. זאת היא הורת ארץ ישראל! הבן הענינים : התרבות הישראלית ***, שמונה מאמרים קצרים מעשי הכמות ורבי האבות מאת הגאון והפילוסוף הנפרא ר' אב־הם יצחק קיק האבד״ק יפי. אחר (שיר) מאת י. צ. רמץ. גלות בבל, חקירה הסטירית — בר־טוביה. מי מרום, חקירה גיאוגרפית — י. ז. הורוויץ. האמינה והמצוה— ר' יעקב משה חרלפ. נבור־הרוח, רשימות היסטוריות— א. ז. רבינוביץ. חקרי לשון, חקירות נכונות מאד על המלים המשונות בחני'ך הנראות במוזרות ייוצאות מן הבדל — ריר משה זיירל. להדביר. צער בערי חיים — ס*פ צבורי. משאת נפשי (שיר) — ד״ר י, בן־שמיר. לחשי ההויה — רבאי. על הפרק (מחיץ ומבית) — ארצי־ישראל, התק. ירחון עברי שנה ראשונה. היצאת הסתדרות "אחיעבד", ניו־יורק. זהו אחר משני הירחונים, שנוסרו כאמריקה בבת אחת ותחת שהראשון (התחיה), שנוסד עיי "ירוק". שזה עתה בא מרוסיה, היה חתום בחותם הבלוף האמריקני, הנה הירחון הזה, שנוסד עיי אמריקים ממש, יש בו מטעם ספרות אירפיה צנועה ורצינית. יש בו מאמרי ספרות, בלטריסטיקה, חקירות מדעיות בחכמת ישראל, ביוגרפיות, פובליציסטיקה טובה ורבים מגדולי הסיפרים הש צפה בכתב דשי׳ ואות ין בכתב יד נראה כמורכבת מאות נון ואות ואיו המחוברות למעלה בקי קטן אלכסיני ויראו פן)יבאו הכתבים לידי צוררינו יכרצותס להעליל עלינו ימחקו את הק* הקטן ויהיה כמקים : ״כשר שבמצרים' ״כשר שבניצרים' (כ־יסטען). — ומזה בא שנם במכילתא במקומו יש בהרבה דפיסים הניסח "בשר שבנוים' או "כשר שבעבוים" ער שהרב בעל ״מרבבה המשנה״ (דפים לבוב 1894) מפרש המכילתא נסתבך בזה בפלפול עצום אבסורדי וזר מאד לפי שלא הכין את הענין בלל. סיף דבר : הגרסה המקורית במכלהא : "כשר שבמצרים הריני ואין כאן מקום לנוסח: "בשעת מלחמה', בי הבונה מובנת היטב בל* כל הטעמה ובל באור נוסף, אך לפי שנשתנתה אח״ב הנוסחה בהתרחקה מן המקור ד,יצרך התלמוד הירושלמי לפרש : "בשעת מלחמה*. ובמסכת סופרים לא היתד, לפנים הנדסה "בשעת מלחמה' רק שהמדפיסים האחרונים הוסיפו בן עפ״י הירושלמי קדושין ועפ״י תו׳ ע״ז כיו בי. בדי שלא יהי מקום לצוררינו להתנפל עלינו בבורותם וגסותם. אולם ליודעים ומבינים הדבר מבואר היטב ואין כאן מקים בלל להאשימנו בבוקי פריקי. ע׳ עור מה ששייך לזה תוי״ט ע״ז פ״ב טיב, ביי ח״ם סי׳ רם״ו, רט״א באו״ח סי׳, קביו. יד החזקה להרמב״ם הלבות ריצח פיר הי״א. זרובבל. לריב״ל ח״ב צד 97, אוצר ישראל ח״ג צד 260-257 - סניגור לצווייפל צד 263—308 וגו׳. משה יוסף היילמאנן. עיון בספרים חדשים. ביבליותהד, תבונה. מן הביבליותקה הזאת של הצפירה יצאו עוד איבע חוברות, שתים) מכילות המשך מ״מחקרי היהדות" של שר״ל, בקרת על בקיר, התג"ך, בקרת על בקרת ישעיה, קדמות ם׳ איוב, זמני מזמורי תהלים, בקרת של קהלת (בעוד ששד״ל מתנגד לכל בקרת על הנ״ך הוא עצמו מבקר את ספר קהלת בקרת קשה מאד ומגלה בו זיוף ואיסר : הלואי שננזוהו), הכתב העברי, על המילה, גרוש נשים נכריות, הסופדים, הצדוקים והקראים, הלל ושמאי, המשנה והרמב״ם, רש" י והראב״ע נגד שפינוזא, צלם אלקים. על הקבלה, תמצית דעותיו של שדייל. חוברת אחת מכילה מאמרי שי״ר אלה : הולדות ר חפץ בן יצליח, תשובות לטשיגים, ר׳ אלעד־ הקליר לתולדות רבנו נסים. החו׳ הד׳ היא שירי שד״ל בשם כנור נעים ומחציתה חקירות וכללים בדקדוק ובמלאכת השיר. ירושלם. חוברת א׳ יו״ל עיי "חובבי ירושלים". יפי. הספר הזה, הסביל 70 עמודי $קטב. מוקדש לרעיונו של אום׳ שקין, ■להחיות לא רק את אדמת ישראל, בי-אם נם את העיר הראשית. אין להחליף. איפא אה "ירושלים' זה ב״ירושלים" של לונץ, בי הלה טפל רק בחקירות על ירושלם העתיקה והספר הזה בלו ממפל בירושלם החרשת ובא גם בהצעות ובדרישות ברורות. שהקד,"ק ויחידים ישקדו על בנין ירושלם ומגרשיה ותקין קלקוליה. הספר מכיל י״ג מאמרים טובים מאת סופרים שינים ובראשם אוסישקץ עצמו במאמר בן שהי שורות, הנותן תוכן לבד הספר וז״ל: "אם ארץ ישראל קדש היא לישראל, אז ירושלים קדש הקדשים. אם אנו לא נפדה את שריד* מחמדנו, אז אין אנו בדאים לגאולה". מחיר הספר כהר בהוצאת "השרון" ביפי. רביבים. חו' ג—ד. נערך עיי י. ח. ברגר, ירושלים תרע״ג. טיבו של ברנר בתור סופר ובתור עורך ידוע. הטלה האחרונה, זאת היא תעודתו, בעין האפנה האחרונה של הנשים. מחר תתישן ה#פנ־ והפסל והעושה מלאכה על האבנים ידאג בעד סלה אחרונה אחרת. ואם. תאמר האמת היכן היא, הדי אתה ריאקציונר. וכך היא אופים של כל סופריו החדישים. תובן הקובץ : צבי דיזנדרוק : חיוב ושלילה נוטר 42 -לפחות עליהם להתביש מפני האנגלים, המכבדים •את הדת־ היהודית ואת ביהב״ג היהודי. האנגלים •עודם מכבדים את היהודים בארצם משום שחושבים, ■שעודם יהודים אמתים ורצינים. אבל אש ישמעו. שאין בח יהודי אנגליה אלא בכרזה ובבלוף של פיליסיקה, וראי שישנו את דעתם והשקפתם על היהודים ואז אוי נם ליהודים שבבר נתאננלו. גם בזה על הרב הכולל להתחשב. הבה נראה אחרית הדבר; — בל דעח הצבור באנגליה, המו בטאה ע״י העתינים האנגלים הגדולים. הוא מלאה בוז וכעם על ממשלת רוסיה, העומדת בברית פוליטית עם אנגליה, בדבר השערוריה הנעשה בקיוב. הכל יודעים •באן, שכל המשפט הוא רק זדון גם, להשניא את היהודים ברבה שאין לה שום יסוד. אף העתוגים הרגילים להאיר פנים לרוסיה ולהניף לה מביאים ידיעות אסתיות ממהלך המשפט ואלה כידוע אינן עלולות לתת כבוד לשלטון השורר ברוסיה. נודע לי, שנם במניסטריום לעניני החוץ פה מרגישים עלבון •ובושה במשפט הזה של הממלכה בעלת הברית וכועסים מאד על רוסיה, הגורמה נזק מוסרי גדול לעצמה יותר מאשר תזיק ליהודים. Je vois. } 2 רמת המצפה 2 I טוב שבגויים. איתא במסכת סופרים פרק מיו הלכה י׳ "תני ריש בן יוחאי הטיב שבכיתים בשעת-מלחמה הרוג, הטוב שבנחשים רצוץ את מוחי, הכשרה שבנשים בעלה-בשפים ונו ". וכדברים האלה ממש י נמצא בירושלמי סוף קדושין (פיר הי׳א), אלא ששם ם ביא ראיה למה שאמר : הטוב שבמים בשעת מלחמה הר וג — ממה שנאמר, רקח שש מאות רכב בחור מהיכן היו? מר,ירא את דבר די. ומתו׳ ע״ז כיו ב׳ ר״ ה : "ולא מורירין' נראה רהדיא שלא היהה לפניהם הניסה במסכת סופרים ״בשעת מלחמה״ כי אם : ״בשי שבעכו״ם הרוג״. ע״ש (והאדון צייטלין במאמרו: ״הנוסח האמת" הנדפס ב״טומגט״ גליון 221 לא רק בזה כלל). במאמר הזיל זה ישתמשו עתה ה״מומחים" במשפט קיוב וראוי לבררו. המקור הראשי לזה הוא המכילתא סדר בשלח פרשה א׳ אות זי. דנים שם: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיי טיענות המרכבות, אם תאמר משל מצרים והלא בבר נאמר וימת כל מקנד,־מצרים? ואם] תאמר משל פרעה והלא כבר נאמר הנר,יד ד׳ הויה במקנך אשר בשרה ואם תאמר משל ישראל והלא בבד נאמר ונם מקננו ילך עמנו? אלא משל מ־ היו? מכל הירא את דבר וזי. מכאן אר״ש : כשר שבמצרים הרוג, טיב שבנחשים רציץ את מוחו". והבונה האמתית היא עפ״י הבהוב במכילתא שם פרשת ה* אות א׳: "דבר אחר כמו אבן, היא היתד. מבת בינעים, הרשעים שבהם היו מטורפים בקש, הבינונים כאבן, הבשרים בעפרה. ולפי שריש דריש טעמא דקרא (קדושין כ״א א׳ ס״ח ב/ גטין מ״ט ב׳ בים קט" י א׳ ועוד הרבה) יאמר שלבן נהרגו הכשרים שבמצרים מרה כנגר מרה, לפי שנתנו הבהמות לרדוף אחרי בני יש־אל והבא להרגך השבם והרגו. הגרסה «כשר שבמצרים הרוני מובאה גם בנמוקי רש״י שמות י״ד זי. וזהי הנסחה הנבונה זהאמתית, כי הניסחא r "עכו״ם" או "גויס' הכוללת בל הגוים יחד אין להענין כלל לכאן כמבואר מן האמור, אולם כיון שנתרחק מן המקור בבר נשתנו הנסחאות, יש שנרסי : ״עבו״ם״, יש| — ״נוים״ ויש — ״כותים' ובדפוס סלוביטא נורם גם במסכת סופרים: "בשר שבמצרים הרוגי (ע׳ מסכת סופרים עם באור #נחלת-יעקב' ועי מיש בזה ר״מ הלוי למרים בספרו מכתבי בני קדם' צד 17—23). — ואני משער ^בזה בי לאשר כתבו, לפנים ספריהם בכתב אשורי או