Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 3

3 מלך ארטוש המצור על כל הקריה שהיה בה הדוכוס ונלחם בה ימים רבים ולא שור. לו, ויקרא את מרלין ויאמר לו אנא אחי עזרני בחכמתך אך הפעם ותן עצה איך אוכל להווער עם התנסית איזרנא כי אנכי מת על השקה אם לא תהי לי, ויאמר מרלין אני אעשה כן שאתן לך צורת פני המנוס וגדנית כל נופו בעניין שהדונסית תחשוב שאתה הוא המנוס בעלה ואני אבוא עמך ואתן אלי צורת פלי הפרש הכירו ובכן נרכוב בלילה שנינו ונקרא אל שער הקריה אשר שם הדוכסית ויפתה לנו ונבוא בהיכל ואתה תכנס בחדר והשתעשע עמה כרצונך ואהר כן תקום ונצא ונשוב אל החיל וישנחו לו המלך וכן עשה מרלין בחכמתו ויבא אליה ותהר לו, ויקם מן המטה וירכבו שניהם ויצאו מן הקריה, ובצאתם והנה בא רץ אחד אל הדוכסית לאמר איך נהרג הממס בעלה במלחמה בלילה ההוא, וכן היה האמת כי הדוכוט שמע שהמלך אוטיר פנדרגון מת בתוך החיל ובכן יצא חוץ מן הקריה להלחם בחיל באותו הלילה לרוע מזלו ונהרג במלחמה, ובשוב המלך אל החיל מצא הדומם מת מושכב והקריה נלכדה וישמח. והדוכסית נתאבלה על בעלה והיה לבה יוצא מן הפלא הגדול ואומרת איך אפשר זה והלא הדונם היה עמי במטה באותה שעה שאומרין שנהרג שם בהיל כי הרץ בא אלי אל החדר ובצאתו מן הקריה לא הרחיק .... כמטחוי קשת אם כן איך אפשר שנהרג שם, ואם נהרג א״כ אותו שבא אלי לא היה הדוכום, בזו המחשבה היתד, מס . . . למת ובוכה ולא היתד, להשיג אמיתת זה העניין, אז נפרד המלך מן הקריה ויבוא אל קרית הדוכסית ויצר עליה, סוף דבר הוצרכה לתת לו הקריה והיו מליצים רבים בינו לבינה והדברים ארוכים, באחרית ניתנה העצה שהמלך אוטיר פנדרגון לכבודו ולמען הפיס רצון התנסית ורצון שרי הדומם ורצון כל עם ארצו ישא את הדוכסית לאשה, וישא את ד בנותיה לד׳ מלכים או רוזנים, וכשמוע המלך את העצה הזו שניתנה מאת שריו וחכמיו שמח עד מאד וכן עשה, את התנסית נשא הוא ואחת מבנותיה הגדולה השיא אל מלך לונו מאורקניא והיו לו ממנה ד׳ בנים שם האחד הגדול היה מסיר גלוון, והשני נדריאט, השלישי אגרבן, הרביעי גווידן, השנית השיא אל מלך אוראנש והוליד ממנה מסיר איבן, השלישית השיא אל הדומם מקיירנצא הרביעית לא רצתה לינשא לאיש אבל למדה חכמת השדים והיא היתד, מורננא: ויהי בלילה אחד והמלך היה משתעשע עם הרוכסית במטה ונתן יד על כרסה ויאמר לה הנה את הרה הידעת ממי את הרה השיבה לא ידעתי כי מן הדומם לא הריתי הפעם כי בהשתנבו בקריה לא הניחני הרה, ובלילה שבא אלי איש אחד בצורתו בתבניתו לא ידעתי מי היה כי בודאי לא היה הדומם כי בשעה שאותו הפרש היה עמי