Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1854-01-01 · Neue Folge, erster Jahrgang = Jahr 5615 (1854-1855) (1854) · p. Seite XX

XX ומולה בנעל מאתנו, אשל מאתנו אוהו לשימו בין ממשי ביממדלשנו; ואמה למה מפחד כל היום מפני ממת המציק? ואיה ממה המציק? — ואל יונוך הצבועים האלה ואל יבעיסו אומך על שקל, כי לבים הם וידם מקיפה ושלמה באומה. מי נפשי! אין הדבל כן; כי מלבד שלא נודע גם שמם בעלי אשכנז, אינואליא ואלצוה המזלמ והמעלב, לאמי מושבוה גני עמנו ה' ישמלם, הנה גם במדינתנו לא גבלה ידם זולהי בעליםנשמומ כמאקע המעעילה ו כ לי 3 י מ ש הנוה, עשו מיל והכו שולש בין אנשי הכפלים היושבים על תפל א ו נ ג ל ן, במעלה פליצים מאלאסייא ועלבוה מדבל אוקליינע, כולם קבוצים מדמים מקלוב נתישבו מ3ולמים וממגולשים ממדינות הקמוכות, לא כן בקהלוה הישנות והמפולתמוה בהולה במכמה וגמנין, כקלאקא, ל3ו3, לובלין, בלאדי, ווילנא, בליתק ודומיהם, מס לא ילימו קלן, ובתכלית השפלות ישגו ידמו ככלבים אלמים, לא יוכלו לנבוח. ובמקומותינו הניסו להם המשכילים הישלים בלבותם, למיעונו עלכם, דלותם ושפלותם והיותם כחגבים בעיניהם; ועוד שהם קובלים: שאין לעולל מדנים בשביל פילוד הדעות, ושבדבל אמונת הלב סלילה ללדות במקל סובלים וכוי *) אולם אמול לאלה זנבות האודים העשנים מאש הקנאה והמחלות, אמול להם, שאם לכס ויד חזקה, תנה געזל המבקש את נלדף יש לאל ידינו להביא עליהם לעה לא יוכלו שחלה ולא יוכלו כעלה — ״ואל תחוש אהובי! להגדולה וההשנשאות שהמה מנשאים ומשבחים לגדוליהס, כאשל נצנווו מפיהם, כאלו היה כל אחד מתם מלך ונשיא בישלאל; דבלים אלו יעולו לק עין השועים והילדים, ואצל המשכיל הבוחן הגדלות כאלה, הם לא לכבוד ולמפאלת, כי אם לבושת וגם לסלפה.. ואיך לא יצחק עליהם השומע המבין? הנה הלב שוקד להליק בלכה ושפע לכל שואליו, וצלעת העניות זלסה במצחו! וכאומן משפחות הקדלים המלודיה שממנבאים להמון העם בפלומת או שמים, יתובב מעיל לעיל למען יחונן. ולמה לא ישביע לממונה על האוצלות למלא אממסומיו כתן>, לבל יהיה מוכלח להחנין> לנשים ולקעניס ולאנשי הכפלים אשל להם נושה, בכדי להקל דלותו ולשבול לעבונו ולעבון מגדליו ומנשאיו הקובביס אומו? — הנבל ובעל עבילה מזידימשוב יושב ומקפל בקהל פתאים עומדים בלעדה כמה מנצלים בלקיע כבש היום בתפלתו, וכמת עולמות כפופים תחתיו ומימלים לשפע ע״י אמעלומא דלמתא ומיין נוקבין דילית; — יושב בשמים ישחק לגאונו המשונה — הדבול עודנו על שפתיו, והנה שועל העיל בא הבית, ומקלו בידו; הלב נבהל ופניו מלבינים, השועל 1) חלב לועז פה לאשל בחב אדונינו הלעב״מן בתפלו ירושלים ס״א.