Jüdische Volksstimme · 1913-03-20 · Heft 12 (20.3.1913) · page 18

י. מ צ פ ד. :ומי 12 1 iwN« w 11 Iii N w41 ־׳- ן * 1• •א*שי S| ±לה הנשיא הדמוקרטי על ־שא הממשלה של ארצות הב־ית באמריקה. הראה מיד* את שנר השיטה. לממונה על עניני הועדה מנה אה השופר היהודי התשוב הרמן jn < L• 1 11H 1| uwJ< א.ת> u ü>i u7m" -*u ■•Iw ואינו רוצה לענב את{בגישתם. ברנשטיין תרנש מן השפרות ה־ושית לאננל־ת והיו לו] שיחות עש נדול* ־ושיה על ה שהזהית• בנליץ הקודש. אדות בני עמו. הרוה החדשה, אש־ באה באמ-יקה עש הנשיא החדש. נ־אה נש בהחלטת בית הנבח־יש במדינת ניו־יורק, להביע ליהוד* ־ומניה השתתפות בצע־ש ותקוה, שוב •יל "ד. בעי־ הבירה, ר? ד,הפורש הנבה־ ־ בב־ווי התחיה שלנו עלינו לפנות נש דאנט־שמות ה־אשות, יש לבל זה אופי יותר הזק. המן אל נשינו, בי הנה מריש, הנה דבורה, והנה אשת־; זח ■מאות השחור תהפ־ש־ות שלו מלהיבים בראש תצאנה נא בעקבותיהן: הומיות את אש שנאת ההמונים הבוערים אל היהוד־ש, - ההתנפליות על האח־וניש הנן תנופות וחזקות. וברגע השבוע. •י •ד ך••• » II I» 1 nNA'ai 1 הקיצה הזה. בשבל האתמושפירה נשמה בשנאה ובמשטמד, ליה־דים, ובל ק־ן שיל תקוה רעבה באפקש של האמלליש, ההליטר, פתאש האיצה הזאת, אשת־, לצאת למלחמה שממשלת אמריקה, תשתמש בנחה הפוליטי לטובת יהודי רומניה. ישי אומרים, שנש השינאט והקוננ-־ש של א־צזר. רב־ית יחליטו בך ואז ■היה הנשיא החרש מוב־ה לדרוש מאת בל הממשלות] להבריח את ־׳מניה לשמו־ את [רביית הברילינית.;.j ב:־ דותש־לד מתבכד־ם בדידיה. עודן לא,*מ¬ יהודי ברין מהמ־מר בצדק על שני ראש• בית ־ותיצילד בורן הבארוניש אלפונז ולוא׳,, יצר,לבו אל הצי־ חרוש־ בווין איט־ הזמינש להשתתף במשיבה שעיצב, לנבול׳ המדינה לבבוד הנ היובל של מלבות ביה ־ומניב. הבארון אלפונז לקח אתו נש את אשיר.,׳ החדשה בת מונטיפיו־*. צי־ ־ושיה. שהזמין בל חשוב• העי־, לא היה יבול לדל: על בית רותשילד. אבל לחש לא ה־תה בל חובה ללבת וחציך התיש׳ ואורחיו לא שמחו בדש בלל. שלש מאוד. שנות בני ־ומניב היו לעש היה׳־■ שלשלה ארובה של שמדות, שוד. נז־ות משפילות, דבוא, יצבי, עוני ובל ישו־* התפת ובני ־ותשילד מתבבדיש בה: הזה ומראיש לבל העולש, שאין להש חלק ונחלה ב־ש־אל, לא נבודד בבודש ולא ־נשותיו ־ניצותש. אך אם הש עצמם רוציש להראות ואה. אץ בל העולש חושב בך, אלא בל הרואה בני רותשילד באיש לקחת חבל בשמחת ממשילה רוביה יובל נדולי ורן ־או> אימ־ : אין ליהודים רנש בבור. בבלביש הש. המלקקיש יד* מעניהש. הנשך הוא ש־ש נשימתם. גלויה ננד אבי־ בל האנט־שמי־ש. בבד ־אש בל רבי לרפא בל מחלה בתרופה הדומה לה, ה־חבתי עתה הממלבה, חביב נפשי המלך, אד.׳־, תקיף. מוקף לגיונות ומצאתי בד, תחבולה ל־פא נש את בל המחלות השוציאליות, אד־־יש יצל אוהבים וחב־־ש־לדעה, ונועזה• לעשות צעד. בל הקלקולים, שקלקלו .שרר־ ההב־ה הנשחתיש. לבל שהיה עלול להעלות עליה ר.כ־ את חמת המלך הער״ן, החלייש האלה — עוני, מחש,׳־, ־עב, נזל. הונאה ובל שהתעלל בב־ באשתי ה־אשיינה באיפן מחפיר. הק־בת ־•צער, — יש מקו־ אחד בבציל נורא אהד. שאינו עצמה הזאת על מזבח טובת עמה מבת־־ה את ־אשד. נ־אה לעינים ילענ״ש ק־־. במובן מאליו> אפילו בזבובית ביר נבו־יש נח־־. לא ־ק הח־ב מנצחת. תנצחו; מ.״צנ מנדלת אלפי פעמים. מ־אהו ענול. קשה ומוצק בטבע לפעמים יוד־ יי י מחאה עזה. ע י יציאה •לרה ונמ״צה המתנת וישי בו רוח חיים, כי הוא עגול ומתנלנל מיד מר האויב, והודאה בלי חת ׳בלי בושה בההב־ה העצמית ליד פעמים אין משפ־ ויש ש־וח החיים שבו מהנלילה ובהר־ישוה העצמיות, הנובע ת מתיך הב־ה פנימית אמת". לתוך פשות ני־ והן ממלאות מקומו לבל תפקידיו. יש זאת עשתה אשת־ •הצילה ־בבית מבני עמה ממיתה בבחו להפיח דוה חיים בבל אדם נרפה ורפה־־ד־ש: החלש, שקלט אותו אל תונו, יאמר נבוד אני, רטפש יהי‘“!‘• ״!*•r *•-י* אדש .*1■י* ריר .עיילה *דז*ה 1• . 4 I .» WrltW . ס h■ I י , ■ /1 *#• I* י 1 V •י י לו ינחל בבוד בבל אש־ יפנה, אע פ שיע פ רוב הוא משיחית את הנפש• עד אין מ־פא. זה קנית מה חש־ת, מהפי־ה ובנלל זה אמנם ■ארה היא לזב־ העולש, שקבענו לה בח: הפו—ם. * אם נשים לב אל מצב־ה־וח של היהודים בימי המאורע של פו־יב, נב־ח להחליט, בי לאשת־ ¬ה¬ שאת נש על מ־־ם ׳־ב־־ה■ אם ־ק נוציא מן החשבון זה חש־ר. מה קנית! בן בימי דבי־-" היה עדני מלא עוד בח על־מ־ם. נ־שש אך שנולד. דבציל!־בשובן חזה היא הפונה משמלת כל בצ לי המחלות האחרות. בכל המחלות רק בהיות באש• נב־־ה ואהבת ההפש, ואין פלא אם יצאו אז הבציל שלהן בתוך דנוף הוא מדק לו וכשאינו לא יוכל ״ י י — י- ־1*״ יי! י׳ י ׳-״-־״ “יו• י ל.., ק. .הב* ל .״«ה של *אל««* חח־בן ה־אש״; בב־ בבתה מעט אשי העלומים הלוהטת ־ק: כשאיננו, בלוב־ — ברחוק אבל בהיותו מצר יזיק בנפש* העם. שפלות גלותית רלחה את נשימת החתית, ־ק לנפש, ב• הוא פרה ו־בה בבל המרקים ועושה תל. < -• - ״‘יי* - ״ י ״־• ׳•״״ ׳1 י מכל דנפיט היפה. אבל מבריא הוא את מף בעליו “ד*־ ההתש׳, •היי״ה, יירירר־ שבט והת־פשות נילי את נפיצן. אם נמצא נש אז איש ומב־בהו בבל המעלות האנוש־יות, בבל טוב העולם הזה. במירב׳, ד,־־ היא ־ק יוצא מן הכלל, חזיון בודד, אש־ אש־־ מי יצראה פניו — לא נחלום! אבל האחרים למ-אהו נ־איד. השפלות אש־ משביב בב עוד ׳"־ הנזקים יבולים לדרוש לד,שי־ שבנות־ ואמנם דורשים הם משפ¬ "שביש במאדר־ד .מדחיק •אלית בדורנו. וזוהי כל המלחמה ד.םוצ <!ץ האלה, •טבנ־אה לא ובתוך השפלות והקב! נדול. ¬נה את *ר מק *שדד*שלה יהודים ילידי ציפת ׳לפי לרפאות■• בדומה לו. אלא ’צא־ן תקנתו היא באמור פתאם האח־ונה, התנשאה נם אשת־ מהם, התעו־־ח נקיה ה־אשון י מאד, כ*ה~כנכה נהד* היהודים. חש מבינים בנין היבלת ביד* "צ לי •צני אופנים הדב־ ביד*. אלו היתד, דה לא פחות ולא דת־ ה שיכולה, ־נטתה את י בלביא נשאל האנגלי - בפרלמנט בשפיר אחרי הג־וש. - הפשוטה היא לחלקו לבל אדם להשיר שכנתו. התקנה : :׳צ־ כל הממלכה ח־דה על ש־ כל היט־יש, א מאש־ הרנישטר לעניג־ החוין על אדות זב־ות יהודי בולג־־י. •צ־עב־ו למלבות ־ומניה. המנישט־ השתמט ממענה ב־,׳־. ה, פ,_.א_■ ה ,u ה.ן, -1 איד".,., -,ח.- -1i״1 ■ •־■ ■ •צאש יבטלו משפט בי־ליש בטרם ננמר, •היה זה אשון לעש היהודי, ב* הממשלה אשירה בפי־וש, בי הרצח הוא ־צח דתי, אלא שאץ לבייליש חלק בו. — אמרת מפני מבט אחד מעיניו: לא התעו־־־ת פשוטה היד־׳ בשוד־" לתת לבל נפשי את חלקה ולהשגיח היטב. שלא חוצה ל דרגש אור. זו ממצולות השפלות אל ניבה עניו־ •בנה לו שוב קנו במקום אחד ולהעלים עיניו ממקום לשכה* אל ׳׳־1 י ינת הנר יחריש במד אחרים. ת לימים ביצב הליש השוק ה: את ימי ות לקבוע ־אנפל v :פול אד־ הה ל * : משדה המלחט — i■) . ••7t ׳ את C; הבול-־ש יכבשו ר,פול. ה¬ ולש לא;׳נפל לע וקונשטאנב יל הפול .פל נפי׳ ¬: אד־־א; אח־. אני הייתי אום־ לבל אדם לצבור הון יותר משעיר ידוע, נאמר למשל עשרת אלפי שקל. תחת להעמיד שייט־ים ושומרים להשמה, שלא ׳:נוב ולא ׳:זול מ* זה •צל גאון לאימי, שיל התניות פומבית באויב חבב׳־ :האדיר, ויציאתה הנלרה הזאת :נד הצו־־ הפיחה במו בקשש ־וח :בורה נם בבל •טד־ות העם. אלה, ש״ללו —u 1 _ 77— ,Hw > •o ׳־*j׳ i^ww ־׳■!w 1 A־׳»!־ *f ״ A -ץס יא ן Nuw אלא (•■7t י JN ן tkk N7S> o j^w א*^7 בי השי־ הטו־ק• המצביא יצם "צק־׳ •צמו. ,,,יד ,ן , א. אל המו־״ם העברים בגליציה. חב־יש יק־יש; בידוע לבלנו, עיבד׳ ש עתה אחינו לדעה בגליציה במיץ הראו• לההלד. לנדבת במן בית ביצביל הנימנשיה העב־־ת בירושלים. העבודה עיצתה פ־־ ־ב ונפלא. ואש אך לא נת־שיל. נובל עוד לפני חג הפשה לברך על המונמ־ : בי תקותני תעודדנו, שבח: הפו־ים. בשעת חדוה. ידע בל איש מ־ש־אל למלאות חובתו למושד התרבות* הלאומי בארין אבותיו וי־יש מבשפו בפי אש־ ידבנו לבו. אולם לא רק -נתבעים ונותנים־. אלא .תובעים׳ דרושים לנו. .מעשים־ נחוצים לנו עתה יותר מ-עושייש׳, אשר ידעו לשדר עבודת קבוץ הנשף באופן נאות ומתאים למטרה הנעלה. א• לזאת, חייבים אנו. המוריש העברים. להיות למופת בנדון זה : מי כמונו •ודע ע־ך הדבר ונחוצותו;• חובה קדושיה מוטלת עלינו להשתמש בימי הפודים בבל בח היצפעתנו על ">?wn ..7T| i w׳ 7.׳i| י-י-ל li7■ -א-1 U?w־ 7—, הנהדר, אצר החלו הבונים. עלינו להתאסין ולהמש לאחינו מנחה המנה ולאפשר השלמת המפעל הבב" בהקדש הבי אפש־׳. בברכת תהית ארצנו ושפהנו מקידם ביאוש־ ,׳התעתדו להטבה בבני צאן, התנע־ו :“־־ שאין לו בלוש מידי מי שיש לו ־ב, הייתי מעמיד אופן אח־ "צ לי, שייתן כל אחד בעד כל הפין ׳!־‘•ו •צ־מ־ים. •צ יכ. *שתהה להד.*; ה־;:, ההד• א־־רת׳ דהאדכנרה נע״שר נד* אח־יש,וממי יהכ. זהר כה הנ*ש*כ הענ-רה׳ לה*צה הצהר* רנד,ד* דאר*נ קי־אה לנני. בקומן להושיע את עמן: הן קמות .*מקימות נם אה־־ם אופן! מ מ ־יאים בל ההמונים : |7• ■א!! ן ן. Y'.i שהוא קונה אש ח: המצות ושא־ חנינו הלאומיים מה־־ב־ש בעיני עצמו, ב את ניצני. •מנלת אשת־׳, את נב־־נ׳, ח; הפו־יש מהי הוא יצוד, ה; **ש*^^6 *ש;״* דדא זאת, הנק־אר. בבל תפוצות מדוע מחיר * ••ך •ד ";*ש*כ ההה;**ה*ה מחאה עזה, ביהוד בזמן הוו העני!• אני 1 בפ-ין ולהיצתת־ בעבודת לעמן ואינן קמות לעמוד ארב לקנות הדל* ארג*כ הכ לנדב׳ אז התחיה. בעת אש־ הנבו־־ם מאיזו מד־נה עדן! רש ה נהרצרה הדם לנר על הנבו־ות לצאת לישע נבו־ות באלה! לפנים ד,שפיקח אשת־ אחת, בי ה" קוצב תע־יף מיוחד לבל שחורה, בפי ע־ך הבש; המן אחד ואחיצו־ש אח־, •־.דש : בתפוצות־נו: אבל איה הן הנש״ש ד,;דולות, שתקומנה נש הן באשת־. לעז.- לנו לפי ד־יש״ת זמננו/־ האץ נז־ת הבליה מתוחה נם הדש על ־אש עמנו? מרים׳ לא במו עתה, שהעני משלש בעד חור טחוב דבו־ה, אשת־. בל אחת מאלה הופיעה ב־:ע מם"”-'׳ ק־ ונבאש וטמא, ה־בה יותר מאש־ ישלם העש׳־ בעד ב־נע ב תוצאות וחוללה גדולות, ומדוע לא תקום נם ד,׳בל מלביש. הדש איזו אשת־ חדשה, להב־יע את המגי זמננו, ולקחת בך הייתי מתקן, חבל שאין היבלת ייד*. אבל חבל בעבודת הצלת האומה? אמנם בן, מנלת אשת“ נלב־ת׳ שבבר שד־ו להם היהודים אופן פשוט •ותר היא שט־־ה גם לנב־־נו. נבו־ות נולדות רק על להיטוות קצת אה ההפכים : הוא מדת הצדקה. והיא נבו־יש. ־ק מרדכי היהודי. אש־ -לא יכ־ע ולא "צתחוה־׳ נ־ב ־פואה למכה זו בדומה לה. מי שיש לו הרבה נותן ,ן, * — n I ן• -י י י ״ ׳, IW י• י I״ -- <-< ן ־בו באלי■ בעל מדינה כזו. בעד :כ־ לחש יתן העני עיצר פ־וטות ותעשי־ הגדול המיצים כת־. בעד הד־ אחד נקי וט־ווח ״צלם העני שלשים בתר לשנה והעשיר הגדול 15 אלף, •צמחה נלב ב״י־שלב -י א— r:* את:"“. ׳1 אשר לא הת־פש תחת ־נל• האדונים הגדולים, ולו נם קצת מרכוש.* למי שאין לו. ודש השוק הראשי להעשק גדולים וחזקים בהמון, -ק היא היה מבשר לנדל על ברכיו נבו־ה לאומית באשת־. נבו־ות עבריות תנו לנו, תשפחנח נם נשינו אל 11WM U‘i SS | >Wr I«■ Hj׳׳»| 1(1 wn הזה. לחלק את הגצילים למקומות שאינם עוד, הוא דם הפי־ים. לבו רבות* ושלחו מנות של בציל׳ מחלות החב־ה למי שלא נפלו לו למגה ויקל לבש ושב ו־פא המו צבא מגני עמני, ונזכה לפו־־ש חדש, •פה ונד־־ שי* אלד לנפשכם ולגופי אחרים.