Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 8

8 מלך ארטוש מה שמך אדוני ויאמר לנץ אני פרש אחד נע בא ממלטת לוריש ללכת אל סיבוב ווינצשטרי ואת שמו לא הגיד לו, ולנץ עמד שם כל היום ההוא להכין עצמו הטב מכל דבר הראוי לפרש והבתולה בת הקצין היתד, יחידה ביפיה בכל אותה המלכות והכמה ומשכלת. ותחמוד בלבבה את יפי לנץ ותאלץ את נושא כליו עד מאד כל היום ההוא שיודיענה מי הוא זה הפרש ומה שמו. ויאמר גברתי זה הוא הפרש המובהר שבעולם ואיני רשאי ■ לומר לך עוד מאודותיו. אמרה ברוך תהיה די לי במה שאמרת ואיני צריכה לדעת עוד ממך. לאלתר הרגישה מדברי נערו שהוא מסיר לנצולוט דלליק בשהוא היה נקרא בפי כל הפרש המובהר שבכל העולם ויבער חשקו בלבבה ולא יכלה להעלימו. ותבוא ותכרע לפני לנץ ואמרה אדוני הפרש הנכבד אני שואלת ממך מתנה אהת התתננה אלי. לאלתר עמד לנץ'ויושט את ידו ויקימיה ויאמר גברתי מאד הרה לי על אשר כרעת לפני ומה שאלתך ותנתן לך אם אוכל. אמרה תידור לי כן מצד האמונה שיש לך עם מי שאתה מחבב יותר. ענה כן אני נודר. אמרה לו אני שואלת ממך שתשא בסיבוב את זאת בית זרועי בפנון אחד על האילמו שלך בעבור אהבתי. ■כשמוע לנץ כבד עליו הדבר הזה עד מאד, ■אמנם מחמת השבועה שהשביעתהו ואשר נדר לא היה רשאי למאן אבל דאג שקבלה בשכבר נתן כל לבו וכל חשקו אל המלכה ופחד פן יודע אליה הדבר בשום עת ויהד לה ותשנאנו. ותקח הבתולה לפניו את בית ורועה ותשימהו בידה על אלמו ותצווהו לעשות בסיבוב נצהונות וגבורות על אהבתה בעניין שבל הרואים יאמרו כמה מאושרת ובמה מבורכת אותה הבית זרוע ומי אשר היא לה. ויוודע אליך אדוני כי אתה הוא הפרש הראשון אשר נתתי לו את חשקו וגם אליך לא נתתיו לולי ידעתי אותך ואת גבורותיך. ולנץ ענה כי יעשה כל כך על אהבתה ששום איש לא יובל להאשימו. ובבוא השמש לקח רשות מן הבבסור ומן הגברת אשתו והפקירם לנו׳ ואל הבתולה השתחוו•, ואת מנינו ודנו הניח שם בהדר אחד ואת הדנים האדומים לבש כאמור לעיל. וירכבו שניהם הוא ואדלפרט ונושאי כליהם כל הלילה עד הבוקר למען לא ינברו מאיש. והגיעו עד פרסה סמוך לווינצשטרי טרם עלית השמש אמר לנץ אל אדלפרט חבירו היש מקום לחנות קרוב לעיר בי אינני בא לעיר היום ברצוני אם אוכל לחנות בחוץ. ענהו אדלפרט טוב דברת הנה נלך אל מקום שיישר בעיניך עד מאד ותעבור ותיכבד וילכו בכפר אחד סמוך לעיר בבית גברת אחת חרת אדלפרט הפרש והגברת שמחה בהם ותקבלם בסבר פנים עד מאד ועמדו שם כל היום ההוא בשמחה ובמשתה מכל מעדני מלך ותשאל הגברת אל נכדה על אודות חבירו מי הוא ויאמר לה אינני יודע מאודותיו דבר אבל נראה